2: שימוש בצורות עתיד לשם ציווי
26 views
Skip to first unread message
אוריאל פרנק
Jan 25, 2022, 2:23:05 AM1/25/22
to
שלום,
באותו נושא:
בהערה 77 במאמרי הנ"ל הזכרתי את "יישור" הנוסח בס' עבוד"י.
צילום:
הבוקר שמתי לב שבנוסח ברכת אהבה מצוי משפט דומה בנוסח אשכנז:
וַהֲבִיאֵנוּ לְשָׁלום מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. וְתוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ.
וכך מופיע גם בס' עבוד"י ללא "יישור":
אשמח לדעת אם קיים נוסח "מיושר" כזה בסידור (אשכנז) אחר:
וַהֲבִיאֵנוּ לְשָׁלום מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. וְהולִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ.
או:
וּתְבִיאֵנוּ לְשָׁלום מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. וְתוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ.
כ"ט,
אפ"ר
---------- Forwarded message ---------
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
Date: יום ג׳, 14 בינו׳ 2020 ב-18:08
Subject: שימוש בצורות עתיד לשם ציווי
To:
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
Date: יום ג׳, 14 בינו׳ 2020 ב-18:08
Subject: שימוש בצורות עתיד לשם ציווי
To:
שלום,
במאמרי "חומרות, הידורים ושיבושים בלשון העברית:
על תיקוני שגיאות ועל שגיאות מתקנים"
כתבתי בעמ' 296 - 298 על "שימוש בצורות עתיד לשם ציווי".
הנה ציטוט מתוך מאמר של ד"ר רחל רוזנר, "דקדוק זה לא מה שהיה פעם"
הנה לדוגמה שני נושאים שחל בהם שינוי בעברית הישראלית, והם לרוב אינם נלמדים בבית הספר.
מורכבות הזמנים בעברית החדשה: ב"דקדוק בית הספר" נלמדים שלושה זמנים ושתי דרכים, אף שהמצב אינו כה פשוט, לפחות בלשון הדבורה של העברית החדשה. בלשון הדבורה משתמשים לעתים בהווה להבעת פעולה בעתיד, למשל: "מחר אני טָס לארה"ב"; וכן לציון עבר בסיפור או בדיווח של כתבה בטלוויזיה, למשל: " בעוד הלוחמים פּוֹסְעִים בדרך העפר …"; כמו כן קיים שימוש בשם הפועל להבעת ציווי, למשל: לָקוּם!
שימוש בעתיד במקום בציווי: ספרי לימוד מעטים, מהעשור האחרון, מבחינים, בלשון הדבורה, בין הציווי הרגיל, התקני, ובין הציווי ה"מרוכך", שימוש בצורת העתיד במקום בצורת הציווי, למשל: תַּדְלִיק את הרדיו! על פי הגישה המשלבית, שימוש זה מותר בלשון הדבורה, אך בלשון בית הספר הוא ייחשב לשגיאה. בלשון הילדים אף נוהגות להבעת הציווי צורות עתיד מסוימות ללא תחילית תְּ (כדי להבדיל ביניהן לבין צורות העתיד), למשל, *סְגְרִי, *סְתַלֵּק, *כָּנֵס.
אמנם תופעות אלו אינן נלמדות, אך בכל זאת מאמצע שנות השבעים הודגש בספרי לימוד רבים הקשר לעברית הישראלית, בעיקר בהוראת תצורת השם, כולל שורשים תנייניים ומילים לועזיות.
אפ"ר:
לענ"ד ההבחנה בלשון הדבורה איננה בין הציווי הרגיל ["התקני"] ובין הציווי ה"מרוכך" [עתיד במקום בצורת הציווי], אלא זוהי הבחנה משלבית, וזה וזה מתכוונים לציווי רגיל, ללא הבדל בעוצמתו.
אך לאמתו של דבר, כפי שכתבתי במאמר, המגביהים את משלב דיבורם ומקפידים לצוות בציווי דקדוקי בלבד, מחמירים חומרה יתרה, שהרי מצוות רבות בתורה מנוסחות בלשון עתיד.
נ"ב למי שיקרא את מאמרה המעניין, דומני שנפלה טעות במאמר כאן: "התוכנית התמקדת בידיעה יסודית"
>> התמקדה
אוריאל פרנק
Sep 5, 2022, 4:43:12 AM9/5/22
to
שלום,
במאמרי "חומרות, הידורים ושיבושים בלשון העברית: על תיקוני שגיאות ועל שגיאות מתקנים"
כתבתי בעמ' 296 - 298 על "שימוש בצורות עתיד לשם ציווי".
האם יש למישהו תירוץ לרמב"ם?
מאת אוריאל פרנק <in...@maanelashon.org>:
שאלה יפה.אכן קושיה יפה על הרמב"ם...ביום שני, 5 בספטמבר 2022 בשעה 11:02:08 GMT+3, אהרן שלמה<s80...@gmail.com> כתב/ה:שלום הרב אוריאל היקר!אם זכרוני אינו מטעני, באחד השיעורים איתך למדנו שכשפונים למישהו בלשון של ציווי, אין בעיה להשתמש בשני הסגנונות: שתה! או תשתה!(אני גם זוכר את הדוגמאות שהבאת מסיפור מנוח ואשתו שהמלאך אומר להם "מכל אשר אמרתי לאשה תשמר- למי הכוונה)היום בלימוד הרמב"ם היומי (הל' מכירה פ"ב), נתקלתי בהלכה הבאה:ח. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'מְשׁוֹךְ וְתִקְנֶה' אוֹ 'חֲזַק וְתִקְנֶה' וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, וְהָלַךְ וּמָשַׁךְ אוֹ הֶחֱזִיק – לֹא קָנָה, שֶׁמַּשְׁמַע 'תִּקְנֶה' לְהַבָּא, וַעֲדַיִין לֹא הִקְנָה לוֹ. אֶלָּא צָרִיךְ הַמּוֹכֵר אוֹ הַנּוֹתֵן לוֹמַר לוֹ: 'מְשׁוֹךְ וּקְנֵה' אוֹ 'חֲזַק וּקְנֵה' וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, שֶׁמַּשְׁמָעָן שֶׁיִּקְנֶה עַתָּה בְּעֵת שֶׁיִּמְשׁוֹךְ אוֹ יַחֲזִיק.האם אין בכך לסתור את הנאמר לעיל?
אוריאל פרנק
Sep 5, 2022, 10:44:51 AM9/5/22
to
בתאריך יום ב׳, 5 בספט׳ 2022 ב-13:11 מאת עזריאל ברגר <azr...@gmail.com>:
א. מסתמא הקושיא איננה על הרמב"ם אלא על הגמרא.ב. כמדומני שההסבר הוא, שהאמירה "ותקנה" היא דו משמעית, ולכן היא לא מספיקה להוציא מרשותו של המוכר.
---------- Forwarded message ---------
מאת: Eyal Orbach <orbac...@gmail.com>
Date: יום ב׳, 5 בספט׳ 2022 ב-15:45
מאת: Eyal Orbach <orbac...@gmail.com>
Date: יום ב׳, 5 בספט׳ 2022 ב-15:45
לכאורה אין קושיה - באותו המשפט נקט המוכר בשתי הצורות - ציווי ועתיד. כיוון שפתח בציווי הרי זה משונה שבמילה הבאה שינה ונקט לשון עתיד ולא המשיך בציווי, אלא אם כן כוונתו אכן שזה יהיה בעתיד.
בתאריך יום ב׳, 5 בספט׳ 2022 ב-11:43 מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:
--
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'רוחב לשון' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל rohav-lashon...@googlegroups.com.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/rohav-lashon/CAOYkKwEoAnjybtfbEqjnAY-8yYsz87hyGDeBWd1OXaCCpvz1gw%40mail.gmail.com.
אוריאל פרנק
Sep 5, 2022, 12:25:09 PM9/5/22
to
Date: יום ב׳, 5 בספט׳ 2022 ב-18:35
טעיתי. הקושיא היא על הרמב"ם, והקשה אותה הראב"ד.
האומר לחבירו משוך ותקנה או חזק ותקנה וכיוצא בדברים אלו והלך ומשך או שהחזיק. לא קנה שמשמע תקנה להבא ועדיין לא הקנה לו. אלא צריך המוכר או הנותן לומר לו לך חזק וקנה או משוך וקנה וכיוצא בדברים אלו שמשמען שיקנה עתה בעת שימשוך או יחזיק:
השגות הראבד *משוך ותקנה או חזק וכו'. א"א זהו דבר תימה שהרי מצינו אחת מכם תתקדש לי שהקדושין מקויימים בלשון זה וכן עקוץ תאנה מתאנתי ותקנה לי גנבתך וכן מצינו יטול ויזכה ויחזיק ויקנה כלן לשון הקנאה הן עכ"ל:
וכתב המגיד משנה:
האומר לחבירו משוך וכו'. בהשגות א"א זהו דבר תימה וכו' וכן מצינו יטול ויזכה ויחזיק כלן לשון מתנה הן ע"כ. ובאמת שאין ראיה מההיא דקדושין דהתם אין האיש אומר לאשה לעשות דבר וכיון שכן אומר לה תתקדש שהוא להבא אחר נתינת הקדושין. א"נ דתתקדש לשון נפעל הוא תהוי מקודשת ואפשר עתה משא"כ בתקנה שהוא [פועל] (עתיד). א"נ דקדושין שאני אבל ההיא דעקוץ תאנה מתאנתי אינה כדברי הר"א ז"ל כבודו במקומו מונח דהתם לוקח הוא דאמר למוכר כדאיתא בהדיא במרובה (דף ע':) דאמר לוקח לגנב עקוץ תאנה מתאנתי בשבת ותקנה לי גנבתך וס"ד התם דה"ל גנב מתחייב בנפשו ומש"ה פטור מתשלומי ד' וה' וזה פשוט שם וההיא דיטול ויזכה וכו' בשכיב מרע היא בפ' מי שמת שהוא מדבר לאחר מיתה וכן פירש ה"ר יוסף ן' מיגש ז"ל שם דדוקא בשכיב מרע אבל בבריא לא ומ"מ יש חולקין שם. ועם כל זה לא מצינו סעד לדברי רבינו לבד זה ראה מצאתי דגרסינן בפ"ק דמציעא (דף ט') [בעי] ר' אלעזר משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה מהו ומתמהינן לקנות מי א"ל קני אלא וקני כלים שעליה וכו' ונראה שהוא מפרש כך לקנות משמע להבא כמו לעשות לדבר וכיון שכן פשוט הוא שלא קנה אלא וקנה דמשמע עתה בעת משיכה כלומר שאינו הכרח שיהיה לאחר מכאן וכן דעת הרב בתקנה. אחר כן מצאתי מי שדקדק כן מכאן אבל רש"י ז"ל אמרה בלשון אחרת ודברי רבינו צ"ע:
וייתכן שעוד ממפרשי הרמב"ם עמדו על זה, או בפוסקים המאוחרים יותר.
בתאריך יום ב׳, 5 בספט׳ 2022 ב-17:44 מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/rohav-lashon/CAOYkKwHj9%3DEuiOefLEx-Uof%3D9YqOjSydZ02_1arFyzGSrSFnHg%40mail.gmail.com.
אוריאל פרנק
Sep 5, 2022, 12:26:37 PM9/5/22
to
בתאריך יום ב׳, 5 בספט׳ 2022 ב-18:16 מאת גנוט <al...@zahav.net.il>:
אולי אפשר לחלק בין לשון תפלה ללשון קניינים. בלשון תפילה, די לפתוח את המשפט בלשון ציווי תקני ולהמשיך בפועל עתיד, כי היא כבר פעולה שניה המתבקשת להעשות לאחר מילוי הבקשה הראשונה (הביאנו... ותוליכנו). בלשון קניינים, עלינו להקפיד על לשון תקנית לאורך כל ההוראות, וסטיה ממנה אומרת 'דרשני' לקולא (כי הממע"ה).
בברכתוחטבסשצגלאלחטו"ל,
מ ' ג '
Reply all
Reply to author
Forward
0 new messages