*במדבר לא –*
*מי מנה עפר יעקב ומס(פ)ר*
על השורש מס"ר – *חלק א*
מילה פשוטה לכאורה בפרק נוטה לחמוק מעינינו, כמילים מקראיות רבות אחרות, מתוך הרגלי הלשון שבפינו.
ה' מטיל על משה לפני מותו לנקום במדינים, ומורה לו לאסוף אנשים למלחמה:
"הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְיָ בְּמִדְיָן, אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא" (פס' ג–ד).
ומיד נאמר, לכאורה בביצוע הציווי: *"וַיִּמָּסְרוּ* מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא" (פס' ה).
הפועַל *וַיִּמָּסְרוּ* מעט חריג. מה עניין מסירה לכאן?
*חידוד הקושי*
רש"י בחושו הדק הרגיש בחספוס, אך בניסיונו לפרש את משמעות המילה חידד עוד יותר את הקושי שבה:
"מששמעו [ישראל] שמיתת משה היתה תלויה בנקמת מדין, לא רצו ללכת, עד *שנמסרו על כרחם"*.
פירוש זה הוא על פי הספרֵי, מדרש הלכה תַנָאִי לספר במדבר, ובו הדברים מפורשים אף יותר:
"מששמעו שמיתתו של משה מעכבת למלחמת מדין התחילו מתחבאים, אף על פי כן *נמסרו על כורחם*, שנאמר וימסרו מאלפי ישראל".
כדרכם של מדרשי אגדה רבים של חז"ל, כך אנו מוצאים גם בדרשה זו: אף על פי שעיקר כוונתה להורות מוסר ומעלות טובות, וכאן במיוחד לשבח את מנהיגי ישראל ולהראות "כמה הן חביבין על ישראל" (תחילת דברי רש"י), הרי שהיא מיוסדת על *קושי בפשט מילות הכתוב*.
ולעיתים הפתרון שמציע המדרש, בהיותו פתרון *דרשני*, הרי הוא מבליט ביתר שאת את הקושי *בפשט הכתוב*.
אך לא רק הפועַל *וַיִּמָּסְרוּ*, שאינו נראה לגמרי מתאים כאן, מעורר שאלה. שהרי אם כדברי המדרש, שהכוונה שנמסרו החיילים (בעל כורחם) – כלומר זהו *ביצוע* הציווי שנאמר למשה – מה בדיוק מוסיף הפסוק הבא:
"וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא" (פס' ו). והלא כבר נאמר ש"נמסרו" אלף למטה!
*טבריה*
לשם פתרון התעלומה, נניח לרגע למלחמת מדין ונקפוץ כאלפיים שנה קדימה, לטבריה של סוף האלף הראשון לספירה. בתקופה זו פעלו מי שמכונים *חכמי המסורה*.
חכמים אלה היו בקיאים במסורת קריאת המקרא המדויקת, והם יצרו מפעל ספרותי מעורר השתאות שעסק בעיקרו בשימור הנוסח המדוקדק של המקרא.
לאורך הדורות התלבטו חכמים בשאלת משמעותו המדויקת של המונח *מָסוֹרָה*.
הדעה הרווחת הייתה שהיא נקראת כך על שם שהיא *מוסרת* את נוסח המקרא המדויק דור אחרי דור איש מפי איש, כפי שנאמר בראש מסכת אבות: "משה קיבל תורה מסיני *ומסרה* ליהושע, ויהושע לזקנים" וכו'.
על פי זה כתב המדקדק בן המאה ה־16 ר' אליהו בחור:
"וכן עניין *המסורת* הזאת, לפי *שנמסרה* לחכמים איש מפי איש עד עזרא וסיעתו, ומהם לחכמי טבריא אשר כתבוה וקראו לה *מסרה"*.
*
ואולם הסבר זה מעורר קושי לא קטן.
על קושי זה, על פתרונות נוספים למשמעות המילה *מסורה* ועל הקשר לפסוק שבו פתחנו – בשבוע הבא.
=======================
שָׂפָה אֶחָת | ו' אלול תשפ"ב | אלנתן חן_
(הרשומה מבוססת על מאמרו של ז' בן־חיים, "מסורה ומסורת")
*שָׂפָה אֶחָת*
*להצטרפות:*