ציטוט פסוק כראיה, כשהראיה היא מהמשכו או מהקשרו, ולא מהחלק שצוטט

[אוריאל פרנק‎]

הרב עוזיאל אליהו: 

ודע לך כי מדרכי הלימוד הוא שגם אם מצוטט חלק מפסוק כדאי תמיד לעיין בפסוק בשלמותו והרבה פעמים מתבאר העיניין מהמשך הפסוק ולא מתחילתו ורק כתבו את ההתחלה בבחינת "ואידך זיל גמור.." ולכן כתוב מילים : וכ"ו , וגו', וכיוצא בזה. 

אשמח להכיר דוגמות לתופעה זו [או מאמר שדן בתופעה], 

ובמיוחד כשלא מופיע וגו' [או וכו']. 

הנה שלוש דוגמות:

1. מו"ר הרב זוהר מיכאלי [צוהר לתבה, עמ' לג] מדגים תופעה זו מבבלי מסכת ברכות דף יב עמוד ב:

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש - נקרא חוטא. שנאמר: גם¹ אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדל להתפלל בעדכם. אמר רבא: אם תלמיד חכם הוא צריך שיחלה עצמו עליו. מאי טעמא? אילימא משום דכתיב ואין² חלה מכם עלי (ואין גולה) [וגולה] את אזני - דילמא מלך שאני? - אלא, מהכא: ואני³ בחלותם לבושי וגו'.

---

¹ שמואל א פרק יב פסוק כג: גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַיקֹוָק מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה:

² שמואל א פרק כב פסוק ח: כִּי קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי וְאֵין־גֹּלֶה אֶת־אָזְנִי בִּכְרָת־בְּנִי עִם־בֶּן־יִשַׁי וְאֵין־חֹלֶה מִכֶּם עָלַי וְגֹלֶה אֶת־אָזְנִי כִּי הֵקִים בְּנִי אֶת־עַבְדִּי עָלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה: ס

³ תהלים פרק לה פסוק יג: וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי וּתְפִלָּתִי עַל־חֵיקִי תָשׁוּב:

2. כיו"ב בבבלי מסכת ברכות דף ח עמוד א [אף שהפסוק כבר צוטט קודם לכן במלואו]

...וכתיב: דפדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. תניא נמי הכי, רבי נתן אומר: מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, שנאמר: הן אל כביר ולא ימאס, וכתיב: פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו'.

תהלים פרק נה פסוק יט 

פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב־לִי כִּי־בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי: 

3. בשם הגר"א (דברי אליהו על יומא דף פג עמוד א) - גם כשלא מופיע וגו' 

ההיא עוברה דארחא, אתו לקמיה דרבי חנינא, אמר להו: לחושו לה, ולא אילחישא. קרי עליה: [עמוד א] זרו רשעים מרחם, נפק מיניה שבתאי אצר פירי. 

תהלים פרק נח 

(ד) זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב:

(ה) חֲמַת־לָמוֹ כִּדְמוּת חֲמַת־נָחָשׁ כְּמוֹ־פֶתֶן חֵרֵשׁ יַאְטֵם אָזְנוֹ:

(ו) אֲשֶׁר לֹא־יִשְׁמַע לְקוֹל מְלַחֲשִׁים חוֹבֵר חֲבָרִים מְחֻכָּם:

[אוריאל פרנק‎]

בניגוד לנ"ל, כותבים אחרונים:

הרב יהודה זרחיה סגל, שו"ת צמח יהודה חלק ד סימן לה:

אבל דיוק לשונו של ס"ח מוכיח כהחיד"א דכ' דפליגי, דלמה כתב כל הפסוק "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" בזמן שאצלה יש רק גדר של שיבה כל דהוא כאיסי בן יהודה, ולא גדר זקן שקנה חכמה. והו"ל אחרי מלת והדרת לכתוב וגו' ותו לא, וש"מ דמשכח"ל זקן גם בנשים. 

האדמו"ר מסוכצ'וב, שם משמואל שמות פרשת משפטים 

ועוד יש לדקדק מ"ש מהו אומר על ע"ע כי תקנה ע"ע ולא מייתי הא דהכתוב מסיים שש שנים יעבוד וגו', לכה"פ הי' המדרש צריך לכתוב וגו' והי' משמע שמדבר מסיפא דקרא, אבל באשר לא כתוב במדרש תיבת וגו' משמע שמדבר רק מרישא דקרא, ואינו משמע מרישא מידי.