פֶּן יִפְגָּעֵנוּ
Uriel Frank
[קראו מלמטה]
תודה לכל המגיבים הזריזים.
1. עד עתה סברתי לתומי שהדרשה בבבלי ברכות ה, א[1] על "תְלַמְּדֶנּוּ" (תהלים צד, יב), דומה לדרשה בבבלי סוטה לה, א[2] על "מִמֶּנּוּ".
אך מדברי פרופ' עופר ופרופ' ברויאר אני למד שאין דינם שוה, ושלא מוכרת לנו שום שיטה או גירסה החולקת על ההבחנה הקיימת בשאר המילים במסורת הטברנית שבידינו.
2. לגבי הדרשה שבשמות רבה וברש"י, עדיין הדבר צריך תלמוד.[1] ...אלא מה תלמוד לומר ומתורתך תלמדנו? - אל תקרי תלמדנו אלא תלמדנו ; דבר זה מתורתך תלמדנו; קל וחומר משן ועין: מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם - עבד יוצא בהן לחרות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם - על אחת כמה וכמה.
[2] לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ, אמר רבי חנינא בר פפא דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה, כי חזק הוא ממנו אל תקרי ממנו אלא ממנו, כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם.
שלום אוריאל,
למיטב ידיעתי המחלוקת נוגעת רק למילה "ממנו": בבבל יש הבדל בין שתי צורות של "ממנו", ואילו אצל אנשי המערב תמיד מִמֶּנּוּ (כבנוסח המסורה שלנו). לעומת זאת בנטיית צורת העתיד עם הכינוי החבור יש הבדל בין במזרח בין במערב. אנשי מערב הם הם בעלי נוסח המסורה שלנו; לפי הבנתך יוצא שנוסח המסורה שלנו מתאים דווקא לבבל – והלוא הוא נוצר בארץ ישראל.
הניסיון לראות כאן כינוי לנסתר אפשרי, אך רק אם נחלוק על הקריאה המסורה בידינו.
דבריך ש"לא מובן מדוע חז"ל ורש"י מניחים שמשה ואהרן היו צריכים לומר יפגעך" הם עצמם לא מובנים: כפי שכתב רמב"ן וכפי שכתבת בעצמך, לא מצינו שהקב"ה איים על ישראל אלא על מצרים, ולכן היה צפוי "יפגעך".
לדעתי, ההבנה שיש כאן גוף שלישי אינה עולה מדברי חז"ל: ההבדל בין פנייה בגוף שני לפנייה בגוף שלישי אינה אלא בדרגת הכבוד ולא בשאלה על מי הדבר מוסב, ואילו חז"ל אומרים שיש שינוי בשאלה אל מי הדבר מוסב.
גם רמב"ן מבין שהכוונה למדברים, כפי שהבינו כולם, והוא מסכים עם רש"י שיש כאן הסבה מנוכח למדברים מחמת כבוד.
בברכה
יוחנן ברויאר
תאריך: Tue, 1 May 2012 07:31:43 +0300
מאת: יוסף עופר <yyo...@walla.com>
לאוריאל,
המחלוקת בין מדינחאי ומערבאי היא במילה 'ממנו' והיא מתועדת היטב
בניקוד הטברני לעומת הניקוד הבבלי. ראה ספרו של ייבין על הניקוד
הבבלי.
בצורות הפועל שהבאת - הלוא הצגת יפה את ההבחנה הקיימת בניקוד
הטברני שלנו, והוא כמובן שיטת מערבאי. אם כך, אין עניין מדינחאי
ומערבאי לכאן.
אתה מציע פירוש המנוגד למסורת הניקוד, וזה עצמו דבר לגיטימי.
אולם אין שום בסיס לתלות זאת ברמב"ן, שמקבל בפשטות את פירוש
רש"י שהכוונה היא לפרעה ויש פה שינוי משום הכבוד.
הצעתך לפירוש מדרש שמות רבה היא אפשרית, אך בהחלט לא מוכחת.
ורחוק מאוד להניח שרש"י הבין כך.
יוסף עופר
בתאריך 1 במאי 2012 00:06, מאת Uriel Frank <u-f...@neto.bezeqint.net>:
נעיין בדברי משה ואהרן אל פרעה (שמות ה, ג): "וַיֹּאמְרוּ: אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ, פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב".
המילה "יפגענו" יכולה להתפרש בשתי דרכים[1]:
א. יפגע בָנוּ
ב. יפגע בוֹ
בעלי המסורה המזרחיים ("מדינחאי", בני בבל) מבחינים בניקוד בין יִפְגָּעֵנוּ (יפגע בָנוּ) לבין יִפְגָּעֶנּוּ (יפגע בוֹ). השוה:
יפעל בָנוּ
יפעל בוֹ
"יְהִי ה' אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ... אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ" (מלכים א' ח, נז)
"ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ" (תהלים לז, לג)
"הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ" (תהלים כ, י)
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט, יט)
"ה'... הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם... וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ" (יהושע כד, יז)
"וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ" (שמות כא, כט)
לפיכך, הניקוד שלפנינו, "יִפְגָּעֵנוּ", מורה כי הפירוש הוא "יפגע בָנוּ", וכך תרגם אונקלוס: "יערעִננא".
ברם, לפי בעלי המסורה במערב ("מערבאי", בני ארץ ישראל), אין בידול בין המשמעים, והניקוד הוא תמיד זהה: יַעַזְבֶנּוּ, יַעֲנֶנּוּ, יִשְׁמְרֶנּוּ, יִפְגָּעֶנּוּ[2].
לכן, יתכן להבין את דברי משה ואהרן אל פרעה "פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב" במשמעות "יפגע בוֹ", דהיינו ה' עלול לפגוע "בך", פרעה, אך בשינוי לגוף שלישי, מפני הכבוד והיראה.
ואכן, כדברים האלה דרשו חז"ל (שמות רבה, פרשה ה, טו; תנחומא, פרשת וארא):
"פן יפגענו בדבר או בחרב - לא היה צריך (לומר) אלא 'פן יפגעך חרב או דבר', מהו 'פן יפגענו'? ללמדך שחייב אדם לחלוק כבוד למלכות".
ובעקבות דרשה זו כתב רש"י:
"פן יפגענו - פן יפגעך היו צריכים[3] לומר, אלא שחלקו כבוד למלכות. פגיעה זו - לשון מקרה מות היא".
דרך אחת להסביר דרשה זו היא שמשה ואהרן שינו לגמרי את דבריהם משום כבוד המלכות, ובמקום לאיים על פרעה שהוא עלול להיפגע מחרב או דבר שישלח בו הקב"ה, שינו טעמם והתרפסו לפני פרעה בדברי תחנונים שיאות לחוס עליהם ולאפשר להם לזבוח לה' כדי שהעבדים העברים לא יינזקו מפגיעת דבר וחרב מאת ה'[4].
יש שהבינו בדומה לכך, ש"יפגענו" פירושו "יפגע בָנוּ", וכוונת המדרש לומר שמחמת כבוד המלכות לא הזכירו במפורש את האיום על פרעה, אלא הביעו את חששם לכך ש"כולנו" בסכנת חרב ודבר[5].
הבעיה בהסברים אלה, שלא מובן מדוע חז"ל ורש"י מניחים שמשה ואהרן "היו צריכים לומר יפגעך". אך, אם נבין את "יפגענו" כ"יפגע בוֹ", הדבר מובן מאוד: כוונתם של משה ואהרן מתחילה ועד סוף היתה לכך שה' עלול לפגוע בפרעה, והפנייה הרגילה לנוכח היתה צריכה להיות בלשון נוכח, אלמלא נדרשו לשנות משום כבוד מלכות ולפנות אליו בגוף שלישי, מפאת כבודו.
כיוצא בדבר מצינו בתלמוד הבבלי (זבחים קב, א) שמפאת כבודו של מלך מצרים נקט משה רבינו בלשון פחות מדוקדקת:
"אמר רבי ינאי: לעולם תהא אימת מלכות עליך, דכתיב: וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי [וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא] (שמות יא, ה), ואילו לדידיה לא קאמר ליה".
כלומר, משה הבטיח לפרעה שעבדי פרעה עוד יתחננו ויבקשו ממשה שישראל יצאו ממצרים, ואף שאיום זה היה מכוון גם לפרעה, בכל זאת "לדידיה" – לפרעה עצמו - לא אמר לו משה במפורש. וכך פרש רש"י:
"ואילו לדידיה לא קאמר ליה - וירדת אלי והשתחוית לי לאמר וגו', ואע"ג דמסקנא הכי הוה דכתיב (שמות יב, לא) וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ [צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם].
לאחר שראינו כיצד נתפרש הכתוב בדברי חז"ל, נעבור לדברי ר"א אבן עזרא (הפירוש הארוך לשמות ה, ג):
"מלת 'פֶּן יִפְגָּעֵנוּ' כוללת אנחנו ישראלים, גם אתה פרעה עמנו וכל המצריים... וכראותם שבא הַדֶּבֶר והכה הבכורים, אז נתבררו להם דברי משה, פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר, על כן אמרו: כולנו מתים (שמות יב, לג) וגרשו אותם המצרים ללכת לזבוח, גם השאילום".
על דבריו הקשה הרמב"ן שם:
"ואין דברוֹ זה נכון, כי לא צֻוו לאמר שיהיה בישראל דבר או חרב אם לא יזבחו, והם לא יְשַנּוּ בשליחות השם דבר".
נראה שקושיית רמב"ן על ראב"ע היא שמתוך השוואת לשון ציווי ה' בסנה לביצוע, יש סיוע לפירוש ש"יפגענו" איננו "יפגע בָנוּ" כי אם "יפגע בוֹ" (כמודגש בטבלה זו).
שמות פרק ג
שמות פרק ה
(יח) ...וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו:
ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ
וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר
וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ.
(יט) וַאֲנִי יָדַעְתִּי
כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ
וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה.
(כ) וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ, וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם.
(א) ...וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה:
כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
שַׁלַּח אֶת עַמִּי
וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר.
(ב) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה
מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל
לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ!
(ג) וַיֹּאמְרוּ: אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ
נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר
וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ
פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב.
[1] השוה לפרק "סוגיות בתחביר כינויי המושא" בספרו של מורי, פרופ' שמחה קוגוט, המקרא בין תחביר לפרשנות (ירושלים, תשס"ב, עמ' 199 – 213). דוגמה זו לא הובאה שם.
[2] ע"פ שו"ת קול מבשר ח"א סימן כח:
"מלת ממנו בכאן דגושה ... כי הוא כנוי ליחיד נסתר, כי אלו היה כנוי רבים ... הי' צריך להיות הנו"ן רפה לפי שיטת אנשי מזרח, לכן כתב הראב"ע כי אנשי מזרח טועים הם והצדק עם אנשי מערב שלעולם ממנו דגוש אף לרבים מד"ב [=מדברים בעדם; אפ"ר]. וזו אחת ממחלוקות שבין מדינחאי ומערבאי מבעלי המסורה. ולזה נתכוונו התוספות בערכין הנ"ל, דהנה קשה על דברי הגמרא אל תקרי ממנו אלא ממנו הלא אין שום הבדל בקריאה בין רבים מדברים בעדם ובין יחיד נסתר בתיבת ממנו, ובאמת רש"י בסוטה דף ל"ה מחק גירסת אל תיקרי מטעם זה, והתוס' הביאו מקודם כי יש מפרשים אל תקרי ממנו רפי אלא ממנו דגוש והם הולכים בשיטת אנשי מזרח. ודחו התוספות פירוש זה דאינו כן שכל ממנו שבתורה דגושין כשיטת הראב"ע ואינו מחליף כלל זה בזה ואין שום חילוף והבדל בקריאה בין יחיד נסתר לרבים מד"ב, רק לשון אל תיקרי הוא כמו אל תפרש ור"ל אל תפרש ממנו ליחיד נסתר אלא לכנוי רבים מד"ב וכן דרך חז"ל לומר אל תקרי על חילוף ההבנה אע"פ שאין שום חילוף והבדל בקריאה... וכן הוא בדרש דאל תיקרי ממנו אלא ממנו ובאמת שניהם דגושים כשיטת הראב"ע".
[3] רמב"ן מצטטו בלשון זו: "היו רוצים לומר". השוה לביטויים הארמיים הדו-משמעיים "בעיא למימר", ו"לא מיבעיא".
[4] השוה לפירוש השני של חזקוני ולהערה 7 בפירוש ר' עמוס חכם, דעת מקרא.
[5] כך נכתב בפירוש אשד הנחלים (מובא בגליון מהדורת שמות רבה בהוצאת וגשל): "לחלוק כבוד - ולכן שיתפו גם את עצמם בזה הרעה". והשוה לפירושיהם של ראב"ע, ספורנו וחזקוני בפירושו הראשון.
אוריאל פרנק
בתאריך 1 במאי 2012 00:06, מאת Uriel Frank >:
--
קיבלת הודעה זו מכיוון שאתה מנוי לקבוצה 'רוחב לשון' בקבוצות Google.
כדי לפרסם הודעות בקבוצה זו, שלח דוא"ל ל-rohav-...@googlegroups.com.
כדי לבטל את המינוי שלך לקבוצה זו, שלח הודעת דוא"ל ל-rohav-lashon+unsubscribe@googlegroups.com
לאפשרויות נוספות, בקר בקבוצה זו בכתובת http://groups.google.com/group/rohav-lashon?hl=iw.