כידוע, פעמים רבות נשמט הדגש החזק באות המנוקדת בשווא.
למשל:
מְבַקֵּשׁ (שמות ל"ג:ז') - מְבַקְשִׁים (שמות י':י"א)
וַיְבַקֵּשׁ (שמות ד':כ"ד) - וַיְבַקְשׁוּ (יהושע ב':כ"ב)
ואולם, בשורש נג"ע לא נשמט הדגש החזק בכל הפעלים "יִגְּעוּ" "תִגְּעוּ" על אף השווא:
לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן. (בראשית ג':ג')
וְאַל תִּגְּעוּ בְּכׇל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכׇל חַטֹּאתָם. (במדבר ט"ז:כ"ו)
אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ. (תהלים ק"ה:ט"ו)
אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ. (דברי הימים א ט"ז:כ"ב)
וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ אֵלֶּה מַשָּׂא בְנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד. (במדבר ד':ט"ו)
נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת נְגֹאֲלוּ בַּדָּם בְּלֹא יוּכְלוּ יִגְּעוּ בִּלְבֻשֵׁיהֶם. (איכה ד':י"ד)
האם יתכן שהסיבה לכך היא רצון להיבדל משורש יג"ע, כגון:
לֹא יִיגְעוּ לָרִיק וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה ... (ישעיהו ס"ה:כ"ג)