¨1.[תמ] קול
או צליל לא ברורים, הֵד:
התוקע לתוך הבור... אם קול שופר שמע - יצא ואם קול הבָרה שמע - לא יצא (ראש השנה ג, ז); לא היו ישנין כל הלילה, כדי שישמע
כוהן גדול קול הבָרה, ולא תהא שֵינה חוטפתו (יומא יט)
2. [יב] (בדקדוק) יחידת
הגִייה המוּרכֶּבֶת מעיצוּר וּתנוּעה אחריו (הבָרה פּתוּחה) או מעיצור, ותנועה
ועיצור (הבָרה סגוּרה) (בלועזית:
פוֹנֵמה): נָטַע - שם דבר הוא וטעם הבָרָתו למעלה בַּנון (רש"י, איוב יד 9)
3. [עח] מִבטא,
הגייה:
חברי מדבר בהבָרה אשכנזית
4. [תמ] שמוּעה: עדיין לא יצאה הבָרה בעיר (ירושלמי סנהדרין כח, ג);
לא
שמעו קול הבָרה (גיטין
פט)