2 על "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד"
אוריאל פרנק
מצ"ב מאמר נוסף שקיבלתי:
קדושה ומלכות - מעניין ענית מקרא 'ימלוך יי לעולם' בקדושה, ושאר דינים ופרטי הלכות מסתעפות
מאת: ימושוקי <yamo...@gmail.com>
Date: יום ג׳, 21 בינו׳ 2020 ב-0:28
לאחר הרצאתי (בקישור זה), מצאתי מאמר מעניין המציע לראות בפסוק זה שבסוף ברכת גאולה 'קדושה סמויה'.
הנה חלקו:
ובכן, נראה כי פסוקים אלו הם קדושה באחת מצורותיה הקדומות כפי שלא נודעו לנו עד כה. וכי מה הפרש יש בין ציון קדושת ה' בפסוק אחד או במישנהו? נראה בעיני כי לבד מן ההבדל הנעוץ במקורם של הפסוקים, שאלו אמרוהו המלאכים, ואלו נאמרו על ידי בשר ודם, הרי יפה כוחם של 'נאדר בקודש', כמו גם 'ה' צבאות שמו, קדוש ישראל', ממש כפסוקים המסורתיים, מה עוד ש'קדושה' ו'צבאות' שלפנינו מצויים אף בקדושה הקראית. כיוצא בזאת, מה ההבדל בין ציון מלכות ה' בפסוק זה או אחר? הרי פסוק המלכות כאן הינו זה שבקדושה דסידרא, וכבר למדנו כי עשויים פסוקים אלו להשתנות.
יתר על כן, בקדושה זו, לה אני קורא 'קדושה סמויה', מוצאים אנו אותם מונחים מיוחדים המצויים בקדושה המוכרת לכל: 'יחד כולם', מונחים המבטאים את האופי המקהלתי של הקטע, ונראה שאף המלים 'שירה' (חדשה) ו'תהילות' קשורים לעניין זה. ראוי עוד להוסיף כי בסדר התפילה של בני ארץ ישראל, בקדושה ה'סמויה', וכן גם בנוסח הקראים, לא היו אומרים 'ה' ימלוך לעולם ועד', כי אם 'ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד'. כלומר, נאמר כאן אחד מפסוקי הגרעין המובא בקדושה שבהיכלות, ללמדנו שבקדושה עסקינן. אפשר שאף מציאות הפיוט הקדום 'צור ישראל' רומז כי לא בחינם נכנס הוא לתפילה, כדרך נטייתם של פיוטים אחרים להיכנס לתפילה בסמוך לקדושות.
אמנם, המיוחד בקדושה זו הוא שאין היא מתארת שירת ישראל למטה, או שירת מלאכים למעלה, כי אם שירת משה ובני ישראל בעבר. אכן, שוני זה שבקדושות עשוי להרתיע את החוקר מזיהוי פסוקים אלו כקדושה. ואולם, אחר שהתברר כי לא היתה אחידות בקדושות, ולא בהכרח נאמרו אותם פסוקים, הרי שאין כל מניעה עתה מלראות פסוקים אלו כקדושה, שהרי לא רק מענה יש כאן, אלא, והוא העיקר, פסוק אחד מציין את קדושת ה' בעוד האחר מציין את מלכותו. אם עדיין נותרו פקפוקים בליבו של המעיין שמא אכן קדושה היא זו, הרי שתעלה ותבוא לפניו הקדושה מחזון יוחנן שם משה ובני ישראל אמרו: 'מי לא יראך ה', מי לא יתן כבוד לשמך', ותוכיח באופן נחרץ שאכן קדושה היא זו שאומר המתפלל מידי יום מבלי משים.36
קווי יסוד להתהוותה של הקדושה וגיבושה
דעת, כה (תש"ן), עמ' 20-5מאיר בר-אילן
https://faculty.biu.ac.il/~barilm/articles/publications/publications0022.html#[s36]
אוריאל פרנק
בתוך שאר גיבורי ישראל הי"ד,
שנפלו במלחמת חרבות ברזל,
והתעלו לעולם שכולו טוב.
תנצב"ה
עמישׁר נקרא כך כי נולד בשביעי של פסח, שבו שרו עם ישראל את שירת הים.
מוצע לפניכם מבט על שירת הים (אם כיוונתי לגדולים שהציעו כך – אשמח לדעת).
בסוף ברכת גאולה לאחר קריאת שמע שחרית אנו אומרים:
שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים... יַחַד כֻּלָּם
הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".
עד אתמול הבנתי שמתקני נוסח הברכה בחרו לשבץ דווקא פסוק זה מתוך כל פסוקי שירת הים כי הוא המתאים למסגרת המבוקשת בברכה זו: אולי רצו להזכיר קבלת עול מלכות שמים לפני העמידה לתפילה.
אתמול עלה בליבי רעיון שמא ציטוט פסוק זה אינו מכוון רק למילים אלו, אלא לכל שירת הים, כאילו אמרו: יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ [את כל שירת הים מראשה ועד סופה:] "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".
אפשרות נוספת:
אולי יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ רק את המילים "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד"!
כלומר, אלו המילים שאמרו כולם בתור מענה ("פזמון חוזר", "חִזּוֹרֶת", או "רֶפְרֵן" בלעז – refrain), אבל את שאר השירה אמרו רק הקריינים.
לפי הצעה זו, הצהרת קבלת עול מלכות שמים היא שנאמרה שוב ושוב על ידי כל העם, וזוהי כוונת מתקני הברכה: "יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד". יתכן שהשימוש המשולש בשלושה פעלי אמירה ,"הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ", רומז להבנה זו.
יש לזכור שלמשפט זה הציע רמב"ן שני פירושים [ראו בקישור זה], וייתכן שכשאמרו זאת בתור מענה בחלק הראשון של השירה הכוונה היתה ל"ימלוך" בהווה מתמשך (כתרגום אונקלוס), ואולי בסוף השירה התכוונו ל"ימלוך" בזמן עתיד.
אסיים בהצעה למנהלי שירת המונים או מקהלות לאמץ הצעה זו ולבצע את שירת הים עם הפזמון החוזר: "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".
וכאמור, אם הקדימוני בהצעה או בביצוע – אשמח מאוד לקבל הקלטה...
כמו כן, יגעתי וטרם מצאתי פיוט כלשהו שבו הפזמון החוזר הוא "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד". אשמח להכיר.
בשולי הדברים יש לציין כי רעיון דומה מובא במסכת סוטה: לפי אחת הדעות של חז"ל אמרו בתוך "פזמון חוזר" את המילים שבראש השירה: "כיצד אמרו שירה, כגדול המקרא את הלל והן עונין אחריו ראשי פרקים: משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה', משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה'".