ובתורה אתה עמל
uriel
באזכרה לסבי, דב אריה בן חיים מנחם, ז"ל (מוצאי שבת, כ"ה באייר תש"ע), שאל דודי, הרב מנחם דיויס לפשר דברי רש"י:
ויקרא פרק כו פסוק ג ד"ה (ג) אם
אם בחקתי תלכו - יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו {כלומר, כדי שלא תהיה כפילות, יל"פ לענין אחר:}, שתהיו עמלים בתורה: ואת מצותי תשמרו - הוו עמלים בתורה {אז חזרנו לכך שיש כפילות בפסוק!!} על מנת לשמור ולקיים, כמו שנאמר (דברים ה א) ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם:
והצעתי לפרש כך:
אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ שתהיו עמלים בתורה וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ על מנת לשמור ולקיים וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, הרי קיום המצות אמור.
כלומר, כשרש"י כותב בד"ה ואת מצותי תשמרו "הוו עמלים בתורה" ר"ל שאת הנאמר ברישא אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ שפרשנו: שתהיו עמלים בתורה , היית אולי מבין בטעות שעמל התורה הוא מטרה לכשעצמה, גם אם לומד ע"מ ללמוד; לפיכך מוסיפה התורה לחדש במלים וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ שמטרת העיסוק בתורה תהיה על מנת לקיים את המשך הכתוב: ואת מצותי תשמרו, ובהמשך הפירוש - שאיננו בכל הנוסחאות - מובא פסוק נוסף שבו מופיע רעיון זה שהלימוד צ"ל ע"מ לעשות: כמו שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם:
וכמובא במחזור ויטרי סימן תכד ד"ה שמעון בנו
...ולא המדרש הוא עיקר, לא זהו עיקרו של דבר שיהא אדם עיסקן ללמד ולדרוש ולא לקיים, אלא המעשה, כשהוא משתדל אף לקיים לשמר ולעשות לבד הלימוד הוא עיקרו של דבר, כדכת' ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, אבל מעשה בלא תלמוד, ותלמוד בלא מעשה, תלמוד גדול, לפי שאין בור ירא חט, ולא עם הארץ חסיד, לפי שאין לו מהיכן ללמד, אבל התלמוד מביאו לידי מעשה
פירוש אחר מצאתי בשפתי חכמים ויקרא פרק כו אות א
הכי גרסינן כשהוא אומר ועשיתם אותם הרי קיום המצות אמור וכו', ואם כן פירוש ואם בחקותי תלכו בעמלים סתם, ואת מצותי תשמרו - בעמלים על מנת לשמור ולקיים:
ספרא בחוקותי פרשה א ד"ה אם בחוקותי
אם בחוקותי תלכו, מלמד שהמקום מתאוה שיהו ישראל עמילים בתורה {כלומר, "אם" זה יש לפרשו כמו "הלוואי", "לו יהי"}, וכן הוא אומר לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו, כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי, לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים, ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעותיו ולא יכרת לא ישמד שמו מלפני, וכן הוא אומר מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם, מלמד שהמקום מתאוה שיהו עמילים בתורה . (ב) אם בחוקותי תלכו, יכול אילו המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם הרי מצות אמורות, הא מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו להיות עמילים בתורה , וכן הוא אומר אם לא תשמעו לי יכול אילו המצות, וכשהוא אומר ולא תעשו את כל המצות האלה הרי מצות אמורות, א"כ למה נאמר אם לא תשמעו לי להיות עמילים בתורה . (ג) וכן הוא אומר זכור את יום השבת לקדשו יכול בלבך, כשהוא אומר שמור, הרי שמירת לב אמורה, הא מה אני מקיים זכור, שתהי' שונה בפיך, וכן הוא אומר זכור ואל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלהיך במדבר, יכול בלבך, כשהוא אומר אל תשכח הרי שכיחת לב אמורה, הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך, וכן הוא אומר זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים, יכול בלבך כשהוא אומר השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות הרי שכיחת לב אמורה, הא מה אני מקיים זכור שתהיה שונה בפיך, וכן הוא אומר זכור את אשר עשה לך עמלק, יכול בלבך, כשהוא אומר לא תשכח הרי שכיחת לב אמורה הוא מה אני מקיים זכור שתהיה שונה בפיך.
אבות פרק ו משנה ד
כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא
מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק מא ד"ה הוי עמל
הוי עמל בדברי תורה ואל תתעסק בדברי בטלה. מעשה ברבי שמעון בן יוחאי שהיה מבקר את החולים ומצא אדם אחד שתפוח ומוטל בחולי מעים ואומר גידופין לפני הקדוש ברוך הוא. אמר לו ריקה היה לך שתבקש רחמים על עצמך ואתה אומר גידופין. אמר לו הקדוש ברוך הוא יסלקנו ממני ויניחנו עליך. אמר [לו] יפה עשה לך הקב"ה שהנחת דברי תורה והיית מתעסק בדברים בטלים:
E מהיכן ידע רשב"י? אולי הבין כך מתוך ה"ברכה" שזכה מפי החולה. ואולי "ברכה" זו היא עצמה הדיבורים הבטלים. השוה: החש ב.. - יעסוק בתורה.
מדרש תנאים לדברים מכילתא ד"ה יב. מפני
מפני מה אלה החקים והמשפטים אשר תשמרו לעשות בארץ [כל הימים אשר אתם חיים] מיכן היה ר' יוחנן בן זכיי אומר אם עשית תורה הרבה וג'[1] - הווי עמל בתורה כל ימיך.
בראשית רבה (וילנא) פרשה יג ד"ה ז ואדם אין
ז ואדם אין לעבוד את האדמה, ואדם אין להעביד {כלומר, דרשינו לעַבֵּד, וראה להלן במהדורת תיאודור-אלבק} את הבריות להקב"ה, כאליהו וכחוני המעגל. ואדם אין לעבוד את האדמה לא נברא אדם אלא לעמל, אם זכה הוא עמל בתורה , ואם לא זכה הוא עמל בארץ, אשריו לאדם שהוא עמל בתורה.
בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה יג ד"ה ואדם אין לעבד
ואדם אין לעבד את האדמה ואדם אין לעבד את הביריות להקב"ה כאליהו, אתמהא {אפ"ר: איני מבין. אשמח למי שיפרש!} ואדם אין לעבד להקב"ה, לא נברא האדם אלא לעמל, אם זכה עמל בתורה ואם לאו עמל בארץ, אשרי אדם שעמלו בתורה.
[1] נדצ"ל: וגו'=וגומר, דהיינו גמור וסיים משנת אבות פרק ב משנה ח: רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי הוא היה אומר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת.
והסיום "הווי עמל בתורה כל ימיך", יתכן שהוא סיום דברי ריב"ז, ושמא נמצא נוסח כזה במשנת אבות.
קיבלת הודעה זו מכיוון שאתה מנוי לקבוצה 'רוחב לשון' בקבוצות Google.
כדי לפרסם הודעות בקבוצה זו, שלח דוא"ל ל-rohav-...@googlegroups.com.
כדי לבטל את המינוי שלך לקבוצה זו, שלח הודעת דוא"ל ל-rohav-lashon+unsubscribe@googlegroups.com
לאפשרויות נוספות, בקר בקבוצה זו בכתובת http://groups.google.com/group/rohav-lashon?hl=iw.
uriel
E כעת [א' בסיון] מצא אמו"ר שכיוונתי לדעת בעל תרומת הדשן ובעל הט"ז בפירושיהם על פירוש רש"י.