לפרשת עקב: אחד החריגים: י יז וַאֲדֹנֵ֖י: האל"ף מנוקדת בחטף ויש להשמיעהּ va’adone
למאמר הנ"ל של משה וולף יש תגובה של ד“ר דניאל לוי ותגובה לתגובה:
והנה עוד התייחסויות לכלל:
כאן מספר פרופ' שוויקה ששמע על הכלל מהרב מאזוז:

"וְסִימָנָךְ" – סימנים בלשון העברית
לשוננו לעם מב, ד (תשנ"א), עמ' 142–145
מה שלא ברור לי הוא האם רז"ה [ר' זלמן הענא] רק המציא את הסימן מש"ה וכל"ב (כמובא במאמר יגאל ינאי, יוסף עופר), או שגם את הכלל ‘מש”ה מוציא וכל”ב מכניס’.
במאמר בהמעיין בהערה [7] נאמר:
הכלל מופיע בשם זה במספר ספרי דקדוק ומסורה. ראה למשל בספר הלכה למשה מאת ר' אהרן משה מלמברג, פיורדא תקל"א.
כ"ט
אפ"ר