Fw: חמשת החושים - חושים בן דן
Uriel Frank
מלחמה בא"י אך כשראו את כתרו של יוסף מונח, כל המלכים שמו את כתריהם על ארונו של יעקב [סוטה יג א]: "בגורן האטד [נ יא] - א"ר אבהו: מלמד, שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד, שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה. תנא: כולם למלחמה באו, כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב. תנא: שלושים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב."
וכשהגיעו כולם לקבור את יוסף מספרת הגמרא שם, שעשו עיכב את הקבורה עד שֶׁהֲרָגוֹ חושים בן דן: "כיון שהגיעו למערת המכפלה, אתא עשו קא מעכב, אמר להן: (בראשית לה כז) ממרא קרית הארבע היא חברון - ואמר רבי יצחק: קרית ארבע - ארבע זוגות היו: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, איהו {יעקב} קברה ללאה בדידיה, והאי דפייש דידי הוא [הקבר השמיני שייך לי]. אמרו ליה: זבינתה {מכרת אותה ליעקב}. אמר להו: נהי דזביני בכירותא, פשיטותא מי זביני {אמנם מכרתי את הבכורה אך את חלקי בתור אח פשוט האם מכרתי}?! אמרו ליה: אין, דכתיב: (בראשית נ ה) בקברי אשר כריתי לי, וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: אין כירה אלא לשון מכירה, שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה. אמר להו: הבו לי איגרתא, אמרו ליה: איגרתא בארעא דמצרים היא. ומאן ניזיל? ניזיל נפתלי, דקליל כי איילתא, דכתיב: (בראשית מט) נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר, א"ר אבהו: אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר. חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה {היה כבד אוזניים}, אמר להו: מאי האי? ואמרו ליה: קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים. אמר להו: ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון? שקל קולפא מחייה ארישיה, נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב, פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך.
והיינו דכתיב: (תהלים נח יא) ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע. באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה, דכתיב: (בראשית כז מה) למה אשכל גם שניכם יום אחד, ואע"ג דמיתתן לא ביום אחד הואי, קבורתן מיהא ביום אחד הואי."
מדרש מיוחד זה מופיע בשינויים קלים, גם במדרש רבה וכן בפרקי דרבי אליעזר, אלא שבפרקי דר' אליעזר מופיע ש"חושים בן דן היה פגום באזנו ובלשונו".
וניתן לשאול על המדרש מדוע דוקא חושים הוא זה שזכה להרוג את עשו, ולא אף אחד אחר, הרי היו שם גדולים ממנו, המתאימים לכאורה לתפקיד זה, כגון: שמעון ולוי, שאנו מכירים אותם שהרגו את שכם, או יוסף שהוא שליט על כל מצרים, או יהודה שהוא בחיר האחים. אבל דוקא חושים בן דן שהיה חרש ואילם [א"ה: לא דק, היה כבד פה וכבד לשון], מהשבט הפחות ביותר, (כפי שאומר המדרש "א"ר חנינא בן פזי אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן שהיה מן הלחינות [פילגשים]") דוקא הוא זה שמעֵז לפגוע בעשו כשכל מלכי העולם נמצאים שם.
ועוד צריך להבין מה פשר השם חושים, לאדם שהחושים שלו כלל לא עובדים, הוא גם חרש וגם אלם, זה בעל חושים?
[א"ה: יש כאן ערבוב לשון המקרא, לשון התורה עם לשון מאוחרת הרבה יותר. המשמע של הרגשה בשורש חוש הוא על פי הארמית. אולי הוא מופיע גם בקוהלת ב כה וּמִ֥י יָח֖וּשׁ ח֥וּץ מִמֶּֽנִּי׃ אבל אין עמנו יודע על מה בעניין משמע השם חושים או שׁוּחָם (במדבר כו מב]. "חמשת החושים" אינם שייכים ללשון המקרא. א.ל.]
ואולי היה ניתן לומר שנקרא כך בלשון סגי נהור, שלמרות שחסר לו חושים, קוראים לו כך בצורה יפה. כפי ש"סגי נהור" הכוונה לעיוור, כשבעצם התרגום של משמעות המילים זה "רואה טוב", ונקרא כך בשביל לומר זאת בלשון טובה ועדינה.
אך אולי ניתן לתת הסבר אחר, ששמו נקרא חושים, משום שכפי שידוע ה' זיכה את מי שחסר לו חוש מסוים לפתח את החושים אחרים שבו. וכפי שידוע שהעיוורים ממששים בצורה טובה, ומזהים דברים בקלות רבה ביחס לאנשים רגילים. וכן שאר בעלי הלקויות מפתחים את החושים האחרים שלהם בצורה טובה יותר. ולכן נקרא חושים, שיש בו חושים נוספים שלאדם רגיל אין, ואצלו היו מפותחים הרבה יותר.
ועכשיו מובן אולי יותר מדוע זכה דוקא חושים להרוג את עשו, שכל שאר הגדולים ראו את עשו עומד שם, ופחדו לעשות מהומות, והתחשבו במציאות המורכבת, ולקחו את כל השיקולים הסיבוכים והגדולים. אך חושים שהיה חרש, ראה מה שאחרים לא ראו. הוא ראה כאן בזיון לסבא יעקב, הוא ראה חילול ה', ולתפישתו זהו הפגיעה החמורה ביותר שיכול להיות. וצריך כאן ועכשיו לסגור את הסיפור הזה, וקם ועשה מעשה.
אנו יכולים ללמוד מזה, שלא תמיד צריך לשמוע את כל מה שאנשים מדברים יותר מדאי, מה יגידו, ומה יאמרו. צריך לקום ולעשות מעשים ע"פ האמת שלנו. כמובן שצריך שיקול דעת. אך להבין שמה שרואים זה לא תמיד האמת, ה' זה האמת, וקידוש ה' זה העיקר, ולא השיקולים החיצונים האחרים. ובשביל זה צריך לפעמים להיות חרש: לא לשמוע חדשות וטלביזיה, ולראות איך אנשים מנסים לסמא את עינינו, מלראות מה ה' רוצה מאיתנו.
בעז"ה מתוך שמיעה אמיתית של דבר ה', ומתוך חירשות לכל המנסים לקרר אותנו מעבודתנו נזכה לגאולה שלמה בקרוב אכי"ר.
[א"ה: יש כאן ערבוב לשון המקרא, לשון התורה עם לשון מאוחרת הרבה יותר. המשמע של הרגשה בשורש חוש הוא על פי הארמית. אולי הוא מופיע גם בקוהלת ב כה וּמִ֥י יָח֖וּשׁ ח֥וּץ מִמֶּֽנִּי׃ אבל אין עמנו יודע על מה בעניין משמע השם חושים או שׁוּחָם (במדבר כו מב]. "חמשת החושים" אינם שייכים ללשון המקרא. א.ל.]
|
השיעור מוקדש לרפואת שירה מרים בת הילה
חושים בן דן
הרב הלל מרצבך שיעורים
נוספים
בפרשתנו
מוספר על קבורת יעקב, שכל בניו זכו לקוברו 1 : "וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו במערת שדה המכפלה אשר
קנה אברהם את השדה לאחזת קבר מאת עפרן החתי על פני ממרא:" בפשטות נראה שהכל
הלך למישרין, אך הגמרא מספרת לנו שהיתה מתוכננת מלחמה בא"י אך כשראו את כתרו
של יוסף מונח, כל המלכים שמו את כתריהם על ארונו של יעקב 2 : "בגורן האטד- א"ר אבהו: מלמד, שהקיפוהו כתרים
לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד, שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני
קטורה. תנא: כולם למלחמה באו, כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב,
נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב. תנא: שלשים וששה כתרים נתלו בארונו
של יעקב." וכשהגיעו כולם לקבור את יוסף מספרת הגמרא שם, שעשו עיכב את הקבורה עד שהרגו חושים בן דן: "כיון שהגיעו למערת המכפלה, אתא עשו קא מעכב, אמר להן: (בראשית מט) ממרא קרית הארבע היא חברון - ואמר רבי יצחק: קרית ארבע - ארבע זוגות היו: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, איהו {יעקב} קברה ללאה בדידיה, והאי דפייש דידי הוא. אמרו ליה: זבינתה {מכרת אותה ליעקב}. אמר להו: נהי דזביני בכירותא, פשיטותא מי זביני {אמנם מכרתי את הבכורה אך את חלקי בתור אח פשוט לא מכרתי}? אמרו ליה: אין, דכתיב: (בראשית נ) בקברי אשר כריתי לי, וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: אין כירה אלא לשון מכירה, שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה. אמר להו: הבו לי איגרתא, אמרו ליה: איגרתא בארעא דמצרים היא. ומאן ניזיל? ניזיל נפתלי, דקליל כי איילתא, דכתיב: (בראשית מט) נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר, א"ר אבהו: אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר. חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה {היה חרש} , אמר להו: מאי האי? ואמרו ליה: קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים. אמר להו: ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון? שקל קולפא מחייה ארישיה, נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב, פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך. והיינו דכתיב: (תהלים נח) ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע. באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה, דכתיב: (בראשית כז) למה אשכל גם שניכם יום אחד, ואע"ג דמיתתן לא ביום אחד הואי, קבורתן מיהא ביום אחד הואי." מדרש מיוחד זה מופיע בשינויים קלים, גם במדרש רבה 3 וכן בפרקי דרבי אליעזר 4 , אלא שבפרקי דר' אליעזר מופיע ש"חושים בן דן היה פגום באזנו ובלשונו". וניתן לשאול על המדרש מדוע דוקא חושים הוא זה שזכה להרוג את עשו, ולא אף אחד אחר, הרי היו שם גדולים ממנו, המתאימים לכאורה לתפקיד זה, כגון: שמעון ולוי, שאנו מכירים אותם שהרגו את שכם, או יוסף שהוא שליט על כל מצרים, או יהודה שהוא בחיר האחים. אבל דוקא חושים בן דן שהיה חרש ואילם, מהשבט הפחות ביותר, (כפי שאומר המדרש 5 "א"ר חנינא בן פזי אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן שהיה מן הלחינות") דוקא הוא זה שמעיז לפגוע בעשו כשכל מלכי העולם נמצאים שם. ועוד צריך להבין מה פשר השם חושים, לאדם שהחושים שלו כלל לא עובדים, הוא גם חרש וגם אלם, זה בעל חושים? ואולי היה ניתן לומר שנקרא כך בלשון סגי נהור, שלמרות שחסר לו חושים, קוראים לו כך בצורה יפה. כפי ש"סגי נהור" הכוונה לעיוור, כשבעצם התרגום של משמעות המילים זה "רואה טוב", ונקרא כך בשביל לומר זאת בלשון טובה ועדינה. אך אולי ניתן לתת הסבר אחר, ששמו נקרא חושים, משום שכפי שידוע ה' זיכה את מי שחסר לו חוש מסוים לפתח את החושים אחרים שבו. וכפי שידוע שהעיוורים ממששים בצורה טובה, ומזהים דברים בקלות רבה ביחס לאנשים רגילים. וכן שאר בעלי הלקויות מפתחים את החושים האחרים שלהם בצורה טובה יותר. ולכן נקרא חושים, שיש בו חושים נוספים שלאדם רגיל אין, ואצלו היו מפותחים הרבה יותר. ועכשיו מובן אולי יותר מדוע זכה דוקא חושים להרוג את עשו, שכל שאר הגדולים ראו את עשו עומד שם, ופחדו לעשות מהומות, והתחשבו במציאות המורכבת, ולקחו את כל השיקולים הסיבוכים והגדולים. אך חושים שהיה חרש, ראה מה שאחרים לא ראו. הוא ראה כאן בזיון לסבא יעקב, הוא ראה חילול ה', ולתפישתו זהו הפגיעה החמורה ביותר שיכול להיות. וצריך כאן ועכשיו לסגור את הסיפור הזה, וקם ועשה מעשה. אנו יכולים ללמוד מזה, שלא תמיד צריך לשמוע את כל מה שאנשים מדברים יותר מדאי, מה יגידו, ומה יאמרו. צריך לקום ולעשות מעשים ע"פ האמת שלנו. כמובן שצריך שיקול דעת. אך להבין שמה שרואים זה לא תמיד האמת, ה' זה האמת, וקידוש ה' זה העיקר, ולא השיקולים החיצונים האחרים. ובשביל זה צריך לפעמים להיות חרש: לא לשמוע חדשות וטלביזיה, ולראות איך אנשים מנסים לסמא את עינינו, מלראות מה ה' רוצה מאיתנו. בעז"ה מתוך שמיעה אמיתית של דבר ה', ומתוך חירשות לכל המנסים לקרר אותנו מעבודתנו נזכה לגאולה שלמה בקרוב אכי"ר.
^ 1.בראשית פרק נ, יג ^ 2.סוטה יג ע"א ^ 3.פרשה צז ד"ה (כא) נפתלי אילה ^ 4."חורב" פרק לח ד"ה ירידה רביעית שירד ^ 5.שמות רבה (וילנא) פרשה מ ד"ה ד ד"א ראה * נערך על ידי הרב
|
אוריאל פרנק
ר' יוסף בכור שור בראשית א, כו
...דרך הכתוב לומר ליחיד לשון רבים ולרבים לשון יחיד, ולזכר לשון נקיבה ולנקיבה לשון זכר, כמו...
ובני פלוא אליאב (במדבר כ"ו:ח'), ובני דן חושים (בראשית מ"ו:כ"ג).
ולרבים לשון יחיד, כמו: ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו (יהושע ב':ד').
בפרשת פינחס הוא נקרא שוחם אֵ֤לֶּה בְנֵי־דָן֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם לְשׁוּחָ֕ם מִשְׁפַּ֖חַת הַשּׁוּחָמִ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת דָּ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:דן הוא כמדומה השבט השני בגודלו בפרשת במדבר, וגם בפרשת פינחס בפינחס יש לו 64400לעומת בנימין בעל חמש משפחות הרי לו יש רק משפחה אחת ולבנימין 45600וזו עלייה לעומת פרשת במדבריתכן שאחים נוספים נספחו, אבל למה הם נחשבים משפחה אחתולמה לבנים או הנכדים של חושים לא ניתנו עוד 'משפחות'אגב עיין רמב"ן בפרשת ויחי אם היו ליוסף בנים נוספים מלבד מנשה ואפריםשבוע טובאליהובתאריך יום א׳, 5 בינו׳ 2020 ב-0:07 מאת צבי שביט <zvi...@gmail.com>:בס"ד---------- Forwarded message ---------
מאת: Aharon Gal <gal...@aol.com>
Date: יום ו׳, 3 בינו׳ 2020 ב-20:28
Subject: לפרשת ויגש - ״ובני דן חושים״״וּבְנֵי דָן חֻשִׁים:״ (בראשית מ״ו:כ״ג).תמהני, האם ייתכן שלדן היו שני בנים שלשניהם אותו שם, חֻשִׁים? או אולי בן אחד ששמו חֻשִׁים? ואם כך הוא, למה כתוב ״וּבְנֵי״? היה צריך לכתוב ״ובן דָן חֻשִׁים ״.המסורה מציינת עוד שלושה מקומות ששם מצויין בן אחד, ואף על פי כן כתוב ״בני״ ברבים:"וּבְנֵי פַלּוּא אֱלִיאָב.” (במדבר כ״ו:ח’)."וּבְנֵי אֵיתָן עֲזַרְיָה." (דברי הימים א’ ב’:ח’)"וּבְנֵי אוּלָם בְּדָן״ (דברי הימים א’ ז’:י״ז)אם כך ייתכן שנאמר בלשון רבים על בן אחד.האבן עזרא כותב: ״יתכן שהיו שנים ומת אחד מהם ולא הזכירו הכתוב, או כן דרך הלשון”.האבן עזרא מביא שני פירושים. האחד, היו לדן שני בנים, האחד מת, והכתוב אינו מזכיר את שמו, ושם השני הנותר - חֻשִׁים.הפירוש השני - ״כן הוא דרך הלשון’, כיון ששם הבן הוא חֻשִׁים, שמבנהו xxים, כצורת רבים, לכן יש לכתוב ״בנֵי״ כצורת רבים.הרב יעקב קמינצקי בספרו ״אמת ליעקב״ מביא סברה שהיו לדן שני בנים, לכל אחד קראו חֻש, ושניהם יחד - חֻשִׁים.הייתכן שני אחים באותו שם?הרב מביא דוגמא מהגמרא: ״מר ינוקא ומר קשישא בריה דרב חסדא״. במסכת בבא בתרא דף ז’ עמוד ב’ נזכרים שני בניו של רב חסדא. הם אינם מוזכרים בשמותיהם הפרטיים, אלא ״המבוגר יותר״ (קשישא) ו״הצעיר יותר״ (ינוקא).בפירושו למסכת כתובות פ״ט:ב’ כותב רש״י: ״מר קשישא ומר ינוקא - שני בנים היו לרב חסדא ושם שניהם שוין (שמותיהם זהים) אלא שהגדול קורין לו מר קשישא ולצעיר קורין לו מר ינוקא:״ז״א, יש מצב ששני אחים הם באותו שם. ייתכן, כותב הרב קמינצקי, שכך גם בבני דן. שמותיהם זהים - חֻשׁ, ולכן שניהם יחד זה ״חֻשִׁים״…שבת שלום,אהרן
קיבלת הודעה זו מכיוון שאתה מנוי לקבוצה 'רוחב לשון' בקבוצות Google.
כדי לפרסם הודעות בקבוצה זו, שלח דוא"ל ל-rohav-...@googlegroups.com.
כדי לבטל את המינוי שלך לקבוצה זו, שלח הודעת דוא"ל ל-rohav-lashon+unsubscribe@googlegroups.com
לאפשרויות נוספות, בקר בקבוצה זו בכתובת http://groups.google.com/group/rohav-lashon?hl=iw.