סמיכת ידים ונשיאת ידים - ביד אחת אם בשתי ידים?

[אוריאל פרנק‎]

1.  שמות פרק לב פסוק יט

וַיַּשְׁלֵךְ <מידו> מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת

2.  ויקרא פרק ט פסוק כב

וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת <ידו> יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם

3.  ויקרא פרק טז פסוק כא

וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְּׁתֵי <ידו> יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי   

4.  יחזקאל פרק מג פסוק כו

וְטִהֲרוּ אֹתוֹ וּמִלְאוּ <ידו> יָדָיו:

5.  איוב פרק ה פסוק יח

יִמְחַץ <וידו> וְיָדָיו תִּרְפֶּינָה:

 

תנ"ך - מקראות גדולות הכתר - ויקרא פרק ט פסוק כב (mgketer.org)

ידו - ה' חסר (בלישנא): שמ' לב , יט; וי' ט , כב; טז , כא; יח' מג , כו; איוב ה , יח. 

רד"ק יחזקאל פרק מג פסוק כו 

ידו - כתוב בלא יו"ד וקרי ביו"ד, ורבים כמהו חסירי יו"ד הרבים מן הכתוב, ולא יחסר העניין בעבור זה. 

 

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף צג עמוד א -משנה:

וסמיכה ... בב' ידים. 

בבלי מסכת מנחות דף צג עמוד ב [ועי"ש במובא בהערות פירוש חברותא] 

ובשתי ידים, מנא הני מילי? אמר ריש לקיש, דאמר קרא: +ויקרא ט"ז+ וסמך אהרן את שתי ידו, כתיב ידו וכתיב שתי, זה בנה אב, כל מקום שנאמר ידו הרי כאן שתים, עד שיפרט לך הכתוב אחת. אזל רבי אלעזר אמרה להא שמעתא בבי מדרשא, ולא אמרה משמיה דריש לקיש. שמע ר"ל ואיקפד, א"ל: אי ס"ד כל היכא דכתיב ידו תרתי נינהו, למה לי למכתב ידיו ידיו? אקשי ליה עשרים וד' ידיו, +ויקרא ז'+ ידיו תביאנה, +דברים ל"ג+ ידיו רב לו, +בראשית מ"ח+ שכל את ידיו, אישתיק. לבתר דנח דעתיה, א"ל, מאי טעמא לא תימא לי: ידיו דסמיכה קאמרי. בסמיכה נמי כתיב: +במדבר כ"ז+ ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו! סמיכה דבהמה קאמרי.

רש"י מסכת מנחות דף צג עמוד ב

 כתיב ידו - חסר.

אקפד - על שלא אמרה משמו ואקשי ליה אי ס"ד וכו' למה לי דכתב רחמנא בשום מקום בתורה ידיו מלא לכתוב ידו ומשמע נמי תרי.

ידו דסמיכה קאמרי - דמשמע תרי והא לא אשכחן ידיו מלא דסמיכה.

סמיכה דבהמה קאמרי - דכל מקום שנאמר ידו משמע תרי.

 

 

מדרש רבה במדבר כ"ז:י"ח:י"ח

וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו, יַד אַחַת, מֶה עָשָׂה (במדבר כ"ז:כ"ג): וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו וַיְצַוֵּהוּ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ. 

רש"י הכתר:

[ויסמך את ידיו - בעין יפה , יותר ממה שנצטוה; שאמר לו הקדוש ברוך הוא: "וסמכת את ידך" (לעיל , יח) , והוא עשה בשתי ידיו: עשאו ככלי מלא וגדוש (ראה ספ"ב קמא) ומלאו חכמתו בעין יפה. כאשר דבר יי' - אף לענין ההוד , נתן מהודו עליו.]

רש"י [על התורה] במדבר כ"ז:כ"ג

את ידיו – בעין יפה יותר ממה שנצטוה, שהקב"ה אמר לו: וסמכת את ידך (במדבר כ"ז:י"ח), והוא עשה בשתי ידיו.

רש"י כ"י לייפציג 1 במדבר כ"ז:כ"ג:כ"ג

את ידיו – בעין יפה יותר ממה שנצטוה שהק' אמ' לו וסמכת את ידך והוא עשה בשתי ידיו.

זוהר כרך ב (שמות) פרשת יתרו דף סז עמוד א

  (ויקרא ט) וישא אהרן את ידו, כתיב ידו חד בגין דבעי לארמא ימינא על שמאלא והא אוקימנא רזא

כלי יקר במדבר כ"ז:י"ח:י"ח

וסמכת את ידך עליו – ידך אחת במשמע, ובמעשה כתיב ויסמוך את ידיו עליו פירש רש"י יותר ממה שנצטוה כו', ולפי דבריו קשה איך עבר משה בבל תוסיף, ומצינו עוד סמיכה כזו שנאמר (ויקרא א':ד') וסמך ידו על ראש העולה. ידו אחת במשמע ובמעשה כתיב (שם ט"ז:כ"א) וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר ולמעלה פר' ויקרא פרשנו שהכל ענין אחד כי מנהיגי העם צריכין לקבל עליהם על מנת שיהיו כפרה ואשם על כל העם כמ"ש (דברים א':י"ג) ואשימם בראשיכם. ולמדו רז"ל מכאן (דב"ר א':ט') שאשמת העם תלויה במנהיגיהם, וכמו שסמיכת יד על הקרבן היינו ליתן שמץ ודופי של הסומך על הנסמך והוא הקרבן, כך סמיכות יד זו ליתן שמץ ודופי של כל ישראל על מנהיגיהם לאמר שאשמת העם תלוי בהם, והנה בסתם קרבן של החוטא יש ב' מיני סמיכה כי החוטא במעשה חטאו כפול כי אין מעשה בלא מחשבה הקודמת למעשה, ע"כ נאמר אצל שעיר המשתלח וסמך אהרן את שתי ידיו כי הוא בא לכפר על חטא המעשה וההרהור, אבל העולה באה על חטא ההרהור לבד ע"כ נאמר וסמך ידו על ראש העולה ידו אחת במשמע.

כמו כן מנהיגי ישראל המה ישאו עון העדה, הן שיחטאו במעשה הן שיחטאו בהרהור לפי שיש בידם למחות ואינן מוחין האמנם לא כל רועה ומנהיג נתפס על עון זולתו כשהוא חוטא בהרהור לבד כי הנסתרות לה' אלהינו ומי יודע מטמונותיו של חבירו כמו שפירש רש"י בפר' נצבים (כ"ט:כ"ח) אך אם הרועה איש אשר רוח בו, שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד כיהושע והוא יודע לכוין כל הרוחות של איש ואיש, אז דין הוא שיתפס גם על חטא ההרהור מאחר שעיניו תחזנה ברוה"ק שעליו את כל העולה על רוחו של חבירו אם טוב ואם רע והיה לו למחות בו. וע"ז נאמר כאן קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו, שיוכל להלוך נגד רוחו של כל אחד וסמכת ידך עליו ונקט ידך לרבותא לפי שכאן אינו מדבר כ"א בעון הדור העולה על רוחם שאותו שמץ יהיה תלוי בו וק"ו לחטא המעשה שיתלה בו, ולא היה צריך לומר שיסמוך עליו גם יד השני ליתן עליו שמץ חטא המעשה כי ק"ו הוא ולא היה צריך לצות על יד השניה, כי ודאי משה יעשה הדבר מעצמו וילמוד ק"ו מן היד הסומכת עליו את כל העולה על רוחם מדקאמר וסמכת את ידך מיד אחר איש אשר רוח בו. ולפיכך בשעת מעשה עשה משה כן ולמד יד השניה בק"ו מן האחת ויסמוך את שתי ידיו עליו.

פירוש אחר – מדקאמר בסוף הענין כאשר דבר ה' ביד משה, שמשה לא היה משנה דבר והיה סומך עליו יד אחת ולא ב' ומ"ש ויסמוך את ידיו עליו כך פירושו שמשה מסר ליהושע שני מיני הנהגות האחת היא, ההנהגה בתורה ומצות. השניה היא, ההנהגה המדינית. ועליהם אמר אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם, ומכאן נראה ששני הנהגות מסר לו. על ההנהגה שע"פ התורה והמצוה אמר אשר יוציאם ואשר יביאם ויוציאם בעל כרחם משמע, כי מצינו לשון יציאה וביאה בדבר הלכה כמ"ש לא אוכל עוד לצאת ולבא (דברים ל"א:ב') פירש"י בדבר הלכה. ואמר לו ההנהגה לכופם בחזקת היד על התורה ועל העבודה כמו שהיה למשה היכולת עליהם בשתי ידיו כך סמך שתי ידיו על יהושע לומר שבכל כחו ימשול בם לכופם על שמירת התורה, ויוציאם ויביאם בדבר הלכה בכל תוקף ועוז כי אין שייך בזה לומר שמאל דוחה וימין מקרבת כי חלק גבוה מי יתיר וזהו הדבר המסור לשתי ידיו לומר שבכל כחו ידריכם בדרך ה'.

אבל על ההנהגה המדינית לתיקון המצב אמר, אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, לומר שבנחת ינהלם ולא ילך עמהם בכפיה וזה הדבר אשר לא סמך עליו כי אם ידו אחת לומר שבהנהגה זו לפי שעם קשה עורף הם ודרכם לבעט במנהיגיהם על כן תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת, והוא יצא ויבוא לפניהם והם אחריו ילכו מעצמם ולא כמי שאוחז בידו ומוליכו בחזקת היד ויכול להיות שלכך אמר משה ליהושע כי אתה תבוא את העם הזה (דברים ל"א:ז') והקב"ה אמר ליהושע כי אתה תביא את בני ישראל (שם ל"א:כ"ג) בעל כרחם משמע, ולא קשיא כי משה היה מדבר מענין ההנהגה המדינית ועליה אמר כי אתה תבוא את העם הזה הכל לפי דעתם ועצתם כמו שפירש"י במקומו, אבל הקב"ה היה מזרזו על הנהגת התורה ועליה אמר כי אתה תביא כמו שיתבאר בע"ה פר' וילך (ל"א:ז').

ומדקאמר בפר' וארא (ו':י"ג) ויצום אל בני ישראל, פירש"י צוה להנהיגם בנחת שמע מינה שבכ"מ שנאמר כאן לשון ציווי מדבר בהנהגה המדינית שצריכה להיות בנחת, כי אין צו אלא זירוז ואנו למידין זה ממ"ש וצו את יהושע וגו' (דברים ג':כ"ח) כי ביותר צריך המנהיג זירוז בהנהגה המדינית אשר דרכם לבעט במנהיגיהם, לפיכך כשאמר לו קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו, שיוכל להלוך נגד רוחו של כל אחד דהיינו בענין ההנהגה המדינית להכניע את כל מי שרוחו גבוה עליו אמר וסמכת את ידך עליו, היינו יד אחת לומר לו שידו אחת דוחה הפושעים ואחת מקרבם. ועליה אמר והעמדת אותו לפני אלעזר וצויתה אותו לעיניהם, וילפינן וצוית מן ויצום מה ויצום הנאמר להלן בנחת ומדבר בהנהגה המדינית אף וצוית הנאמר כאן בנחת דהיינו ביד אחת.

ואח"כ אמר ונתת מהודך עליו בענין הנבואה, להנהיגם על ידה ע"פ התורה והמצוה ולא הזכיר בזה יד אחת כי כל הנותן בעין יפה הוא נותן הנבואה וכן בענין התורה והמצוה ודאי יכופם על שמירתם בכל תוקף ועוז ועליה אמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ה' כל דבר סתום ונעלם בתורה על פיו יצאו ויבאו בדבר הלכה ויעש משה וגו' ויסמוך שתי ידיו עליו היינו בענין הנהגת התורה כאמור. ויצוהו כאשר צוה ה' ביד משה כי ויצוהו מורה על ההנהגה המדינית כאמור עשה כאשר צוה ה' ביד משה, היינו ביד אחת כאמור, אע"פ שיש אתנחתא במלת ויצוהו מ"מ דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע נדרשים לכל חפציהם. ונוכל לומר כפשוטו שנתינת ההוד לא נאמר בו יד אחת כי אין כילות לפני השי"ת אלא רצה ה' שיעשהו כלי מלא וגדוש ברכת ה' וכן עשה ובדרך שנתבאר.

תורה תמימה במדבר כ"ז:י"ח:י"ח

וסמכת את ידך עליו – אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנה"מ דאמרי אינשי חמרא למריה וטיבותא לשקייה, אמר ליה דכתיב וסמכת את ידך עליו, וכתיב (ס"פ ברכה) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליך. (ב"ק צ"ב:)

2. פירש״י תלה החכמה והגדולה במשה כאלו הוא נתנה ליהושע והיא אינה רק משל הקב״ה. והתוס׳ פירשו בענין אחר שהאדון מצוה למשרתו ליתן למכירו יין סתם והמשרת נותן בעין יפה היינו יין מובחר, כך הקב״ה צוה למשה וסמכת את ידך עליו [יד אחת] והוא סמך בשתי ידיו כדכתיב ויסמוך את ידיו עליו, ולפירוש זה יסייע לשון המדרש, טוב עין הוא יבורך זה משה שאמר לו הקב״ה וסמכת את ידך והוא סמך בשתי ידיו, וכן נראה כפי׳ זה מהאגדה שנתבאר בסמוך פסוק כ׳ אות ל״ד ומהדרשה שלקמן פסוק כ״ג בכל אדם מתקנא חוץ מתלמידו, ויליף ממשה דסמך שתי ידיו על יהושע, יעו״ש.

קיצור פענח רזא ויקרא ט':כ"ב:כ"ב

את ידיו – ידו כתיב להורות על ידו של הקב"ה שנשיאתו גם הוא עמם, שמסכים לברכה על ידם.

ר' בחיי ויקרא ט':כ"ב:כ"ב

וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם – שעור אל העם, לצורך העם ולתועלתם. וי"א בכאן כי אהרן היה נושא את ידו ומרמז בהן את העם לכאן ולכאן כשם שהם נוהגים על אומתם בתנועת יד ימינם, והביאו ראיה ממאמר רז"ל, ידיו, ידו כתיב, ותשובתנו להם לסכור פיהם הדובר עתק, כי ידיו קרי, ושתי הידים היה מרים, והנה טענתם בטלה בתנועת יד אחת הוא הימין. ומה שאמרו רז"ל ידו כתיב, לפי שהיה הימין יותר נכבד מן השמאל לענין נסתר, נגלה אצל היחידים, וע"כ אמרו מקבלי האמת ידו כתיב, ואז תתקיים המקרא והמסורה ידיו ידו. וכן תמצא בנשיאת כפים שעשה משה שהזכיר שם הכתוב ידיו וידו, (שמות י"ז:י"א) והיה כאשר ירים משה ידו, ויהי ידיו אמונה, ולא הזכיר השמים, כי אין צריך, שהרי בידוע כי ההרמה לשמים היתה, והוא הדין בלשון וישא. ואם היה כדברי בעלי הדין כי אהרן היה פורש את ידיו כלפי העם והיה מברכם, היה ראוי לומר וישלח אהרן את ידיו אל העם, כי כן דרך האב כשרוצה לברך את בנו לשום ידו על ראשו, כדרך שעשה יעקב אל יוסף שכתוב (בראשית מ"ח:י"ד) וישלח ישראל את ימינו, אבל אמר וישא להורות כי היו ידיו זקופות למעלה, כלשון הכתוב הנאמר בשלמה (מלכים א ח':נ"ד) ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת וכפיו פרושות השמים, ויעמוד ויברך את כל קהל ישראל, באר הכתוב כי היו ידיו זקופות למעלה וברך את ישראל.

לקח טוב שמות י"ז:י"א

כתיב ידו, וכתיב וידי משה כבדים, אלא בתחלה היה מגביה ידו אחת וממיך אחת, עד שהתחילו שני ידיו להיות כבדים, כאדם שתלוים לו שני בדים שלמים בשתי זרועותיו, כבדים מפני עונותיהם של ישראל.

מנחת שי שמות י"ז

(יב) ויהי ידיו אמונה – ריקאנטי פרשת שמיני וישא אהרן את ידו אל העם וגו' נכתב ידו חסר רמז ליד ימנית שהיא למעלה מן השמאלית וכן ויהי ידו אמונה ע"כ. וכן במערכת פ' י"ג ובלקוטי שכחה ופאה דף י"ב והגהה מימונית פ' י"ד מהלכות תפלה. ואיכא למיתמה טובא דבכולהו ספרי כתיב ויהי ידיו אמונה מלא יו"ד וכן מוכח מהמסורת ולדידי חזי לי דטעותא נפל בספרי ריקאנטי וגם אחרים טעו בהו וצריך לומר ויהי ידיו. ועקר דרשא מפיק לה מדכתיב ויהי ידיו דהוה ליה למיכתב ויהיו וכ"כ החכם אבן עזרא ויהי ידיו אמונה כל א' מידיו כמו בנות צעדה וכמו וצדיקים ככפיר יבטח ע"כ. וודאי האי הוא ברירא דמילתא דהכי איתמר בספר הזוהר ויהי ידיו אמונה ויהיו ידיו מבעי ליה אלא בגין דתליא כלא בימינא כתיב ויהי וכתיב ידיו בגין דהוא עקרא דכלא וכתיב ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב ע"כ. ובספר אוצר הכבוד נשיאות כפים של כהן י' אצבעות להמשיך מי' מאמרות ויד ימין גבוה משמאל וזהו רום ידהו נשא עכ"ל. ועיין מ"ש בפרשת שמיני.

מנחת שי ויקרא ט':כ"ב:כ"ב

ידו – ידיו ק' והוא חד מן ג' חסרים יו"ד באורייתא כמו שמסר הרמ"ה ז"ל והנה כתובים במ"ג פ' כי תשא ובזוהר פ' בשלח דף רנ"ז ידו כתיב חסר דהא בימינא תליא כלא ובריש פ' יתרו כתיב ידו חד בגין דבעי לארמא ימינא על שמאלא וכן בפ' אמור דף צ"ב ע"ב ופ' נשא דף קמ"ו ועיין מ"ש בסוף פ' בשלח אצל ויהי ידו אמונה.

ר' דוד צבי הופמן שמות י"ז:י"א

.. כאשר ירים משה ידו – גם המשנה(מוזכרת אצל רש"י), גם המדרש וגם תרגום יונתן מבינים הרמת יד זו כתפילה, שכן אף כי השם "יד" כאן בלשון יחיד, הרי מובן מתוך פסוק יב שהרים משה את שתי ידיו. "ידו" שבכאן משמעו אפוא: ידיו, כמו בסמיכת הקרבן וגם בציווי על שימת משה ידיו על ראש יהושע; והשוה ביאורנו בספר ויקרא שם. אך דומה שמטה האלוהים כשלעצמו הוסיף גם הוא בהרמתו זו הן לעידודם של ישראל הן להשגת הנס האלוהי, שאם לא כן, תהיה נטילת המטה ביד משה המוזכרת בפסוק ט – מיותרת.

ר' דוד צבי הופמן שמות י"ז י"ב 

ויהי – לשון יחיד לפני "ידיו" שבלשון רבים, וכמוהו הרבה.

ר' דוד צבי הופמן ויקרא ט"ז

את שתי יָדָו – תמיד כתוב "וסמך את יָדוֺ": מכאן אנו למדים שהסמיכה צריכה להיעשות בשתי ידים. ראוי לתשומת-לב תרגומו של יונתן: "ויסמוך ית תרתן ידוי בסדרא חדא ית ימינאה על שמאליה על ריש צפירה חייא". בזה מתבאר החסר במלת "ידו", ואולי זהו הטעם שבכל מקום כתוב ידוֺ, בלשון יחיד.

ר' דוד צבי הופמן ויקרא א'

(ד) בפסוק זה נמשך הדיבור בעבר עם וא"ו ההיפוך. מכיון שלפי זבחים ל"ט. על המקריב לסמוך על הקרבן במלוא כוחו (הנחת היד גרידא היתה מבוטאת ב"שֹום", השוה בראשית מ"ח:י"ח), על כן צריך להבין את מלת "ידו" שהיא מתכוונת לשתי הידים. בפרט ט"ז:כ"א כתוב להדיא "וסמך אהרן את שתי ידו". וכאן הורו חכמינו (מנחות צ"ג.) בפירוש: "זה בנה אב כל מקום שנאמר "ידו" הרי כאן שתים". ואבן עזרא שהיה נוטה לבאר "ידו" כאילו היא מציינת יד אחת, חוזר בו מדעתו זו מפני המסורת.

¹⁸ הוכחה שהסמיכה נעשתה בשתי ידיים רואים אנו גם בכתובים הבאים: ויקרא ח׳:י״ד,י״ח,כ״ב, שם: ״ויסמכו... ידיהם״. ולעומתם יש מקומות שבהם מדובר על יד אחת בלבד (ח׳:כ״ד), למרות ריבוי האנשים משמש כאן בלשון ״ידם״. וכן בבמדבר כ״ז:י״ח: ״וסמכת את ידך״. ובביצוע המעשה בפסוק כג נאמר: ״ויסמוך את ידיו״. השוה עוד בדהי״ב כ״ט:כ״ג לפסוק לא. אולם דעת יונתן בתרגומו היא, כי הסמיכה נעשית רק ביד ימין. נראה, שזה יצא לו מתוך דברי המכילתא לויקרא.

תורה תמימה ויקרא ט':כ"ב:כ"ב

את ידו – ידו כתיב, מכאן שצריך הכהן להגביה ידו הימנית קצת למעלה מן השמאלית (הגהות מיימוני פי"ד ה"ג מתפילה).

2. ר״ל דצריך לקיים המקרא והמסורה, ועיין באו״ח סי׳ קכ״ח סי״ב. ואמנם אם לרמז י״ל דהמקרא והמסורה באים לרמז מה דקיי״ל בנשיאות כפים שתהיינה הידים דבוקות זל״ז, ועל זה בא לרמז הכתיב ידו שיהיו נראים הידים כאחת, וכעין סמך לרמז כזה ראיתי בת״י פ׳ אחרי וסמך אהרן את שתי ידו [הקרי ידיו והכתיב ידו] תרגם וסמיך ית תרתין ידיו בסיטרא חדא ימינא לשמאליה, והיינו שיהיו סמוכים. זה לזה.
וע׳ בשו״ת נו״ב קמא ח׳ או״ח סי׳ ה׳ בכהן שידיו מרתתות ואינו יכול לישא כפיו אם לא שיעשה סמוכים בלולאות בכובעו ויכניס בהם ידיו והורה שאסור לעשות כן, ודייק מדכתיב וישא אהרן את ידיו, דמשמע שהוא בעצמו ישא אותם מכחו ולא ע״י דבר אחר, עיי״ש. ונבאר זה עוד אי״ה בפ׳ נשא.

[אוריאל פרנק‎]

---------- Forwarded message ---------
מאת: איתיאל ספרלינג <itiels...@gmail.com>
‪Date: יום א׳, 17 ביולי 2022 ב-12:33 

אני מצטט מפירוש רבי משה קמחי (אחיו הגדול של הרמ"ק) למשלי ו', י"ג: וכתוב בעינו , ברגלו , בלא יו"ד סימן הרבים , על דרך פרט; וקרי ביו"ד; והטעם אחד. כי פירוש בעיניו - באחת מעיניו ובאחת מרגליו; וכן "ויקבר בערי גלעד" (שו' יב , יז) - באחת ערי.

פירוש זה חוזר במשלי גם ב:ו', י"ד, וכן בי"ז, כ"א ושוב בכ"ה, כ"ד.

ניתן למצוא את פירוש רבי משה קמחי באתר מקראות גדולות הכתר של אוניברסיטת בר אילן. 

‫בתאריך יום ו׳, 15 ביולי 2022 ב-2:29 מאת אוריאל פרנק <‪frank...@gmail.com‬‏>:‬

--
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'רוחב לשון' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל rohav-lashon...@googlegroups.com.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/rohav-lashon/CAOYkKwFFN%3D%2BjkaS0jO7ZBdAU2_QRM0R-SBZWj6sYokDEY-E8SQ%40mail.gmail.com.

[אוריאל פרנק‎]

תיקון:

רבי משה קמחי (אחיו הגדול של הרד"ק)