| מאת: האקדמיה ללשון העברית <NoReply.h...@cc.huji.ac.il> תאריך: 17 במאי 2016 בשעה 12:30 נושא: תשובה – כיצד לכתוב עברית בכותרת אנכית? שלום וברכה, |
האקדמיה מטבע הדברים אינה עוסקת בעניינים מסוג זה. עם זאת התייעצתי עם מרכזת מדור הוצאה לאור שלנו, ליזה מוהר. היא אמרה שמקובל שכאשר הטקסט הוא "צדי" הוא פונה אל התרשים או אל שאר הטבלה. יתרה מזאת: כאשר כל הטקסט (בטבלה או בתרשים) הוא צדי מקובל שהוא יפנה אל השדרה, כלומר אם הוא בצד ימין של המִפתח הוא ייכתב מלמטה למעלה ואם הוא בצד שמאל - הוא ייכתב מלמעלה למטה. אם כן הכול תלוי בהקשר. כאמור אין זו תשובה רשמית של האקדמיה. אני מציעה שתתייעצו עם גרפיקאים נוספים. בברכה רונית גדיש |
ברור שאתה צודק.הרי זו גמ' מפורשת דדוקא בחתימה כן הוא.תלמוד בבלי מסכת גיטין דף פח עמוד אוהא רב חתים מן הצד! התם בשגגו כלפי כתב.רש"י מסכת גיטין דף פח עמוד אבשגגו - של חתימה כלפי כתב הגט דהאי ודאי על גט זה חתם ומתני' בשרגלי החתימה כלפי כתב הגט דאיכא למימר שמא למעלה מאותה חתימה היה כתוב שטר ועליו חתמו העדים.
סיכום ביניים:אם אפשר להתחמק מהספק ולכתוב כדרך כל הארץ במאוזן - מה טוב.כשיש אילוץ ועדיפות לכתוב בצורה אנכית, יש להבחין בין שני מקרים:1) ברירת המחדל היא לכתוב מלמעלה למטה (וכמו שכתב מאיר). בכותרת שבצד כריכת ספר עברי בוודאי שיש לכתוב מלמעלה למטה (וכפי שהביא גלעד) מטעם נוסף: כשהספר אינו עומד אלא שוכב - איננו רוצים שהכיתוב יהיה הפוך!2) ברם, נידון דידן הוא בכותרת של טבלה, כלומר, כשאנו רוצים שהכיתוב האנכי יהיה מקושר למה שכתוב בסמוך אליו. מהאמור עד כה נראים דברי מר שוב (ע"פ האמור בגיטין) שאם אנו רוצים שהכיתוב ייקרא לאחר הטקסט (כמו חתימת עדים) יש לכותבו כך שגג האותיות יהיו סמוכות לאותו טקסט. אבל אם אנו רוצים שהכיתוב ייקרא לפני הטקסט (כמו כותרת של טבלה) יש לכותבו כך שתחתית האותיות יהיו סמוכות להמשך הטבלה (וכך נהג הראל, וכמו שחשבתי בתחילה).
בתאריך 16 במאי 2016 בשעה 21:49, מאת הראל שפירא <rlsh...@gmail.com>:את סימניית לוח השנה (הדגם הקטן) שהכנתי - עשיתי כמותךנראה הרבה יותר הגיוניבתאריך 16 במאי 2016 בשעה 22:38, מאת מאיר <mei...@gmail.com>:מכיוון שדרך הכתיבה והקריאה היא מלמעלה למטה בשורות אופקיות, למה להכניס שינוי בשורות אנכיות?
ובמקרה מודגש העניין יפה בגיליון 'שבת בשבתו' האחרון (אמור, גיליון 1623) במדור 'בא לידי ביטוי'. מר יעקב עציון מסביר את פשר המילים מלעיל =למעלה, ומלרע ="מלארעא" =מלמטה. ומוסיף: "והשוו להפניה המקובלת "לעיל", היינו למעלה – כלומר בְּחלק קודם של החיבור. כיוון שדרך הכתיבה הרגילה היא מלמעלה למטה, הקודם הרי הוא למעלה."
בברכה,
מאיר
הודעה שהועברה
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
נכון.אך כאן אי אפשר.אמנם, בטבלאות בסוף משנה סדורה של מו"ר הרב דורדק, הוא דבק בשיטה המאוזנת גם במחיר כתיבת אותיות של מילה אחת זו מתחת לזו:תערובותבתאריך 16 במאי 2016 בשעה 20:49, מאת Yuval Shilony <shil...@gmail.com>:במדת האפשר עדיפה דרך שלישית במאוזן:הזוגות
3500-
3750
בתאריך 16 במאי 2016 בשעה 21:14, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:חזק וברוך!בתאריך 16 במאי 2016 בשעה 20:31, מאת ש שוב <582...@gmail.com>:בגיטין פז ב מבואר ששני גיטין שנכתבה חתימת העדים על הגליון באמצע הדף, בין שני הגיטין, החתימה מתייחסת לגט שגג החתימה פונה אליו.הוי אומר שאכן, כשאנו קוראים את המאונך, אנו מתייחסים אליו כאילו הטקסט מעליו או מתחתיו.
לפ"ז, אם המאונך בצד הימני של הטבלה, עליו להיות מלמטה למעלה, ולהיפך מלמעלה למטה.