מִידִּי גַּבֵּי הֲדָדֵי תַּנְיָין

[אוריאל פרנק‎]

שלום, 

שאלה זו מופיעה בתלמוד חמש פעמים, ובארבע מהן הפועל בדפוסים הוא "תניא", ורק פעם אחת "מִידִּי גַּבֵּי הֲדָדֵי תַּנְיָין", שהוא לכאורה הנוסח ההגיוני יותר (= הַאִם זוֹ אֵצֶל זוֹ שְׁנוּיוֹת?!). כתבי יד תומכים כמעט לגמרי ב"תניא".

איך ניתן להסביר זאת? 

האם ניתן לפרש את "תניא" כמכוון לרבות?

[על דרך הצורות העתיקות בעברית המקרית כמו "בנות צעדה"]

האם יש כאן נשילת עיצור סופי?

האם המילה הנפוצה "תניא" השתלטה או השפיעה על המעתיקים?

כ"ט

אפ"ר