Fw: מגדיל//מגדול 2
Uriel Frank
בזמן האבודרהם כבר הייתה הבחנה זו.
את השערת התורה תמימה רציתי לתקן במקצת היה כתוב בש' כשהוכוונה לשמואל
הרבה יותר הגיוני מאשר בשב' כשהכוונה לשמואל ב'.
הנסיון להגן על האפשרות של "שמואל ב" נראה לי מוקצה מן הדעת.
אם אותו כומר סימן לפי איזו מסורת יוונית שחילקה את הספרים שמואל מלכים וד"ה
או שחילק לבד אינו נוגע אלינו.
בסידורים יהודיים דבר זה לא חדר על לדפוס.
ואני מתבייש להתווכח על זה.
יישבתי במקצת את טענת התו"ת ואת השערתו, אבל ברור שהיא אינה עומדת בביקורת ההיגיון.
"הערת השוליים" לא גרמה לשינוי לא כאן ולא בליל פסח שחל במוצ"ש.
יש השערות חריפות, אולי גם משעשעות, אבל אינן מסתברות.
באיזשהו זמן נוצר בידול בפסוקים הנלוים לברכת המזון שכל אמירתם הוא מנהג.
גם אם אין סיבה מיוחדת טבעי שמחפשים סיבות, ויגעת ומצאת - תאמין.
ולשאלת איילה - ברור שמי שאמר לה מה שאמר הוא בור גמור בנושא.
כנראה אפילו לא יודע שיש במקרא שירת דויד בשתי נוסחאות.
אין צורך להתווכח.
אליהו
להלן מכתב מלפני כמה שנים
בס"ד פסח התשנ"ו
לכבוד הרב דויד קאהן שליט"א
שלום רב,
נהניתי לקרוא את המבוא לספר "העקוב למישור". ברצוני להעיר 2 הערות:
1. בעמוד ט-י נכתב: כבר מצאנו אֵלו שהרחיקו לכת בהגהות ספרים, עד שבא אחד שעסק הרבה בהשערות לתקן נוסחאות...וביאר... מגדול בשבת, ומגדיל בימי חול... והמעתיק טעה... ומזה נבעה הטעות. אמנם כבר הראיתי... שטעה בהשערתו... והלוא ראשונים שקדמו לזה הקשו אודות החילוק... ועדיין לא היתה שום אחיזה אצלנו... שמואל "ב". עכת"ד.
אינני יודע אל מי הכוונה במילים "אחד שעסק הרבה בהשערות לתקן נוסחאות", אך מצאתי שההשערה נאמרה לא רק ע"י הרב ברוך הלוי עפשטיין (כ"כ בספרו מקור ברוך, וכן בספרו ברוך שאמר -פירוש לסידור, עמוד רט"ו), אלא גם ע"י הגר"א (-ע"פ עדותו של רי"ל הכהן מימוֹן בספר "תולדות הגר"א", עמוד מ"ז).
בכל אופן לְעֶצֶם דחיית אפשרות זו ע"פ הקביעה שספר שמואל בידי הראשונים היה מאוחד: במבוא לפירוש "דעת מקרא" (הוצאת מוסד הרב קוק) לספר שמואל, עמוד 3, כתב מר יהודה קיל, שחלוקת שמואל לש"א וש"ב התחילה כבר בתקופת חז"ל בתרגום השִׁבעִים, וכן בשאר התרגומים הלועזים, וכך גם בכתב יד ספרדי משנת ה'ר"ח, ובדפוסי ונציה משנת ה'רע"ז. וא"כ, לא מן הנמנע לומר, שהטעות השתרבבה על פי חלוקת ספר שמואל שחדרה אל הספרות היהודית עוד לפני זמנו של ר"ד אבודרהם.
2. בעמוד כ"ח: בברכות נ"ד,א... משקלקלו הצדוקים... והקשה שם במהר"ץ חיוּת...וצ"ע, עכ"ל. "והנה בהערתו האחרונה... אבל קושייתו נובעת מטעות הדפוס, דצ"ל: מינים (וכבר הובא תיקון זה על הגליון שם)". עכת"ד.
אינני בטוח שקושייתו נובעת מטעות הדפוס, שהרי בחידושי מהר"ץ חיות לפיהמ"ש לרמב"ם למסכת אבות (ש"ס וילנא דף טז., פרק א' משנה ג'), כתב: "...קשה לי... מלשון המשנה סוף ברכות משמע דבימי עזרא כבר יצאו אלו הכופרים, שהרי אמרו שם: משקלקלו המינים...".
-האם המדפיסים שינו את לשון מהר"ץ חיות בברכות? או שאכן גָרַס "מינים", ואעפ"כ אמר מה שאמר בברכות ובאבות? אינני יודע איך להסביר עִניָן זה. מהי דעתו של הרב בנידון?
ואסיים בתפילה, ששומֵר ישראל יִשׁמור שארית ישראל, ולציון יבוא גואל.
בברכת התורה,
אוריאל פרנק
שלום אילה,
אני לא יודע דבר לגבי הסיפור של הגניזה, אם כי הסיפור נשמע לי קצת מוזר. מה זאת אומרת "את הפסוקים מצאו בגניזה" הרי מדובר בפסוק/ים מהתנ"ך. האם מצאו את התנ"ך בגניזה???? או אולי הכוונה לברכת המזון?
אני בכל מקרה שמעתי טענה אחרת : הפסוק הזה מופיע פעמיים בתנ"ך : בשמואל ב' ובתהילים, אבל יש הבדל קטן ביניהם: בתהלים כתוב "מגדיל" ובשמואל ב' "מגדול". הטענה שאני שמעתי היא כי היה מקובל לומר "מגדיל" (כמו בתהילים) ומישהו כתב בצד הערה שבשמואל ב' כתוב "מגדול". מכיוון שהוא כתב את שמואל ב' בר"ת (בש"ב מגדול), מיהו טעה וחשב שחסרה האות ת' וכנראה התכוונו לומר "בשבת מגדול", ואח"כ החליטו להוסיף גם יו"ט וחוה"מ ועוד. עד כמה טענה מבוססת - אין לי מושג. אני בכל אופן אומר כפי שכתוב בסידור וכפי שכולם רגילים לומר.
בכל אופן, אני מעביר את הנושא גם למספר מידידי ואשמח לשמוע את תגובתם הן לטענה של המורה שלך, והן לטענה שאני הזכרתי.
--
ד"נ אפרים מיקוד 44830
שלום וברכה.
יש לי שאלה שאולי אתה תוכל ענות לי עליה, בבירכת המזון אנחנו אומרים ביום חול מגדיל ובשבת מיגדול.
לפני מעל ל12 שנים שמעתי מפי המורה שלי להסטוריה באולפנא שכל העניין הזה הוא שטות אחת גמורה, שכן לטענתו, את הפסוקים הללו מצאו גנוזים במערות במיצרים ומרוב שנישחקו לא ידעו החכמים להבחין אם במילה מיגדול בין האות מם לאות גימל זו האות יוד או וו ומסיבה זו שלא הבחינו קבעו כי כך יאמרו ביום חול וכך יאמרו בשבת..
האם זו האמת?!
האם אין משמעות למגדיל או מיגדול?!
או שכיוון שזה כך עבר במסורת זה נקבע להלכה?
תודה רבה