הַלְעִיטֵנִי - הלעטה לרשע ולבהמה
אוריאל פרנק
1. בראשית פרק כה פסוק ל
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם:
2. רש"י בראשית פרק כה פסוק ל ד"ה (ל) הלעיטני - אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה, כמו ששנינו אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין אותו:
3. אבן עזרא בראשית פרק כה פסוק ל ד"ה (ל) הלעיטני
(ל) הלעיטני אין לו חבר, והטעם האכילני.
4. משנה מסכת שבת פרק כד משנה ג
אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין ואין ממרים את העגלים אבל מלעיטין
5. תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף סט עמוד א
אמר רבן שמעון בן גמליאל: בד"א - בשביעית, דהפקר נינהו, אבל בשאר שני שבוע - הלעיטהו לרשע וימות; והצנועין מניחין את המעות, ואומרים כל הנלקט מזה מחולל על המעות הללו!
6. בראשית רבה פרשה סג ד"ה יב ויבא עשו
והוא רואה לבן בנו עובד עבודת כוכבים ומגלה עריות ושופך דמים, מוטב לו שיפטר בשלום, זה הוא שכתוב (תהלים סג) כי טוב חסדך מחיים, ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדום, א"ר זעירא פער פיו אותו הרשע כגמל א"ל אנא פתח פומי תהי משתדר ואזיל, כהדא דתנינן אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין, מן האדום האדום,
7. במדבר רבה פרשה יד ד"ה י ביום עשתי
ומכר בכורתו בשביל בליעתו בן בעור בנו של מי שעשה עצמו כבהמה שנא' (בראשית כה) הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עיף אנכי כמה דתימא אין אובסין את הגמל אלא מלעיטין אותו
8. במדבר רבה פרשה כא ד"ה כ תשמרו להקריב
זש"ה (משלי יג) צדיק אוכל לשובע נפשו זה אליעזר שאמר לרבקה הגמיאני מעט מים כדי גמייא ובטן רשעים תחסר זה עשו שאמר ליעקב (בראשית כה) הלעיטני נא, א"ר יצחק בר ר' זעירא עשו פער פיו כגמל אמר אפתח פי ואתה מכניס התם תנינן אין אובסים את הגמל ולא דורסים אבל מלעיטין, צדיק אוכל לשובע נפשו זו
9. מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פינחס סימן יג ד"ה (יג) תשמרו להקריב
זש"ה צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי יג), זה אליעזר שאמר לרבקה (בראשית כד) הגמיאני נא מעט מים כדי גמיאה, ובטן רשעים תחסר זה עשו שאמר ליעקב הלעיטני נא (שם /בראשית/ כה) אמר רבי יצחק בר זעירא פער פיו כגמל ואמר אפתח פי ואתה מכניס, התם תנינן אין אובסין את הגמל ואין דורסין אבל מלעיטין, דבר אחר צדיק אוכל
10. פירוש המשנה לרמב"ם מסכת שבת פרק כד משנה ג
מלעיטין, מכניסין לתוך פיה. ממרין, מכניס האוכל לבטנה עם המים, והוא אמרם מלעיטין למקום שיכולה להחזיר, וממרין למקום אינה יכולה להחזיר. וכולן מלים עבריות מלעיטין מן הלעיטיני נא. וממרין ענין פטום שור ומריא.
11. ר' עובדיה מברטנורא מסכת שבת פרק כד משנה ג
אבל מלעיטים - שתוחב לו המאכל למקום שיכול להחזיר:
12. שולחן ערוך אורח חיים סימן שכד סעיף ט
אין אובסין את הגמל, דהיינו שמאכילה בידו כל כך עד שמרחיבין בני מעיה כאבוס; ולא דורסין, דהיינו שדורס לו מאכל בגרונו למקום שאינו יכול להחזירו, אבל מלעיטין. אין מאמירים את העגלים, אבל מלעיטין; איזו המראה, למקום שאינה יכולה להחזיר; הלעטה, למקום שהיא יכולה להחזיר.
האכל את הרשע דברים אסורים, וייענש על כך.
כך, למשל, המשנה אומרת, שיש לסמן כרם רבעי ואילנות ערלה בסימני היכר מיוחדים, כדי שידעו הבריות את המגבלות הקיימות לגבי אכילת פירותיהם. רבן שמעון בן גמליאל אומר, שכל זה דווקא בשנת השמיטה, שכל הפירות הפקר, ומותר לכל אדם ללקטם; אבל בשאר השנים, שאין הפירות הפקר, אין עושים סימנים בשביל הבאים לגזול מהפירות, כדי להצילם ולהרחיקם מאכילת דבר איסור, אלא "הלעיטהו לרשע וימות".
הַלְעִיטֵהוּ לָרָשָע וְיָמוֹת הוא ביטוי תלמודי ועיקרון הלכתי, שבמשמעותו הפשוטה מציין יחס של אדישות ושוויון נפש, ולעיתים אף של עידוד, לכך שאדם המוגדר בהלכה כרשע ייכשל בעבירות.
המילה מופיעה במקרא פעם אחת, בדבריו של עשיו ליעקב בסיפור מכירת הבכורה, שבו מכר עשיו ליעקב את בכורתו תמורת האכלתו בנזיד עדשים שהוכן על ידי יעקב. עשיו מבקש בסיפור זה ”הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה” (ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ל').
לביטוי, המובע באופן ציורי, אין משמעות הצהרתית בלבד, אלא הוא בעל משמעות מעשית בפסיקה ההלכתית. בעקבות קושי בסיסי לקבל עמדה מסוג כזה, פירשו בספרות ההלכה את הביטוי באופנים שונים, והוסיפו לו מגבלות ותנאים שאינם נובעים באופן ישיר מלשון התלמוד או מההקשרים שבהם הוא מופיע, על פיהם יש ערך להכשלת רשע בעבירות רבות. פרשנות ייחודית של הרב צבי פסח פרנק לדברי הרמב"ם על הביטוי, מבטאת גישה הפוכה מהמקובל, ולפיה משמעות הביטוי היא שיש להציל רשעים מעבירות חמורות, ולגרום להם, במידת האפשר, לעבור במקומן עבירות קלות יותר.
השלמות לאנציקלופדיה התלמודית מתורות מרן הגראי"ה קוק ועוד:
