2: ניקוד בינוני: צירי או סגול
אוריאל פרנק
1. האזינו: https://www.maanelashon.org/?p=645
2. להרחבה, ראו מו"מ בהמשך, וראו גם כאן: מענה לשון - אוריאל פרנק - בינוני (maanelashon.org)4. לארכיון ההקלטות שנשלחו עד כה:מוזמנים להפיץ בשמחה.כל טוב,
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
Date: יום ה׳, 29 בדצמ׳ 2016 ב-13:16
בברכת המזון: בונה בצירי - רז"ה, רוו"ה.ובסגול - סאטאנוב, ובער
הודעה שהועברה
מאת: Yaqov Loyfer <pesa...@gmail.com>
תאריך: 20 ביולי 2016 בשעה 8:02
נושא: Re: צירי או סגול
אל: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
אני דיברתי על צירוף סמיכות אמיתי, שלמעשה איננו כזה אלא כאילו ו"ו החיבור באמצעו, כגון 'עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו', ששיעורו 'עושרו וכבוד מלכותו, יקרו ותפארתו וגדולתו', אבל כאן מדובר על מקרה הפוך.בתאריך 20 ביולי 2016 בשעה 8:34, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:דומני שאתה לימדתנו שלפעמים יש נתק סוג של תחפושת של צירוף סמיכות.לא?בתאריך 20 ביולי 2016 בשעה 7:02, מאת Yaqov Loyfer <pesa...@gmail.com>:אני לא מבין כיצד אתה יכולים לפרש את 'עוֹשֵׂה הנה והנה' (דוגמא 3) או 'הָעֹשֵׂה אלה' כצירופי סמיכות.
בתאריך 20 ביולי 2016 בשעה 2:59, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:
- נראין דברי ר"ד כוכב, שהניקוד הוא פרשנות המגדירה אם מדובר בצירוף סמיכות או לא. רק נלענ"ד שיש לדייק בסוף דבריו ולומר: "כך רצה הנקדן".
- ב"מחיה מתים" וב"מחיה המתים" בברכת גבורות אכן נחלקו הדעות אם היו"ד בסגול או בצירי.
- על נושא זה כתבתי במאורות הדף היומי, על בסיס הערך "מעשה רב" במילון של אמו"ר.
אפ"רהנה הוא:"מַעֲשֶׂה רב" או "מַעֲשֵׂה רב"
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קל, ב
"א"ר זריקא א"ר אמי א"ר חנינא אמר רבי: הלכה כר' יוחנן בן ברוקה. אמר ליה ר' אבא: הורה איתמר. במאי קמיפלגי? מר סבר: הלכה עדיפא, ומר סבר: מעשה רב. תנו רבנן: אין למדין הלכה לא מפי [ת]למוד[1] ולא מפי מעשה - עד שיאמרו לו הלכה למעשה, שאל ואמרו לו הלכה למעשה - ילך ויעשה מעשה, ובלבד שלא ידמה"...
לומדים רבים רגילים לפרש (וכך מוסבר במילון אבן שושן[2]), ש"מעשה רב" הוא צירוף סמיכות (כלומר, שני שמות הסמוכים זה לזה, והשם השני, "הסומך", מסביר את השם הראשון, "הנסמך") שניתן לפרשו: "מעשה של הרב"[3]. אך לפי הבנה מוטעית זו, המשפט בסוגייתנו חסר, ועל כורחנו להשלימו כך: "מעשה רב [- הוא רב]", או כך: "מעשה רב [עדיף]". פירוש דחוק זה הושפע/נובע מהשימוש בביטוי זה בלשון המדוברת כיום[4].
ברם, הפירוש הנכון הוא (כפי שכתב אמו"ר, הרב יצחק פרנק, במילונו התלמודי בשפה האנגלית, The Practical Talmud Dictionary, ערך "מעשה רב") ש"רב" כאן הוא תואר, ואינו שמו או כינויו של רבי, וכוונת משפט זה היא שכוחו של מעשה - הוא רב וגדול יותר מאשר פסיקת הלכה שאיננה למעשה. כך מוכח מן ההקבלה: "הלכה עדיפא -- מעשה רב", וכך עולה מסוגיות נוספות שבהן מופיע ביטוי זה (כגון שבת כא/א[5]).
הלכך, יש לנקד את המִלה "מַעֲשֶׂה" כרגיל: סֶגול באות שׂ', כמו "וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת ה' וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל". ברם, את צירוף הסמיכות שבפינו "מַעֲשֵׂה רב" יש לנקד בצירי תחת האות שׂ' (כדרך שכל שֵם הנסמך לשֵם אחר משתנה לפעמים), כמו בפסוק "מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם" (שמות כו, א).
[1] אכמ"ל במעללי הצנזורה, שבעוה"ר מונצחים עדיין בהרבה מספרינו ותקליטורינו...
[2] מילון אבן שושן, ערך משנה (של ע' מעשה) "מעשֵׂה רב" [הניקוד כך במקור!] מוסבר: "מנהגו של רב וגדול בתורה... שיש בו כדי להכריע ולפסוק הלכה (שבת כא.).
[3] איוב פרק לו פסוק כח: יִרְעֲפוּ עֲלֵי אָדָם רָב:
מצודת ציון איוב פרק לו פסוק כח רב - גדול וחשוב כמו וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ (ירמיה מא,א).
[4] מילון אבן שושן, ערך משנה (של ע' רב) "מעשֶׂה רב" [הניקוד כך במקור!] מוסבר: "מעשה גדול ונכבד, פעולה חשובה (שאול משבת כא., אך שם הקריאה 'מעשֵׂה רב' והכוונה: מנהגו של רב וגדול בתורה... יש בו כדי להכריע ולפסוק הלכה".
E ספר ההנהגות של הגר"א - מַעֲשֶׂה רב או מַעֲשֵׂה רב...
[5] ...של בית אבא היו כורכין פתילה על גבי אגוז ומדליקין. קתני מיהת מדליקין - אמר ליה: אדמותבת לי מדרבן שמעון בן גמליאל - סייעינהו מדתנא קמא! - הא לא קשיא, מעשה רב. מכל מקום קשיא!
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קכו עמוד ב דריש גלותא: הלכה כרבי אליעזר. מתיב רב עמרם: ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת - אמר ליה [אביי]: מאי דעתיך - משום דקתני סתמא, נגר הנגרר נמי סתמא היא! ואפילו הכי - מעשה רב .
הודעה שהועברה
מאת: דוד כוכב <da...@darga.org.il>
תאריך: 19 ביולי 2016 בשעה 20:05
נושא: Re: צירי או סגולזה אפילו לא צ"ע. בהרבה כללים תתכנה שתי האפשרויות.
בתאריך 19 ביול' 2016 20:02, "Yaqov Loyfer" <pesa...@gmail.com> כתב:ולהשאיר בצ"ע זו גם אופציה.בתאריך 19 ביולי 2016 בשעה 17:26, מאת דוד כוכב <da...@darga.org.il>:בנוסף על הנסוג אחור, ניתן גם לתרץ בדחיק - כשיש צורך בדחיק זה בסגול (משום ההפרדה).
נכון שקשה להגדיר תמיד את ההבדל.
אבל אפשר להגדיר שעצם הניקוד הוא המגדיר את התוכן הכתוב - כשיש צירה המילים כאילו מחוברות יחד כביטוי. וכשיש סגול כאילו נכתבה המילה "את" בין המילים. עושה-שמים-וארץ - כינוי, נוטה את השמים. כך רצה הכותב.בתאריך 19 ביולי 2016 בשעה 17:02, מאת Yaqov Loyferאני הבנתי 'רובה בקשת', אבל אתה צודק שקַשָת זה תואר, ולכן מסתבר כדבריך.מכל מקום לא הצלחתי להבין מדוע 'עושה / קונה שמים' זה יותר סמיכות מאשר 'נוטה שמים', וגם בשאר הדוגמאות אינני משתכנע מהחילוק שלךמכל מקום להדגשה אביא מקומות שבהם קשה לקבל שהם סמיכות, ואעפ"כ נקודים בציריצירי1. שמואל ב פרק ג פסוק לטצְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי יְשַׁלֵּם ה' לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ: פ2. מלכים א פרק יא פסוק כחוַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל3. מלכים א פרק כ פסוק מכֶּסֶף תִּשְׁקוֹל: (מ) וַיְהִי עַבְדְּךָ עֹשֵׂה הֵנָּה וָהֵנָּה וְהוּא אֵינֶנּוּ וַיֹּאמֶר4. יחזקאל פרק יז פסוק טוסוּסִים וְעַם רָב הֲיִצְלָח הֲיִמָּלֵט הָעֹשֵׂה אֵלֶּה וְהֵפֵר בְּרִית וְנִמְלָט:5. עמוס פרק ד פסוק יגרוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ עֹשֵׂה שַׁחַר עֵיפָה וְדֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי6. עמוס פרק ה פסוק חוּצְדָקָה לָאָרֶץ הִנִּיחוּ: (ח) עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל וְהֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת7. תהלים פרק סד פסוק טעָלֵימוֹ לְשׁוֹנָם יִתְנֹדֲדוּ כָּל רֹאֵה בָם: (י) וַיִּירְאוּ כָּל אָדָם וַיַּגִּידוּ8. תהלים פרק עב פסוק יחבָּרוּךְ ה' אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ: (יט) וּבָרוּךְ9. תהלים פרק קג פסוק ותִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי: (ו) עֹשֵׂה צְדָקוֹת ה' וּמִשְׁפָּטִים לְכָל10. תהלים פרק קלו פסוק דכִּי לְעֹלָם חַסְדּוֹ: (ד) לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָםולאידך גיסא: סמיכויות [כהגדרתך...] בסגול, חלק מהן אפשר לתרץ בדוחק על ידי 'נסוג אחור' - לכל הפחות במילים מוקפות.1. בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק יבעֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֙רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹ֥שֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ2. בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק כדיָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל: (כה) מֵאֵ֨ל אָבִ֜יךָ3. שמות פרשת יתרו פרק כ פסוק ושִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י: (ו) וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֨סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י4. שמות פרשת כי תשא פרק לא פסוק טושַׁבָּת֛וֹן קֹ֖דֶשׁ לַה֑' כָּל־הָעֹשֶׂ֧ה מְלָאכָ֛ה בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת:5. ויקרא פרשת בהר פרק כה פסוק כחהָשִׁ֣יב לוֹ֒ וְהָיָ֣ה מִמְכָּר֗וֹ בְּיַד֙ הַקֹּנֶ֣ה אֹת֔וֹ עַ֖ד שְׁנַ֣ת הַיּוֹבֵ֑ל וְיָצָא֙6. דברים פרשת ניצבים פרק כט פסוק יזהָהֵ֑ם פֶּן־יֵ֣שׁ בָּכֶ֗ם שֹׁ֛רֶשׁ פֹּרֶ֥ה רֹ֖אשׁ וְלַעֲנָֽה: (יח) וְהָיָ֡ה בְּשָׁמְעוֹ֩7. ישעיהו פרק ט פסוק ידפָנִ֖ים ה֣וּא הָרֹ֑אשׁ וְנָבִ֥יא מֽוֹרֶה־שֶּׁ֖קֶר ה֥וּא הַזָּנָֽב: (טו) וַיִּֽהְי֛וּ8. ישעיהו פרק י פסוק ידאֲנִ֣י אָסָ֑פְתִּי וְלֹ֤א הָיָה֙ נֹדֵ֣ד כָּנָ֔ף וּפֹצֶ֥ה פֶ֖ה וּמְצַפְצֵֽף: (טו) הֲיִתְפָּאֵר֙9. ישעיהו פרק מג פסוק כהס (כה) אָנֹכִ֨י אָנֹכִ֥י ה֛וּא מֹחֶ֥ה פְשָׁעֶ֖יךָ לְמַעֲנִ֑י וְחַטֹּאתֶ֖יךָ לֹ֥א אֶזְכֹּֽר:10. ישעיהו פרק מד פסוק כאֶעֱשֶׂ֔ה לְב֥וּל עֵ֖ץ אֶסְגּֽוֹד: (כ) רֹעֶ֣ה אֵ֔פֶר לֵ֥ב הוּתַ֖ל הִטָּ֑הוּ וְלֹֽא־11. ישעיהו פרק מד פסוק כדה֙' גֹּאֲלֶ֔ךָ וְיֹצֶרְךָ֖ מִבָּ֑טֶן אָנֹכִ֤י ה֙' עֹ֣שֶׂה כֹּ֔ל נֹטֶ֤ה שָׁמַ֙יִם֙ לְבַדִּ֔י רֹקַ֥ע12. ישעיהו פרק מה פסוק זעֽוֹד: (ז) יוֹצֵ֥ר אוֹר֙ וּבוֹרֵ֣א חֹ֔שֶׁךְ עֹשֶׂ֥ה שָׁל֖וֹם וּב֣וֹרֵא רָ֑ע אֲנִ֥י ה֖'13. ישעיהו פרק מה פסוק זשָׁל֖וֹם וּב֣וֹרֵא רָ֑ע אֲנִ֥י ה֖' עֹשֶׂ֥ה כָל־אֵֽלֶּה: ס (ח) הַרְעִ֤יפוּ שָׁמַ֙יִם֙14. ירמיהו פרק ח פסוק יבָּ֑צַע מִנָּבִיא֙ וְעַד־כֹּהֵ֔ן כֻּלֹּ֖ה עֹ֥שֶׂה שָּֽׁקֶר: (יא) וַיְרַפּ֞וּ אֶת־שֶׁ֤בֶר15. ירמיהו פרק ט פסוק כגוְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒ כִּ֚י אֲנִ֣י ה֔' עֹ֥שֶׂה חֶ֛סֶד מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָ֑רֶץ כִּֽי־בְאֵ֥לֶּה16. ירמיהו פרק יז פסוק יאס (יא) קֹרֵ֤א דָגַר֙ וְלֹ֣א יָלָ֔ד עֹ֥שֶׂה עֹ֖שֶׁר וְלֹ֣א בְמִשְׁפָּ֑ט בַּחֲצִ֤י ימו17. ירמיהו פרק כ פסוק יב(יב) וַה֤' צְבָאוֹת֙ בֹּחֵ֣ן צַדִּ֔יק רֹאֶ֥ה כְלָי֖וֹת וָלֵ֑ב אֶרְאֶ֤ה נִקְמָֽתְךָ֙ מֵהֶ֔ם18. ירמיהו פרק לג פסוק יחמַעֲלֶ֨ה עוֹלָ֜ה וּמַקְטִ֥יר מִנְחָ֛ה וְעֹֽשֶׂה־זֶּ֖בַח כָּל־הַיָּמִֽים: ס (יט) וַֽיְהִי֙19. יחזקאל פרק יא פסוק אשַׁ֨עַר בֵּית־ה֤' הַקַּדְמוֹנִי֙ הַפּוֹנֶ֣ה קָדִ֔ימָה וְהִנֵּה֙ בְּפֶ֣תַח הַשַּׁ֔עַר20. יחזקאל פרק מו פסוק אאֲדֹנָ֣י ה֒' שַׁ֜עַר הֶחָצֵ֤ר הַפְּנִימִית֙ הַפֹּנֶ֣ה קָדִ֔ים יִהְיֶ֣ה סָג֔וּר שֵׁ֖שֶׁת21. יחזקאל פרק מו פסוק יבלַֽה֒' וּפָ֣תַֽח ל֗וֹ אֶת־הַשַּׁ֙עַר֙ הַפֹּנֶ֣ה קָדִ֔ים וְעָשָׂ֤ה אֶת־עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת־22. יחזקאל פרק מז פסוק בדֶּ֣רֶךְ ח֔וּץ אֶל־שַׁ֣עַר הַח֔וּץ דֶּ֖רֶךְ הַפּוֹנֶ֣ה קָדִ֑ים וְהִנֵּה־מַ֣יִם מְפַכִּ֔ים23. הושע פרק יב פסוק בוְעִם־קְדוֹשִׁ֖ים נֶאֱמָֽן: (ב) אֶפְרַ֜יִם רֹעֶ֥ה ר֙וּחַ֙ וְרֹדֵ֣ף קָדִ֔ים כָּל־הַיּ֕וֹם24. עמוס פרק ט פסוק יבנִקְרָ֥א שְׁמִ֖י עֲלֵיהֶ֑ם נְאֻם־ה֖' עֹ֥שֶׂה זֹּֽאת: פ (יג) הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙25. חבקוק פרק ב פסוק יחפֶּ֗סֶל כִּ֤י פְסָלוֹ֙ יֹֽצְר֔וֹ מַסֵּכָ֖ה וּמ֣וֹרֶה שָּׁ֑קֶר כִּ֣י בָטַ֞ח יֹצֵ֤ר יִצְרוֹ֙ עָלָ֔יו26. זכריה פרק י פסוק אמֵה֤' מָטָר֙ בְּעֵ֣ת מַלְק֔וֹשׁ ה֖' עֹשֶׂ֣ה חֲזִיזִ֑ים וּמְטַר־גֶּ֙שֶׁם֙ יִתֵּ֣ן לָהֶ֔ם27. תהלים פרק קד פסוק במְּאֹ֑ד ה֭וֹד וְהָדָ֣ר לָבָֽשְׁתָּ: (ב) עֹֽטֶה־א֭וֹר כַּשַּׂלְמָ֑ה נוֹטֶ֥ה שָׁ֝מַ֗יִם28. תהלים פרק קמו פסוק זבָּ֑ם הַשֹּׁמֵ֖ר אֱמֶ֣ת לְעוֹלָֽם: (ז) עֹשֶׂ֤ה מִשְׁפָּ֨ט׀ לָעֲשׁוּקִ֗ים נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם29. תהלים פרק קמז פסוק דלֵ֑ב וּ֝מְחַבֵּ֗שׁ לְעַצְּבוֹתָֽם: (ד) מוֹנֶ֣ה מִ֭סְפָּר לַכּוֹכָבִ֑ים לְ֝כֻלָּ֗ם שֵׁמ֥וֹת30. משלי פרק יב פסוק טז(טז) אֱוִ֗יל בַּ֭יּוֹם יִוָּדַ֣ע כַּעְס֑וֹ וְכֹסֶ֖ה קָל֣וֹן עָרֽוּם: (יז) יָפִ֣יחַ אֱ֭מוּנָה31. משלי פרק יב פסוק כגאֱמוּנָ֣ה רְצוֹנֽוֹ: (כג) אָדָ֣ם עָ֭רוּם כֹּ֣סֶה דָּ֑עַת וְלֵ֥ב כְּ֝סִילִ֗ים יִקְרָ֥א32. משלי פרק טו פסוק לבנַפְשׁ֑וֹ וְשׁוֹמֵ֥עַ תּ֝וֹכַ֗חַת ק֣וֹנֶה לֵּֽב: (לג) יִרְאַ֣ת ה֣' מוּסַ֣ר חָכְמָ֑ה וְלִפְנֵ֖י33. משלי פרק טז פסוק כזעָלָ֣יו פִּֽיהוּ: (כז) אִ֣ישׁ בְּ֭לִיַּעַל כֹּרֶ֣ה רָעָ֑ה וְעַל־שפתיו שְׂ֝פָת֗וֹ כְּאֵ֣שׁ34. משלי פרק טז פסוק לוְ֝הוֹלִיכ֗וֹ בְּדֶ֣רֶךְ לֹא־טֽוֹב: (ל) עֹצֶ֣ה עֵ֭ינָיו לַחְשֹׁ֣ב תַּהְפֻּכ֑וֹת קֹרֵ֥ץ35. משלי פרק כ פסוק א(א) לֵ֣ץ הַ֭יַּיִן הֹמֶ֣ה שֵׁכָ֑ר וְכָל־שֹׁ֥גֶה בּ֗וֹ לֹ֣א יֶחְכָּֽם: (ב) נַ֣הַם כַּ֭כְּפִיר36. משלי פרק כ פסוק יטוּ֝בְתַחְבֻּל֗וֹת עֲשֵׂ֣ה מִלְחָמָֽה: (יט) גּֽוֹלֶה־סּ֭וֹד הוֹלֵ֣ךְ רָכִ֑יל וּלְפֹתֶ֥ה37. משלי פרק כה פסוק יח(יח) מֵפִ֣יץ וְ֭חֶרֶב וְחֵ֣ץ שָׁנ֑וּן אִ֥ישׁ עֹנֶ֥ה בְ֝רֵעֵ֗הוּ עֵ֣ד שָֽׁקֶר: (יט) שֵׁ֣ן38. משלי פרק כח פסוק ז(ז) נוֹצֵ֣ר תּ֭וֹרָה בֵּ֣ן מֵבִ֑ין וְרֹעֶה זֽוֹלְלִ֗ים יַכְלִ֥ים אָבִֽיו: (ח) מַרְבֶּ֣ה39. משלי פרק כט פסוק גאֹהֵ֣ב חָ֭כְמָה יְשַׂמַּ֣ח אָבִ֑יו וְרֹעֶ֥ה ז֝וֹנ֗וֹת יְאַבֶּד־הֽוֹן: (ד) מֶ֗לֶךְ40. איוב פרק ה פסוק טוְאֶל־אֱ֝לֹהִ֗ים אָשִׂ֥ים דִּבְרָתִֽי: (ט) עֹשֶׂ֣ה גְ֭דֹלוֹת וְאֵ֣ין חֵ֑קֶר נִ֝פְלָא֗וֹת41. איוב פרק כד פסוק כאיִזָּכֵ֑ר וַתִּשָּׁבֵ֖ר כָּעֵ֣ץ עַוְלָֽה: (כא) רֹעֶ֣ה עֲ֭קָרָה לֹ֣א תֵלֵ֑ד וְ֝אַלְמָנָ֗ה לֹ֣א42. איוב פרק כו פסוק זלָֽאֲבַדּֽוֹן: (ז) נֹטֶ֣ה צָפ֣וֹן עַל־תֹּ֑הוּ תֹּ֥לֶה אֶ֗רֶץ עַל־בְּלִי־מָֽה: (ח)43. שיר השירים פרק ז פסוק הרַבִּ֔ים אַפֵּךְ֙ כְּמִגְדַּ֣ל הַלְּבָנ֔וֹן צוֹפֶ֖ה פְּנֵ֥י דַמָּֽשֶׂק: (ו) רֹאשֵׁ֤ךְ עָלַ֙יִךְ֙בתאריך 19 ביולי 2016 בשעה 16:32, מאת דוד כוכב <da...@darga.org.il>:אז מחיה המתים תנקד בסגול.
א"נ כמו רבונו-של-עולם – חי-העולמים – מחיה-המתים.
לדבריך רובה קשת הוא כמעט סמיכות גמורה, כמעט זה מעט.
לא רובה-קשת, אלא רובה – קשת, כלומר רובה שהוא/דהיינו קשת.בתאריך 19 ביולי 2016 בשעה 15:58, מאת Yaqov Loyfer <pesa...@gmail.com>:מחיה המתים הוא לא ביטוי, ורובה קשת הוא כמעט סמיכות גמורה.בתאריך 19 ביולי 2016 בשעה 14:00, מאת דוד כוכב <da...@darga.org.il>:הראשונים הם ביטויים - שתי מילים סמוכות. כמו רועה-צאן.בתאריך 19 ביולי 2016 בשעה 13:57, מאת Yaqov Loyfer <pesa...@gmail.com>:מה ההבדל בין קונה שמים וארץ ועושה פלא ורועה צאן ובין נוטה שמים ועושה חסד?בתאריך 19 ביולי 2016 בשעה 13:55, מאת דוד כוכב <da...@darga.org.il>:לכאורה בסמיכות בצירה, והאחרונים הם מושא בלא סמיכות.בתאריך 19 ביולי 2016 בשעה 13:53, מאת Yaqov Loyfer <pesa...@gmail.com>:שלום ידידים
לאחרונה התבוננתי באיזה כלל שנעשה לי פתאום עמום: רגיל הייתי שפועל מפעלי ל"ה נקוד בצירי ע' הפועל כשבא אחריו מושא, כמו עֹשֵׂה פֶלֶא (שמות טו, יא), רֹעֵה צֹאן (בראשית ד, ב), קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (בראשית יד, יט) ובסידורים: מְחַיֵּה הַמֵּתִים, ועוד הרבה. אבל לאידך גיסא נֹטֶה שָׁמַיִם (כגון ישעיהו מד, כד ועוד), תמיד בסגול, וכן עֹשֶׂה פְּרִי (בראשית א, יא), בֹּנֶה עִיר (בראשית ד, יז), רֹבֶה קַשָּׁת (בראשית כא, כ)[1], עֹלֶה תִמְנָתָה (בראשית לח, יג), הָרֹעֶה אֹתִי (בראשית מח, טו), חֹנֶה שָׁם (שמות יח, ה), וְעֹשֶׂה חֶסֶד (שמות כ, ה), הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה (שמות לא, יד; לה, ב), הַקֹּנֶה אֹתוֹ (ויקרא כה, כח), לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה (במדבר טו, כט), הָעֹשֶׂה הָרַע (במדבר לב, יג), ועוד הרבה.
מישהו בירר מהו הכלל בזה?
תודה
אוריאל פרנק
