עברי או ישראלי?

1 view
Skip to first unread message

אוריאל פרנק

unread,
Apr 24, 2022, 1:59:16 AMApr 24
to
מאת: משה צוריאל <geul...@gmail.com>
‪Date: יום ב׳, 18 באפר׳ 2022 ב-7:39‬

ספר שמות

 

שמות פרקים א-יב

מוצאים אנו כי בדרך כלל עם ישראל נקרא בפרשיות אלו "ישראל" אבל יש בתורה עשרים ושבעה חריגים בהם נקראנו "עברים". ואין שום דבר במקרא שהוא ללא דיוק חשוב.

 

הקדמה: יש שהמקרא אומר "ישראל" והכוונה לאיש נשגב ההוא, בנו של יצחק אבינו, ויש שהכווה לכלל עם ישראל. כמו שנראה להלן:

 

סבורני כי השם "עברי" הוא כינוי בוז לדרגא פחותה. לכן אדם שגנב, ונמכר כעבד כדי  לשלם מה שגנב, נאמר עליו "כי תקנה עבד עברי" (שמות כא, ב). "כי ימכר לך אחיך העברי" (דברים טו, יב).

 

גם אנשים פחותים נקראו בלשון גנאי "עברים". "והנה שני אנשים עברים נצים" (שמות ב, יג). וחז"ל מלמדים כי כאשר אמר להם משה "רשע, למה תכה רעך?" מהו רעך? שגם הוא רשע כמוך (שמות רבה א, לד).

 

וחז"ל למדונו שהאיש המכה הוא דתן, מגדולי רשעי ישראל, והוא זה שביום הקודם נאמר עליו "איש מצרי מכה איש עברי" (שמות ב, יא). כי אחר כך איגלאי מילתא שהוא היה מוסר ומלשין. ועוד מיני רשעות (שמות רבה א, לד( לכן נקרא בשם הבוז "עברי".

 

גם פרעה, עת שבזה את היהודים, אמר למילדות "בילדכן את העבריות" (שמות א, טו-טז) לכן גם הן כשהתנצלו המילדות לפני פרעה על שלא קיימו את ציוויו, ענו לו כמטבע לשון שלו "כי לא כנשים המצריות העבריות" (שמות א, יט). גם כאשר דברה מרים אל בת פרעה, דברה בסגנון המקובל אצל המצרים "אשה מינקת מן העבריות" (שמותב, ז).

 

השם "עברי" נדבק בנו במצרים כי אנו מעבר לנהר מצרים (הנילוס); המצרים ממערב לנהר ואנו למזרחו. המצרים כינו לכל צאצאי אברהם בשם זה "עברים" להראות על שונות וזרות. וטרם עלה בדעתם עליוניותם של ישראל וקשרם לקבלת התורה, ואין בשם "עברי" גינוני כבוד כמו בשם "ישראל". לכן בימי יוסף, כאשר הזדהה לפי ארץ מולדתו ורק אמר "כי גונב גונבתי מארץ העברים" (בראשית מ, טו) וגם שר המשקים קרא לו כך "ושם אתנו נער עברי" (בראשית מא, יב). גם כשעלה יוסף לשלטון, "לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם" (בראשית מג, לב) לא אכלו על שולחן אחד, לא עם יוסף ולא עם אחיו (בראשית מג, לב ודברי רש"י). וגם אשת פוטיפרע אמרה בבוז "ראו הביא לנו איש עברי" (בראשית לט, יד). "בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי" (בראשית לט, יז).

 

[גם בדורות מאוחרים, לא רצו הגוים להכיר בנו בשם הכבוד "ישראל" אלא כינו אותנו "עברים". אמרו הפלשתים "מה קול התרועה... במחנה העברים" (שמואל-ד ו) "הנה עברים יוצאים מן החורים" (שמואל-א יד, יא) "פן יעשו העברים חרב או חנית" (שמואל-א יג, יט) ועוד (שמואל-א כט, ג; יד, כא; ד, ט).]

 

הנה כאשר משה רבינו פנה אל פרעה, לא רצה להצית בתוכו קנאת דת, להבליט את עליוניותנו עליהם, כי אז היה משיג דוקא תוצאה הפוכה של סירוב קנאי. לא רצה להזכיר לו נושא שיש לעמנו עליונות תרבותית-דתית, אלא שש פעמים [דלהלן] הנמיך את  דרגתם שהם סתם "עם עברי" שמעבר לנילוס.

 

"אלהי העברים נקרה עלינו" (שמות ג, יח)

"אלהי העברים נקרא עלינו" (שמות ה, ג).

"ה' אלוהי העברים שלחני אליך" (שמות ז, טז)

"כה אמר ה' אלוהי העברים" (שמות ט, פסוקים א; יג;   י, ג)

 

ורק אחרי גמר עשרת המכות, הכירו גם המצרים את מעלתם של ישראל וקראו אותם בפיהם "ישראל" (שמות יד, פסוקים ג, ה, ח, כה).

 

שם הכבוד "ישראל" מופיע בפרקים אלו  ארבעים ושנים פעמים על ידי הקב"ה, כפי תיאור המאורעות וגם בפי המצריים, אבל כאמור נדיר שנקראו כך "ישראל" על ידי הנכרים, אבל יש רק חמשה חריגים אלו דלהלן:

 

וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: (שמות א, ט)

"ויקוצו מפני בני ישראל. ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" (שמות א פסוקים יב-יג).

 

אני עונה לבאר החריגים כי כידוע השיעבוד הקשה ומרירות ישראל נמשכו אך ורק פ"ו שנים אחרונות של גלות ישראל במצרים, ממתי שנולדה מרים (מדרש סדר עולם רבה, ג; ילקוט שמעוני, שמות קסה). עד אז עדיין היה רושם ניכר בעיני המצריים על גדולתו של האיש יעקב, שהוא ביטל את חמש שנים אחרונות של הרעב במצרים (ספרי, עקב, לח). בתחילה היה רושם חזק, אבל כעבור זמן הלך ודהה. בפסוקים אלו אין ההדגשה על העם שלנו כשלעצמם, אלא שהם בניהם של האיש "ישראל" [יעקב אבינו]. היה למצרים זכרון לאומי, שהאיש יוסף שהיה עברי, הביא ישועה לעם מצרים על ידי עצתו הנבונה, לכלכל יבולם משך שבע שנות השובע, וגם העריכו בהדר את פעולתו של יעקב שעיכב את הרעב משך חמש שנים.

 

משך מאות שנים כיבדו המצרים מאד את זכרו של יעקב אבינו כי ראו בו אישיות נעלה. עובדא היא כי כאשר נפטר מן העולם, ליוו אותו לארץ ישראל בכבוד רב (בראשית נ, ז-י) עד שיושב הכנעני קראו לכך "אֵבֶל כבד זה למצרים" (בראשית נ, יא). לכן פרעה, זכרון לאומי זה היה חרוט בתודעתו, עדיין קרא להם "בני ישראל", כלומר "האיש ישראל", וכן קרא לצאצאיו בתחילת הידרדרותו לשנאת-עם, "ישראל". אבל אחר כך גם זה נשכח ממנו וקרא להם בשם בוז "עברים".

 

אבל אירע כאן תופעה פסיכולוגית. ר' שלמה סופר, נכדו של החתם סופר, בספרו "חוט המשולש" (הוצ' מסורה, תשכ"ג, עמ' קלב) מוסר בשמו: "איש אחד העיז נגדו והרע לו באיזה ענין. ואמר זקיני [=החתם סופר] תמה אני, כי לא עולה על זכרוני שעשיתי מעולם לאיש ההוא איזה טובה. והנוהג בעולם לשלם רעה תחת טובה. ומאחר שלא עשיתי עמו טובה, איך ירהיב בנפשו לעשות עמי רעה?"

 

בימינו הפסיכולוגים מיישבים תופעה זאת. מי שקיבל טובה מזולתו, ויש בו נפש רעה, הוא מכחיד או מדחיק זכרון הטובה שקיבל, כדי שלא ירגיש שום כפיפות ושעבוד נפשי למי שגמל לו טובה. ויש שאם הזמן עוד ייחס לגומל לו מחשבות זדוניות ורעות, ולכן אף ירע לו, כדי להועיל לעצמו, למחוק כליל מתודעתו שהוא חייב משהו למישהו.

 

כך פרעה הרשע, ועמו המצריים הרשעים, אם בתחילה (שמות פרק א) עוד קראו לאוכלוסיה ההיא בשם "בני ישראל" מתוך הוקרה לאישיות הנעלה [הסבא] שהועיל להם, עם הזמן מתוך רשעותם בקשו להשכיח מעצמם רושם זה.

 

משה רבינו טעה, בבואו בתחילה לפני פרעה וקרא לעמו "בני ישראל", מתוך צדקותו של משה רבינו לא ייחס לפרעה שחיתות-נפש כזו שישכח הטוב שהאיש ישראל עשה להם. אבל כאשר פרעה הכחיש עמדתו, ועוד ציוה כי גם קש לא יינתן להם, הבין משה את טעותו, והחל לקרוא על אחיו היהודים בשם "פרווה", עברים. כדי לא לעורר תגובה שטנית נגדית.

 

נזכיר כאן אותם חריגים:

(א) וְאַחַר בָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' אֱלֹוהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר: [צריכים לזכור מה שהקדמתי שבכך טעה משה מלפני שפרעה הקשיח את עמדתו וגזר לא לתת ליהודים תבן].

(ב) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל? לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (שמות ה, א-ב) וצריכים ביאור לשינוי זה, כדלהלן.

אני עונה: כאן לראשונה, בתחילת בואו של משה  אל פרעה, ניסה להגדיר אותם בשם הכבוד "ישראל". רק אחרי שראה משה שלא הועיל בזה כלום, ואדרבה גרם הצתת הקנאה הדתית, התחיל משה להשתמש  בכינוי הבינוני "עברים".

 

[חריג אחד נוסף יש לבאר. "ועברים עברו את הירדן" (שמואל-א יג, ז) ושם צריכים לדחוק ולומר או שהוא "לשון נופל על לשון" "עברו את הירדן" או שמפני שכיחות שם זה בכל מאורעותנו עם הפלשתים, גם כאן המשיך בעל המקרא בשם פשטני זה.]

 

 

 

אוריאל פרנק

unread,
Apr 25, 2022, 3:35:41 AMApr 25
to
מאת: משפחת שטרן <ster...@gmail.com>
‪Date: יום א׳, 24 באפר׳ 2022 ב-17:58 

ברוסית מכונים היהודים בשם: "יברי" = "עברי", המלה "ז'יד" ="יהודי" היא כינוי פוגע ומעליב.


תוספת הרב צוריאל:
מאת: משה צוריאל <geul...@gmail.com>
‪Date: יום א׳, 24 באפר׳ 2022 ב-17:18‬
[הערה: ובזה יש לבאר מדוע נקרא אברהם אבינו "אברם העברי" (בראשית יד, יג) כי לפי חז"ל באותו זמן שנקרא רק "אברם" ולא "אברהם" חסרה לו שלימותו. אמרו "כתיב 'אברם' וכתיב 'אברהם'. בתחלה המליכו הקב"ה על מאתים וארבעים ושלשה אברים, ולבסוף המליכו על מאתים וארבעים ושמונה אברים. אלו הן שתי עינים ושתי אזנים וראש הגוייה" (נדרים לב, ב). לכן לפני שנימול אמר לו הקב"ה "התהלך לפני וֶהְיֵה תמים" (בראשית יז, א) כלומר שימול את עצמו. לכן נקרא אז רק "עברי"]





‫בתאריך יום א׳, 24 באפר׳ 2022 ב-8:59 מאת אוריאל פרנק <‪frank...@gmail.com‬‏>:‬
--
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'רוחב לשון' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל rohav-lashon...@googlegroups.com.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/rohav-lashon/CAOYkKwGw042maFDmV6aD8mMoWrdXkQiR33WnfF7siDBxN4SgDw%40mail.gmail.com.

אוריאל פרנק

unread,
Apr 25, 2022, 1:26:30 PMApr 25
to
מהדורה משופרת:

שמות פרקים א-יב

מוצאים אנו כי בדרך כלל עם ישראל נקרא בפרשיות אלו "ישראל" אבל יש בתורה עשרים ושבעה חריגים בהם נקראנו "עברים". ואין שום דבר במקרא שהוא ללא דיוק חשוב.

 

הקדמה: יש שהמקרא אומר "ישראל" והכוונה לאיש נשגב ההוא, בנו של יצחק אבינו, ויש שהכווה לכלל עם ישראל. כמו שנראה להלן:

 

סבורני כי השם "עברי" הוא כינוי בוז לדרגא פחותה. לכן אדם שגנב, ונמכר כעבד כדי  לשלם מה שגנב, נאמר עליו "כי תקנה עבד עברי" (שמות כא, ב). "כי ימכר לך אחיך העברי" (דברים טו, יב).

 

[הערה: ובזה יש לבאר מדוע נקרא אברהם אבינו "אברם העברי" (בראשית יד, יג) כי לפי חז"ל באותו זמן שנקרא רק "אברם" ולא "אברהם" חסרה לו שלימותו. אמרו "כתיב 'אברם' וכתיב 'אברהם'. בתחלה המליכו הקב"ה על מאתים וארבעים ושלשה אברים, ולבסוף המליכו על מאתים וארבעים ושמונה אברים. אלו הן שתי עינים ושתי אזנים וראש הגוייה" (נדרים לב, ב). לכן לפני שנימול אמר לו הקב"ה "התהלך לפני וֶהְיֵה תמים" (בראשית יז, א) כלומר שימול את עצמו. לכן נקרא אז רק "עברי"]

 

גם אנשים פחותים נקראו בלשון גנאי "עברים". "והנה שני אנשים עברים נצים" (שמות ב, יג). וחז"ל מלמדים כי כאשר אמר להם משה "רשע, למה תכה רעך?" מהו רעך? שגם הוא רשע כמוך (שמות רבה א, לד).

 

וחז"ל למדונו שהאיש המכה הוא דתן, מגדולי רשעי ישראל, והוא זה שביום הקודם נאמר עליו "איש מצרי מכה איש עברי" (שמות ב, יא). כי אחר כך איגלאי מילתא שהוא היה מוסר ומלשין. ועוד מיני רשעות (שמות רבה א, לד( לכן נקרא בשם הבוז "עברי".

 

גם פרעה, עת שבזה את היהודים, אמר למילדות "בילדכן את העבריות" (שמות א, טו-טז) לכן גם הן כשהתנצלו המילדות לפני פרעה על שלא קיימו את ציוויו, ענו לו כמטבע לשון שלו "כי לא כנשים המצריות העבריות" (שמות א, יט). גם כאשר דברה מרים אל בת פרעה, דברה בסגנון המקובל אצל המצרים "אשה מינקת מן העבריות" (שמותב, ז).

 

השם "עברי" נדבק בנו במצרים כי אנו מעבר לנהר מצרים (הנילוס); המצרים ממערב לנהר ואנו למזרחו. [ראה הערה בסוף המאמר]. המצרים כינו לכל צאצאי אברהם בשם זה "עברים" להראות על שונות וזרות. וטרם עלה בדעתם עליוניותם של ישראל וקשרם לקבלת התורה, ואין בשם "עברי" גינוני כבוד כמו בשם "ישראל". לכן בימי יוסף, כאשר הזדהה לפי ארץ מולדתו ורק אמר "כי גונב גונבתי מארץ העברים" (בראשית מ, טו) וגם שר המשקים קרא לו כך "ושם אתנו נער עברי" (בראשית מא, יב). גם כשעלה יוסף לשלטון, "לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם" (בראשית מג, לב) לא אכלו על שולחן אחד, לא עם יוסף ולא עם אחיו (בראשית מג, לב ודברי רש"י). וגם אשת פוטיפרע אמרה בבוז "ראו הביא לנו איש עברי" (בראשית לט, יד). "בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי" (בראשית לט, יז).

 

[גם בדורות מאוחרים, לא רצו הגוים להכיר בנו בשם הכבוד "ישראל" אלא כינו אותנו "עברים". אמרו הפלשתים "מה קול התרועה... במחנה העברים" (שמואל-ד ו) "הנה עברים יוצאים מן החורים" (שמואל-א יד, יא) "פן יעשו העברים חרב או חנית" (שמואל-א יג, יט) ועוד (שמואל-א כט, ג; יד, כא; ד, ט).]

 

הנה כאשר משה רבינו פנה אל פרעה, לא רצה להצית בתוכו קנאת דת, להבליט את עליוניותנו עליהם, כי אז היה משיג דוקא תוצאה הפוכה של סירוב קנאי. לא רצה להזכיר לו נושא שיש לעמנו עליונות תרבותית-דתית, אלא שש פעמים [דלהלן] הנמיך את  דרגתם שהם סתם "עם עברי" שמעבר לנילוס.

 

"אלהי העברים נקרה עלינו" (שמות ג, יח)

"אלהי העברים נקרא עלינו" (שמות ה, ג).

"ה' אלוהי העברים שלחני אליך" (שמות ז, טז)

"כה אמר ה' אלוהי העברים" (שמות ט, פסוקים א; יג;   י, ג)

 

ורק אחרי גמר עשרת המכות, הכירו גם המצרים את מעלתם של ישראל וקראו אותם בפיהם "ישראל" (שמות יד, פסוקים ג, ה, ח, כה).

 

שם הכבוד "ישראל" מופיע בפרקים אלו  ארבעים ושנים פעמים על ידי הקב"ה, כפי תיאור המאורעות וגם בפי המצריים, אבל כאמור נדיר שנקראו כך "ישראל" על ידי הנכרים, אבל יש רק חמשה חריגים אלו דלהלן:

 

וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: (שמות א, ט)

"ויקוצו מפני בני ישראל. ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" (שמות א פסוקים יב-יג).

 

אני עונה לבאר החריגים כי כידוע השיעבוד הקשה ומרירות ישראל נמשכו אך ורק פ"ו שנים אחרונות של גלות ישראל במצרים, ממתי שנולדה מרים (מדרש סדר עולם רבה, ג; ילקוט שמעוני, שמות קסה). עד אז עדיין היה רושם ניכר בעיני המצריים על גדולתו של האיש יעקב, שהוא ביטל את חמש שנים אחרונות של הרעב במצרים (ספרי, עקב, לח). בתחילה היה רושם חזק, אבל כעבור זמן הלך ודהה. בפסוקים אלו אין ההדגשה על העם שלנו כשלעצמם, אלא שהם בניהם של האיש "ישראל" [יעקב אבינו]. היה למצרים זכרון לאומי, שהאיש יוסף שהיה עברי, הביא ישועה לעם מצרים על ידי עצתו הנבונה, לכלכל יבולם משך שבע שנות השובע, וגם העריכו בהדר את פעולתו של יעקב שעיכב את הרעב משך חמש שנים.

 

משך מאות שנים כיבדו המצרים מאד את זכרו של יעקב אבינו כי ראו בו אישיות נעלה. עובדא היא כי כאשר נפטר מן העולם, ליוו אותו לארץ ישראל בכבוד רב (בראשית נ, ז-י) עד שיושב הכנעני קראו לכך "אֵבֶל כבד זה למצרים" (בראשית נ, יא). לכן פרעה, זכרון לאומי זה היה חרוט בתודעתו, עדיין קרא להם "בני ישראל", כלומר "האיש ישראל", וכן קרא לצאצאיו בתחילת הידרדרותו לשנאת-עם, "ישראל". אבל אחר כך גם זה נשכח ממנו וקרא להם בשם בוז "עברים".

 

אבל אירע כאן תופעה פסיכולוגית. ר' שלמה סופר, נכדו של החתם סופר, בספרו "חוט המשולש" (הוצ' מסורה, תשכ"ג, עמ' קלב) מוסר בשמו: "איש אחד העיז נגדו והרע לו באיזה ענין. ואמר זקיני [=החתם סופר] תמה אני, כי לא עולה על זכרוני שעשיתי מעולם לאיש ההוא איזה טובה. והנוהג בעולם לשלם רעה תחת טובה. ומאחר שלא עשיתי עמו טובה, איך ירהיב בנפשו לעשות עמי רעה?"

 

בימינו הפסיכולוגים מיישבים תופעה זאת. מי שקיבל טובה מזולתו, ויש בו נפש רעה, הוא מכחיד או מדחיק זכרון הטובה שקיבל, כדי שלא ירגיש שום כפיפות ושעבוד נפשי למי שגמל לו טובה. ויש שאם הזמן עוד ייחס לגומל לו מחשבות זדוניות ורעות, ולכן אף ירע לו, כדי להועיל לעצמו, למחוק כליל מתודעתו שהוא חייב משהו למישהו.

 

כך פרעה הרשע, ועמו המצריים הרשעים, אם בתחילה (שמות פרק א) עוד קראו לאוכלוסיה ההיא בשם "בני ישראל" מתוך הוקרה לאישיות הנעלה [הסבא] שהועיל להם, עם הזמן מתוך רשעותם בקשו להשכיח מעצמם רושם זה.

 

משה רבינו טעה, בבואו בתחילה לפני פרעה וקרא לעמו "בני ישראל", מתוך צדקותו של משה רבינו לא ייחס לפרעה שחיתות-נפש כזו שישכח הטוב שהאיש ישראל עשה להם. אבל כאשר פרעה הכחיש עמדתו, ועוד ציוה כי גם קש לא יינתן להם, הבין משה את טעותו, והחל לקרוא על אחיו היהודים בשם "פרווה", עברים. כדי לא לעורר תגובה שטנית נגדית.

 

נזכיר כאן אותם חריגים:

(א) וְאַחַר בָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' אֱלֹוהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר: [צריכים לזכור מה שהקדמתי שבכך טעה משה מלפני שפרעה הקשיח את עמדתו וגזר לא לתת ליהודים תבן].

(ב) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל? לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (שמות ה, א-ב) וצריכים ביאור לשינוי זה, כדלהלן.

אני עונה: כאן לראשונה, בתחילת בואו של משה  אל פרעה, ניסה להגדיר אותם בשם הכבוד "ישראל". רק אחרי שראה משה שלא הועיל בזה כלום, ואדרבה גרם הצתת הקנאה הדתית, התחיל משה להשתמש  בכינוי הבינוני "עברים".

 

[חריג אחד נוסף יש לבאר. "ועברים עברו את הירדן" (שמואל-א יג, ז) ושם צריכים לדחוק ולומר או שהוא "לשון נופל על לשון" "עברו את הירדן" או שמפני שכיחות שם זה בכל מאורעותנו עם הפלשתים, גם כאן המשיך בעל המקרא בשם פשטני זה.]

 

הערה: העירו לי כי מקובל בין החוקרים שהכינוי ליהודים "עברים" כי הםבאו מעבר לנהר פרת, ולא כמו שכתבתימעבר לנהר הנילוס. אבל אסבירההגיון שבדברי. נכון שבצעירותו היה אברהםאבינו מעבר לנהר פרת באור כשדים. אבל רוב שנות חייו, וכן של בנו יצחק, וכן שליעקב, וכן של כל השבטים, כולחם היו בצד המערבי של הפרת. ומדוע יכנו אותו למעבר לנהר פרת? ואע"פ שהחוקרים יטענו כיהמצרים ניזונו בחקלאותמשני ציד י הנילוס, אבל המביט במפת מצרים (באטלס, של משה ברור, הוצ' יבנה 2005, עמ' 56) יראה כי תשעים אחוז מהמקומות המיושבים במצרים הם מערבה לנילוס, ופספר שמות

העירו לי שהחוקרים סבורים כי נקראו "עברים" כי באו מעבר לנהר פרת [ולא הנילוס, כמו שכתבתי]. אבל נראה לי שדבריהם לא מסתברים. כי אמנם אברהם בצעירותו גר באור כשדים, מזרחה לפרת, אבל רוב שנותיו, וכן כל ימי יצחק ויעקב ושל כל השבטים הם גרו בצד המערבי של הנהר פרת, ומדוע המצרים יכנו אותו על מה שאירע בימי צעירותו של סבא-רבה אברהם?

 

ועוד עיינתי באטלס המפות של פרופ' משה ברור (הוצ' יבנה, שנת 2005, עמ' 56) ותשעים אחוז מהמקומות המיושבים במצרים הם מערבה לנהר נילוס, ופרט שרצועה דקה מצד מזרחו, כל שאר שטח מצרים הוא מדבר שממה. ולכן היהודים שישבו הרחק מזרחה לנילוס, אחרי השטח המדברי ההוא, נקראו "עברים", מעבר לנהר נילוס.

 

ואע"פ שרבינו אברהם אבן עזרא ייחס השם עברי שהם "מעבר לנהר" (בדבריו על שמות א,טז וכן על כא, ב) הוא לא הודיע לאיזה נהר הוא מתכוין.

Reply all
Reply to author
Forward
0 new messages