ב אוק׳ 13, 2016 14:12, אוריאל פרנק כתב:--א.
"ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברנה יגילו. ועולתה תקפוץ פיה"
וְעוֹלָתָה - אין פירושו: העולה שלה (הנקבה היחידה שהוזכרה במשפט זה, זה "רינה"!..),
ואכן, אין כאן מפיק ה"א, אלא יש לקרוא מלעיל (טעם באות ל'), ופירושו "העוולה", וכמו שמופיעה מילה זו באיוב פרק ה: וַתְּהִי לַדַּל תִּקְוָה וְעֹלָתָה קָפְצָה פִּיהָ, וכך פרש שם רש"י (איוב פרק ה פסוק טז): ועולתה - העלילה והרשעה כמו (תהלים סד) יחפשו עולות, עלילות: קפצה - סגרה כמו לא תקפוץ.
פסוק זה מקביל לפסוק בתהלים פרק קז פסוק מב: "וְכָל־עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ".
"עַוְלָתָה" ו"עוֹלָתָה" הן שתי צורות שוות משמעות, וההבדל ביניהן הוא האם הוי"ו עיצורית או אם קריאה.
בסוף מזמור צ"ב פסוק טז - זהו כנראה ההבדל בין הכתיב לקרי: לְהַגִּיד כִּי־יָשָׁר ה' צוּרִי וְלֹא־עלתה עַוְלָתָה בּוֹ".ב.הפיוט שבסוף סדר עבודה בנוי לפי א"ב כפול, אך באות ו' יש בעייה:
"לא ודוי ולא פר חטאת"!!!
האם לא מצא הפייטן מילה נוספת באות ו'?!
אכן, כך הנוסח ברוב המחזורים;אך במחזור קורן (וכן אצל א' נפח) הגירסה מתאימה למבנה:
"לא ודוי ולא ועד"
ג.
בפיוט הראשון בסליחות של תפילת נעילה מופיעות צורות פועל בבניין הפעיל, בנוסחאות שונים:
רינת ישראל (חירק):
דכדוך דלותנו ראה ואל תכלים
דעת ... חפצנו השלים
... שכל החלים
... חזק והאלים.הבעיה היא שבד"כ ציווי בהפעיל מסתיים בצירי!
במחזור של א' נפח (תיקון לצירי):
דכדוך דלותנו ראה ואל תכלם
דעת ... חפצנו השלם
... שכל החלם
... חזק והאלם.במחזור קורן+מחזור המקדש (חירק):
דכדוך דלותנו ראה ואל תכלים
דעת ... חפצנו תשלים (בעתיד!)
... שכל החלים
... חזק והאלים.השוה למאמרי "על שגיאות מתקנים" בסעיף על בנין הפעיל, בעמוד 298 (קישור).
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'רוחב לשון' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל rohav-lashon+unsubscribe@googlegroups.com.
כדי לפרסם בקבוצה הזו, שלח אימייל אל rohav-...@googlegroups.com.
בקר בקבוצה הזו ב-https://groups.google.com/group/rohav-lashon.
לאפשרויות נוספות, היכנס ל-https://groups.google.com/d/optout.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל rohav-lashon...@googlegroups.com.
מגבריאל בירנבאום-לשעבר המזכיר המדעי של האקדמיה.
חילופי וי"ו/בי"ת (רפה) בלשון חז"ל ידועים, בייחוד מאז שהתחילו לעיין בכתבי יד. דוגמאות: אביר (אוויר), אבז (אווז), גביל (גוויל), יוונה (יבנה) - ועוד רבות כהנה תמצא בספרו של י"נ אפשטיין, מבוא לנוסח המשנה, בעמ' 1223 ואילך. הדבר קרה מפני שהחלו להגות את שני העיצורים וי"ו ובי"ת רפה באופן שווה (במקור סימנה וי"ו את ההגה W).
הראיות רבות: אווז-אבז, ווילון-בילן, גויל-גביל, הבאי-הואי, המחובר-המחוור, סואר-צבר, מובאת-מובת-מוות, מובל-מוול, כבינתי-כוינתי, ענבה-ענוה, שוה-שבה, יבנה-יוונה, כביכול-כויכול.
1. מקור יפה.2. בוודאי שבימי הפייטן כבר היה מקובל להגות את הוי"ו כמו בי"ת רפויה - הרי כך היה מקובל בזמן חז"ל ואולי גם בימי מחבר דבה"י [פרור/פרבר].בתאריך יום ג׳, 26 בספט׳ 2023 ב-17:47 מאת מm ח. <mh74...@gmail.com>:הרעיון צריך ביסוס, יען כי הגיית הוי"ו אינה כמו בי"ת רפויה, ואינה מזכירה כלל פ"א רפה [אא"כ בימי הפייטן כבר היה מקובל להגות את הוי"ו כמו בי"ת רפויה].לעצם השאלה:ספר אבודרהם שחרית של שבת
ומזמור זה חברו דוד באלפא ביתא וחסר ממנו הו"ו והשלימה בסוף המזמור שכתוב פודה ה' נפש עבדיו, ופ"א היא ו"ו בחלוף אותיות א"ת ב"ש ו"ף. והטעם שלא כתבה במקומה לפי שהיה בדעתו להזכיר פדותו מיד אכיש ואנשיו כי גדול הפדות שאירע לו שהיה ביד גואלי דם גלית ופדאהו השם מידם. ולא היה נכון להזכיר הו"ו בחלופה בתוך האלפא ביתא לפיכך קבעוה בסוף המזמור.בתאריך יום ג׳, 26 בספט׳ 2023 ב-12:32 מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>: