4: למ"ד דגושה ורפויה
אוריאל פרנק
ו יג וַיֹּ֩אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֝יו: תיבת וַיֹּ֩אמְרוּ֩ במלעיל! המ"ם בשוא נע והלמ"ד במילה אחריה ללא דגש
יש להעיר שבתנ"ך קורן (במהדורות תשע"ה ותשע"ז) דגוש: "וַיּאֹמְרוּ לּו".
כה דברי ישראל ייבין בספרו המסורה למקרא, עמ' 246:בצירוף "ויאמרו לא" בא דגש, כנראה להפריד בין התיבות, בניגוד לצירוף "ויאמרו לו".בארבעה מקומות שבהם בא הצירוף "לא לו" ל בתיבת לא דגושה. הדגש משמש כנראה להבחנה בין לא ובין לו. בצירוף "לו לא" אין ל דגושה.לגבי "ילדה לו" - נראה שהמקף גורם. ראה בספרו שם עמ' 244 שורה 6.
מאת: "משה ארנד" <moshe_...@walla.com>
Date: 2013 10 29 16:44
נושא: Re: [רוחב לשון] למ"ד דגושה ורפויה
אל: "אוריאל פרנק" <frank...@gmail.com>
1) לפעמים יבא דגש במלה לא כשהיא באל"ף כדי להבדילה מלו בו"ו, מצוי במיוחד כשכתוב רצף לא לו כמו דוגמה 7 וכן שחת לו לא ששם אפילו אחרי טעם מפסיק יש דגש וכן כשכתוב ויאמרו לא (יש כמה פעמים בתנ"ך באסתר בשופטים ועוד). זה מסביר את דוגמות: 1-3,7.
2) דוגמות 5,6 זה אתי מרחיק רגיל.
3) דוגמה 4 אין דגש כי זה אחרי טעם מפסיק.
נושא: [רוחב לשון] למ"ד דגושה ורפויה
- בראשית יט ה: וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה; הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם.
- בראשית יט ב: ...וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין.
- בראשית כו ל"ב: ...וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק, וַיַּגִּדוּ לוֹ, עַל-אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, מָצָאנוּ מָיִם.
- בראשית טז א: וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר.
- בראשית כא ג: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת-שֶׁם-בְּנוֹ הַנּוֹלַד-לוֹ, אֲשֶׁר-יָלְדָה-לּוֹ שָׂרָה--יִצְחָק.
- בראשית כד מ"ז: ... וַתֹּאמֶר בַּת-בְּתוּאֵל בֶּן-נָחוֹר, אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ מִלְכָּה; וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל-אַפָּהּ, וְהַצְּמִידִים עַל-יָדֶיהָ.
- בראשית לח ט: וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע
אוריאל פרנק
מה דעתכם על ניסוח זה:
ו יג וַיֹּ֩אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֝יו: תיבת וַיֹּ֩אמְרוּ֩ במלעיל והמ"ם בשווא נע [וי"א שהוא נח], והלמ"ד במילה ל֨וֹ ללא דגש [ויש מדגישים].
במקרים שכתוב "וַיֹּאמְרוּ לוֹ" בטעם בעל נגינה קצרה, כמו מרכא או מהפך [כגון: בראשית יט ה; כו ל"ב; ל״ז:ח׳; מ"ז:י"ח] - פשוט לקרוא מלעיל לגמרי. אבל כשיש טעם בעל נגינה ארוכה, כמו דרגא [מלכים א א':ב': וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ עֲבָדָ֗יו] או כאן שיש תלישא - משאירים "תיו וחצי" להברה האחרונה של התיבה למען לא תיכרת ותישאר גלמודה: וַיֹּ֩א-מְרוּ.
1. אשמח להכיר הקלטות שקוראים מלעיל; בכל ההקלטות כאן - לא מטעימים מלעיל.2. הרהורי אפ"ר:ניחא במקרים שכתוב "וַיֹּאמְרוּ לוֹ" בטעם בעל נגינה קצרה, כמו מרכא, מהפך [כגון: בראשית יט ה; כו ל"ב; ל״ז:ח׳; מ"ז:י"ח] - פשיטא שקוראים מלעיל לגמרי. אבל כשיש טעם בעל נגינה ארוכה, כמו דרגא [מלכים א א':ב': וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ עֲבָדָ֗יו] או כאן באסתר שיש תלישא - צ"ע, כמה לנגן ביו"ד, וכמה ברי"ש.---------- Forwarded message ---------
מאת: Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com>
Date: יום ה׳, 1 במרץ 2018 ב-1:39
Subject: Re: 4: למ"ד דגושה ורפויה גם אם ייבין צדק בדבריו,מכל מקום אין כאן שינוי המצריך החזרה,המלה 'לו' לא נשתנתה ל'לוא'אליהובתאריך 1 במרץ 2018 בשעה 1:09, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:
אוריאל פרנק
[1] מלרע (ובשוא נע גם למנהגנו כיון שהיא קלועה), איש מצליח, תיקון אר"ץ (במע"ל כתב לרוב נוהגים, אבל קשה שבפנים עשה מלעיל), חכם יעקב עטייה, מקס טוויל, מרדכי סעייד, יהודה סאלם. וי"א וַיֹּ֩אמְרוּ֩, מלעיל, טא"ס (שיצא מגדרו והניח ב' תרסא), קורן, ברויאר, תיקון סימנים ואר"ץ (שכן נוהגים קצת מבני אר"ץ, ולמנהג זה, השוא נח למנהגנו, כיון שאינה קלועה), עטר"ז. ויש שהניחו רק תרסא אחת, מק"ג, רוו"ה, לטריס, סוכ"ד, ומהם אין ראייה לדבר, כי תרסא לעולם בסוף תיבה. והסוברים כאן מלעיל הטעם משום שהיא נסו"א (ועיין לקמן שאם הל' דגושה יש קצת ראייה לקרא תיבה זו מלעיל), והסוברים כאן מלרע, אולי אין כאן נסו"א, וכמבואר במדקדקים בכמה מקומות, שתיבת ויאמרו מתקשרת גם עם תיבת חכמיו.
[2] הל' דגושה, רוו"ה, לטריס (ברלין-וינה, והדגיש זאת בגליון), קורן, איש מצליח, תיקון אר"ץ, סוכ"ד, עטר"ז, חכם יעקב עטייה, מקס טוויל, מרדכי סעייד. וי"א ל֨וֹ, הל' רפויה, לטריס (וינה תרי"ב), ברויאר, תיקון סימנים (אך במע"ל הביא אותה בדגש, כנראה מהתיקון האשכנזי), רד"ק. וסיבת המדגישים כאן, כתבו המדקדקים שהוא חד מן דגושים אחר אהו"י ללא מבטל, ופ' שהיה ראוי להיות רפוי כיון שהוא אחר אהו"י, ואף שתיבת לו אתי מרחיק (למ"ד מלעיל, ואולי מזה ראייה שהוא מלעיל, כי בדר"כ כל הדגושים אחר אהו"י ללא מבטל הם אחר שורוק באתי מרחיק וה"ה כאן, אבל למ"ד ויאמרו מלרע, לא שייך כלל לאתי מרחיק), מ"מ תיבת ויאמרו מסיימת בשורוק ואין בה דין אתי מרחיק, אך כאן יוצא הוא מן הכלל.
--
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'רוחב לשון' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל rohav-lashon...@googlegroups.com.
כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/rohav-lashon/CAOYkKwH5%3D_tVMZ0-ercJ8Vg850Xn%3DjCqpeHJskb2sXMze%3DPV2Q%40mail.gmail.com.