Fw: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה וכו'"
Uriel Frank
ברוך שכיוונתי לדעת גדולים.
תודה על כל הציטוטים המחכימים מהרמב"ם.
אליעזר כמוֹן
From: eliyahu levin
[mailto:eliy...@gmail.com]
Sent: Thursday, September 06, 2012 6:36
PM
To: אליעזר כמון
Cc: u-f...@neto.bezeqint.net
Subject:
Re: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה וכו'"
מגליון כי תבוא סז
כח מז תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל: כמה ידוע פסוק זה. כמה ידוע: "מצוה גדולה להיות בשמחה" וכו'. פשוטו של מקרא הוא: היתה לך אפשרות לעבוד את ה' כשהיית במצב של שמחה ורב כל. בחרת לא לעבוד את ה' – עתה תעבוד במקומו את אויביך במצב הפוך כמו הפסוק הבא: וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ... בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל. לויפר: והו"ו הפותחת את הפסוק השני 'ועבדת את אויביך' היא כפ"א רפה בלשון ישמעאל. שהוראתה כמו 'אזי'. 'תחת אשר לא עבדת מתוך מצב של שמחה - אזי תעבוד מתוך צער.
העירו לי שיש כמה לשונות של הרמב"ם בלשון פסוק זה:
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה יג
אמרו חכמים כל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני וכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וענין זה מפורש הוא בתורה הרי הוא אומר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך.
פרק ט מהלכות תשובה הלכה א' (כיון שהוא ענינא דיומא אני מעתיק באריכות):
מאחר שנודע שמתן שכרן של מצות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה' הכתוב בתורה היא חיי העולם הבא שנאמר למען ייטב לך והארכת ימים (דברים כב ז), והנקמה שנוקמים מן הרשעים שעזבו ארחות הצדק הכתובות בתורה היא הכרת שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה (במדבר טו לא), מהו זה שכתוב בכל התורה כולה אם תשמעו יגיע לכם כך ואם לא תשמעו יקרה אתכם כך, וכל אותן הדברים בעולם הזה, כגון שובע ורעב ומלחמה ושלום ומלכות ושפלות וישיבת הארץ וגלות והצלחת מעשה והפסדו ושאר כל דברי הברית.
כל אותן הדברים אמת היו ויהיו ובזמן שאנו עושים כל מצות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן, ובזמן שאנו עוברין עליהן תקראנה אותנו הרעות הכתובות. ואף על פי כן אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצות ולא אותן הרעות הם סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצות. אלא כך הוא הכרע כל הדברים, הקב"ה נתן לנו תורה זו עץ חיים היא וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה זוכה בה לחיי העולם הבא, ולפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה. והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה כגון שובע ושלום ורבוי כסף וזהב, כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא.
וכן הוא אומר בתורה אחר שהבטיח בטובות העולם הזה וצדקה תהיה לנו וגו' (דברים ו כה). וכן הודיענו בתורה שאם נעזוב התורה מדעת ונעסוק בהבלי הזמן כענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט (שם לב טו), שדיין האמת יסיר מן העוזבים כל טובות העולם הזה שהן חזקו ידיהם לבעוט ומביא עליהם כל הרעות המונעים אותן מלקנות העולם הבא כדי שיאבדו ברשעם, הוא שכתוב בתורה תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' וגו', וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה' בָּךְ. נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו, כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו, ומרחיק הקללות מכם עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה כדי שתזכו לחיי העולם הבא, וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך ונמצאתם זוכין לשני העולמות, לחיים טובים בעולם הזה המביאים לחיי העולם הבא. שאם לא יקנה פה חכמה ומעשים טובים אין לו במה יזכה שנאמר כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול (קהלת ט י), ואם עזבתם את ה' ושגיתם במאכל ובמשתה וזנות ודומה להם מביא עליכם כל הקללות האלו ומסיר כל הברכות עד שיכלו ימיכם בבהלה ופחד ולא יהיה לכם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצות כדי שתאבדו מחיי העולם הבא ונמצא שאבדתם שני עולמות, שבזמן שאדם טרוד בעולם הזה בחולי ובמלחמה ורעבון אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצות שבהן זוכין לחיי העולם הבא.
רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו הלכה כ
כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב (מרב כל) הא למדת שהעבודה בשמחה, ואי אפשר לעבוד את השם לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות.
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה טו:
השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב, וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה, ועל זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך.
במקור מסוף הלכות שופר רואים שהוא פירש גם את הפירוש שעבודת ה' עצמה צריכה להיות בשמחה. גם מהלכות יו"ט רואים שהוא פירש בפסוק שעבודת ה' צריכה להיות בשמחה, וכן מטה משמעות לשונו בהלכות תשובה: כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו שהרי לפי הפשט הפשוט שכתבת, אזי 'בשמחה' הוא תיאור המצב שהייתם בו: יכלתם לעבוד את ה' כשהייתם בשמחה. ואין זה תיאור של 'איך צריכה להיות העבודה'.
בתאריך 6 בספטמבר 2012 17:14, מאת אליעזר כמון <kam...@netvision.net.il>:
ייתכן שבדברים שלהלן אינני מחדש לכמה מכם דבר, אבל לא כן נראה לי לרוב קוראי הפסוק הנ"ל.
"תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל" (דברים כח מז) – פסוק זה הוא חלק מהתוכחה הנודעת של פרשתנו כי-תבוא, ופורש על ידי רבים כך: כל הרעות המפורטות בתוכחה באים עליך מפני שלא עבדת את ה' בשמחה ובטוב לבב. מכאן משמע שיש מצווה לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב, כמו שמאריכים בכך כמעט כל קוראי הפסוק לאורך דורות רבים, החל מהרמב"ם.
אלא שהדברים קשים: הייתכן שעל שום שלא עבדנו את ה' בשמחה יבוא עלינו עונש חמור כמו גלות?!
והנה, לעניות דעתי, הפירוש הנ"ל איננו פשט הכתובים. פסוק מז איננו מהווה נימוק לכל תיאור הרע שנאמר לפניו, אלא מתקשר הוא לפסוק שבא אחריו, ויש לקרוא את שניהם בנשימה אחת: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל, ועבדת את איביך... ברעב ובצמא ובעירם ובחסר כל...", ופירוש הדברים כך הוא: כאשר היית שרוי בשמחה ובטוב לבב לא עבדת את ה' אלהיך (בכלל! לא שעבדתו, אבל לא בשמחה!), ותחת זאת, מידה כנגד מידה, תעבוד, אבל לא את ה', אלא את אויביך, ולא תהיה אז בשמחה ובטוב לבב, אלא ברעב ובצמא ובעירם ובחסר כול.
כלומר, המילים "בשמחה ובטוב לבב מרב כל" אינם תיאור כיצד יש לקיים את המצוות אלא תיאור המצב שבו היה שרוי העם בארץ לפני הגלות. אינני בא לזלזל ח"ו בפירוש המבקש ללמוד ממילים אלה את הציווי לעבוד את ה' בשמחה, אלא בא אני לומר שפירוש זה הוא דרש הכתוב ולא פשוטו. ייתכן שהערתו הקצרה של רש"י לפסוק (עיינו שם) מרמזת לפשט כפי שהבאתיו. ב"דעת מקרא" מובא הפירוש כפי שהבאתי כאן, פחות או יותר.
אליעזר כמוֹן