בכל טקסט להגהה או מודפס בספר, בו אני רואה את הניב הכלאימי "לולא דמסתפינא" – הנני מוחק את הד' שנתקעה כאן.
בטקסט הארמי שהבאתם – משתלבת הד', לא כן בטקסט הפותח בעברית/לשון הקדש.
הרשב"א בעירובין נב., ביבמות מו., בגיטין עו. בקידושין כג., בע"ז סא. ובחולין קיג. כותב "אי לאו דמסתפינא", אך בר"ה כח. מצאתי אצלו "ואי לא דמסתפינא", שלדידי הד' אינה במקומה. ייבטל העד האחד מפני הששה.
בברכת קיץ בריא, שקט ושלו,
מ ' ג '
--= "אילו לא הייתי חושש".מקובל להקדים ביטוי זה בתור הִסתַייגוּת מראש לפני הבּעת דעה נועֶזת או השערה שיש בה כפירה בהנחות מקובלות, שעלולה להיתקל בביקורת או בהתנגדות.מצאתי ביטוי זה לראשונה בתוספות יומא עב, א ד"ה כתיב בטבעות "ואי לאו דמסתפינא מחברייא הוה אמינא"...
האם מוכר לכם מקור קדום יותר?
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'רוחב לשון' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל rohav-lashon...@googlegroups.com.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/rohav-lashon/CAOYkKwEdFmNBtmW%3DeW-qHjH6cw668ZWe%2BfjvZuNGa-C1v55SBA%40mail.gmail.com.