מסורת לעומת דקדוק - הרב אפרים זלמן מרגליות, שערי אפרים

[אוריאל פרנק‎]

[אוריאל פרנק‎]

תודה על הוספת המקורות המעניינים

‫בתאריך יום א׳, 17 בפבר׳ 2019 ב-17:55 מאת ‪Dovid Yitzchoki‬‏ <‪yit...@gmail.com‬‏>:‬

הדברים פשוטים וברורים, ראה שערי תפלה לרז"ה סי' רנ, והערתי שערי דמעות מס' 204.

בברכה

דויד יצחקי

‪On Thu, 14 Feb 2019 at 18:04, ‫אוריאל פרנק‬‎ <frank...@gmail.com> wrote:‬

[אוריאל פרנק‎]

---------- Forwarded message ---------
From: Dovid Yitzchoki <yit...@gmail.com>
‪Date: יום ב׳, 18 בפבר׳ 2019 ב-17:38‬ 

דוגמא מעניינת היא 'ענה בי' במרכא בכתר. 

אצל רוו"ה (בע"פ אינני זוכר אם הוא הראשון) המרכא נהפך לטיפחא - כי 'אין סילוק שיש לפניו מרכא בלי טיפחא', ובכן בהכרח צ"ל כאן טיפחא וב' 'בי' דגושה.

בברכה

דויד יצחקי

[אוריאל פרנק‎]

העיר ר"מ קרסיק שבכת"י לנינגרד נראה שתוקן, ושבמקור נכתב טיפחא ודגש.

מאת: Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com>
‪Date: יום ג׳, 19 בפבר׳ 2019 ב-2:55 ‬

א"כ יכול להיות שרוו"ה הכריע כך בלי בן זאב 

[ועדיין ב"ז הראשון ששינה], 

ושניהם בסברא 'לזה שומעין' הנ"ל 

אליהו

‫בתאריך יום ב׳, 18 בפבר׳ 2019 ב-21:28 מאת ‪Dovid Yitzchoki‬‏ <‪yit...@gmail.com‬‏>:‬

ז"ל רוו"ה בהפטרת בלק בסוף מאור עינים: ענה בי (טפחא סילוק) כ"ה בכ"י ומסתבר כי אין אס"ף בלא טפחא אם לא ענה-בי במקף כמו ויהי אור, בן-אדם (יחזק' כג,ב) ובספרינו ענה במרכא ולא יתכן. עכ"ל. (בלי הניקוד והטעמים).

והוא אשר דברנו שההכרעה היא ע"פ סברא נגד המסורת - ומסתבר שגם אותו כ"י בא מהגהת סברא או שהעתיק בשבוש טפחא במקום מרכא, כי בכ"י הרבה פעמים ההבדל ביניהם הוא דק מאד, ובעקבות שינוי הטעם בא הדגש.

ויש הרבה דברים שלא ייתכנו ע"פ הדקדוק אך כך המסורת כמו קו תהו הת' רפה, ובתים בת' קל דגושה אחרי קמץ, ומלת שתים, דגש משה לאמר, שה' א'לקיו ד'אשרי' בכתר (וכמדומני לנינגראד), ניקוד הלד' תגמלו זאת, ניקוד קוראים אל ה' באל"ף נחה ועוד רבים כמותם.

בברכה

דויד יצחקי

On Mon, 18 Feb 2019 at 20:13, Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com> wrote:

ברויאר העיר לי ש'ענה בי' הוא שיבוש של בן-זאב 

אלא שרוו"ה אימץ אותו מה'סברא' 'לזה שומעין שאמר כהוגן' 

אלא שאם אני זוכר נכון ברויאר אמר שיתכן שכן יש לזה איזה מקור באיזה כ"י לקוי 

אבל בן-זאב הלך לפי 'סברא' זו. 

זו הערה קבועה אצלי בפרשת בלק    

ו ג עֲנֵ֥ה בִֽֿי: עֲנֵ֥ה במרכא והבי"ת אחריה רפויה[5]

[5] כן הוא בבן אשר (כא"צ) לנינגרד קהיר וששון וכן הוא בתנ"ך ירושלים תשי"ג ובתיקון ההפטרות של פלדהיים אל נכון. למרבה הצער המדקדק בן זאב לפני כמאתיים שנה הגיה והפך את המרכא לטפחא והדגיש את הרפה. במצודתו נלכדו תנ"ך לטריס, היידנהיים, ותנ"ך קורן, בעקבותיהם כמה תיקוני קוראים. 

‫בתאריך יום ב׳, 18 בפבר׳ 2019 ב-19:53 מאת אוריאל פרנק <‪frank...@gmail.com‬‏>:‬