שאלות בנושא ה' היידוע

[אוריאל פרנק‎]

מה דעתכם על שאלות אלה:

למה אומרים ''הבת שלי הגיעה'' אבל לא אומרים ''האמא שלי הגיעה''?

האם יש כלל כזה, שרק את המילים אמא, אבא, סבא,סבתא לא מוסיפים ה' הידיעה , כי הא' בסוף משמעו ה'?

נראה לי שנכון לומר ''הכלב שלי הגיע'' ולא נכון לומר ''כלב שלי הגיע''. מעטים יגידו ''כלבי הגיע''.

[אוריאל פרנק‎]

"יידוע" בארמית בבלית - אובדן ההבחנה בין מיודע לבלתי מיודע

• בניגוד לארמית של הירושלמי ולארמית המקראית, אין בניב הבבלי יידוע; ובכן 'גברא' יכול להיות 'איש', או 'האיש', 'מלכיא' היינו 'מלכים' וגם 'המלכים'. (פרופ' י' קוטשר)
  
• אין זו צורה "מיודעת", אלא "צורה ארוכה" (ד"ר אליצור בר אשר)
  
• "יידוע עודף" (ד"ר צמח קיסר)
• "יידוע מיותר" (פרופ' יואל אליצור):

בתאריך 15 ביולי 2016 בשעה 14:42, מאת Yoel Elitzur <yoel.e...@mail.huji.ac.il>:

א.      לאמיתו של דבר ההגדרה היותר נכונה למאפיין הזה של הארמית המזרחית היא אובדן ההבחנה בין מיודע לבלתי מיודע. לכן ביחיד ויחידה יש בד"כ -א סופית בין בהקשר מיודע תוכנית ובין בהקשר בלתי מיודע, ברבים הסיומת היא –י (ובסורית בכתיב –א אבל בתנועת ē) בין במיודע בין בשאינו מיודע, ברבות הסיומת היא קמץ ואחריו –תא בין במיודע בין בשאינו מיודע. כיון שברוב הקטגוריות הנ"ל מדובר בהשתלטות הצורה המיודעת, לכן קראתי לזה בשיעוריי "היידוע המיותר" למרות שברבים זכר הצורה הבלתי מיודעת היא שהשתלטה. השם "צורה ארוכה" פחות מוצלח כי הוא מתאים רק לחצי מהקטגוריות (לא לריבוי זכר ולא לריבוי נקבה שבה הסיומת –תא אינה הארכה של -ן).

ב.      בצורות בינוני ולעתים בשמות תואר שאינם צמודים לשם העצם נשמרת ההבחנה בין מיודע לשאינו מיודע (כגון "הני נשי במאי זכיין", "אריך וקטין").

ג.       'איניש' היא מילה מיוחדת בארמית בבלית. לא ברור מקור תנועת החיריק שבין הנו"ן והשי"ן והמילה לא מקבלת אף פעם תוית יידוע סופית גם כאשר היא מיודעת תוכנית, כגון "האי איניש", "ההוא איניש". במילה זו המצב הקפוא הקבוע של המילה הוא בלא האל"ף הסופית.

 בארמית הארץ ישראלית יש הפרדה קבועה בין מיודע לשאינו מיודע. 

עברית לכל המשפחה

---------- Forwarded message ---------

בתאריך יום ב׳, 15 באוק׳ 2018, 06:53, מאת עזריאל ברגר ‏<azr...@gmail.com>:

ראשית, הדברים נכונים שאין אומרים בעברית מודרנית "האבא, האמא" - http://hebrew-academy.org.il/2017/04/30/%D7%90%D6%B7%D7%9C-%D7%AA%D6%BC%D6%B9%D7%90%D7%9E%D6%B7%D7%A8-%D7%90%D6%B1%D7%9E%D6%B9%D7%A8/

אך עד כמה שידוע לי:

המילים "אבא, אמא, סבא, סבתא" אינן בלשון הקודש אלא בארמית.

בלשון התורה והמשנה יש "אב, אם, אבי האב, אבי האם, אם האב, אם האם", ובלשון חכמינו האחרונים (אולי מימי הביניים בערך) "אביו-זקנו, אמו זקנתו", שלימים התקצרו "זקנו/זקנתו".

בארמית אומרים "אבא" ו"אמא", וקשה לי להסכים עם האמירה שזה מיודע (כגון "רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה"), וכן "אבוה דאבא, אימיה דאמא" וכיו"ב.

הביטויים "סבא, סבתא" בארמית - משמעותם "זקן, זקנה", וכמדומני שרק בעברית המודרנית הם מופיעים במשמעות של הורי ההורים.

ועוד אבא שאינו מיודע: אונקלוס תרגם "וישימני לאב לפרעה" - "ושויני לאבא לפרעה" (אך בת"י תרגם "לרב", כך שאין ממנו ראיה).

 

בתאריך יום א׳, 14 באוק׳ 2018, 23:59, מאת אוריאל פרנק ‏<frank...@gmail.com>:

[אוריאל פרנק‎]

‫בתאריך יום ב׳, 15 באוק׳ 2018 ב-12:51 מאת ‪Chanan Morrison‬‏ <‪cha...@gmail.com‬‏>:‬

אז לפי התשובה השניה - הקובעת שמילים בארמית כמו "אמא" אינן באמת מילים מיודעות - אפשר לומר "האמא שלי הגיעה".

וכן בחור ישיבה יוכל לומר "החברותא שלי הגיע" או "חברותא שלי הגיע" - ושניהם נכונים....

---------- Forwarded message ---------
From: אליעזר מאיר חמניצקי <a0527...@gmail.com>
‪Date: יום ב׳, 15 באוק׳ 2018 ב-23:01‬

...

אני טרי כאן

לדעתי אבא ואמא זה ארמית, ולפיכך הסיומת א, ואין בתנ''ך אבא אמא.

ובלשונינו היום משתמשים בכך לבטא את האב והאם האישי (ראה בהמשך, חלוקה כברירה טבעית בלתי מודעת)

ממילא לא נוספת ה' הידיעה

ואגב, אני גדלתי בבית חסידי פולני, והביטוי היה בהחלט ה אבא, ה אמא, שלי, של ההוא (כי כל לשון הקודש תורגם בו זמנית במוח מן היידיש, דער טאטע או לחילופין מיין טאטע)

וריהטא דלישנא בימינו מביא\ה לכך שהה''א נבלעת, כך שאין שאלה, (ועוד צברים....)

אבל עדיין גם נכון שנעשתה חלוקה צודקת מתוך ברירה בלתי מודעת, (כמעשה אילן ועץ) ה"אב" של לשון הקודש הוא השם הכללי, וה"אבא" של הארמית קיבל את הגוון האישי, כלשון חיבה

ואם נרצה, בגמרא יש "אבא חלפתא" כשהבנים קוראים בחיבה להורים, שאז משמעותו ה אבא המפורסם שלי, והוא לשון כבוד, "אימה שלום", האמא\ סבתא לכולנו, המפורסמת, ואם כן אולי זו מסורת כבר מקדמת דנא, שאמא אבא זה ניב כבוד, והוא כבר בעצם אומר ומבטא  ה מפורסם והידוע והמכובד.

ואפשר בהחלט לומר, שהכוונה בלשון זמנינו לומר "אימה" כלומר  ה אמא שלי, אלא שהניב התקצר מתוך סלנג

הכל הצעות

ועדיין לטעמי הנכון שה ה' נשמטה בצוק העיתים והיא לא מושמעת אך נאמרת, מדוע אני נוטה לכך? כי בהחלט הניב של הדור הקודם הבליט את ה ה''א של אבא ואמא והייתי נוכח וגדל לאור כך, לכן לא קשה לי לקבל מציאות אמיתית זו

בהצלחה

‫בתאריך יום ב׳, 15 באוק׳ 2018 ב-10:54 מאת אוריאל פרנק <‪frank...@gmail.com‬‏>:‬

[אוריאל פרנק‎]

אפ"ר: 

א. האם יתכן ש"חדא" אינו טעות הדפוסים (כרב עצ"מ, כמופיע בהערה 26 למעלה) 

אלא משמר צורה מקורית בארמית הבבלית, והוא גם לזכר, לצד "חד" [בדומה ל"אובדן ההבחנה בין מיודע לבלתי מיודע"]?

ב. "חדא" במקום "חד" מופיע בדפוסים לא רק בצירוף הנ"ל, למשל: 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קט עמוד ב

דהוה ליה תורא דלבני, אתי כל חד וחד שקיל חדא [מי שהיתה לו שורת אבנים, היה בא כל אחד ואחד ולוקח אחת] מהן, אמר ליה [ואומר לו]: אנא חדא דשקלי [אני אחת בלבד לקחתי], עד שנטלו הכל.

דהוה שדי תומי [מי שהיה מניח שומים] או שמכי [בצלים] ליבשם, אתו [היו באים], כל חד וחד שקיל חדא, אמר ליה [אחד ואחד לוקח אחד ואומר לו]: אנא חדא דשקלי [אני רק שום אחד לקחתי], ובוודאי לא תקפיד על דבר קטן כל כך. 

כת"י מינכן 95:

אתי כל חד שקיל חד א"ל אנא חד דשקלי 

[אוריאל פרנק‎]

שלום, וחנוכה שמח!

אם צודקים דברינו בסעיף א' הנ"ל, שבארמית הבבלית אבדה ההבחנה גם בשמות המספר בין הצורות המסתיימות בעיצור והמסתיימות בתנועה, נוכל ליישב את הנוסח האשכנזי "סְאִין תְּלָתָא וְקַבִּין תְּלָתָא":

אע"פ שמבחינה דקדוקית צודקת תשובת הרב יצחק בן יוסף (קישור) שיש לומר "סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא" (שהרי סאה לשון נקבה, וכתרגום אונקלוס לבראשית יח, ו) -- מאן דגרס פעמיים "תלתא" - לא משתבש, לאור הנ"ל.

מה דעתכם? 

אפ"ר

[אוריאל פרנק‎]

הכי גרסינן - FJMS (genizah.org)

וטיקן 120–121     יין קפריסין סאין וקבין תלתא 

מינכן 95     יין קפריסין סאין תלתא וקבין תלתא 

הספריה הבריטית 402     יין קפריסין סאין תלת וקבין תלתא 

פירנצה 7      יין קפריסי' סאין תלת' וקבין תלתא

וילנא        יין קפריסין סאין תלתא קבין תלתא

[אוריאל פרנק‎]

והנה ראיה נוספת: המספר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר מופיע בדפוסים שלנו (כתובות עז, ב) תְּלָת עֲשַׂר, (לעומת תְּלֵיסַר שבכתי"י), ולא: *תְּלָתָא עֲשַׂר - המצופה ממספר ממין זכר.

‫בתאריך יום ב׳, 2 באוק׳ 2023 ב-14:07 מאת אוריאל פרנק <‪frank...@gmail.com‬‏>:‬

הכי גרסינן - FJMS (genizah.org)

וטיקן 120–121     יין קפריסין סאין וקבין תלתא 

מינכן 95     יין קפריסין סאין תלתא וקבין תלתא 

הספריה הבריטית 402     יין קפריסין סאין תלת וקבין תלתא 

פירנצה 7      יין קפריסי' סאין תלת' וקבין תלתא

וילנא        יין קפריסין סאין תלתא קבין תלתא

מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
‪Date: יום ד׳, 25 בדצמ׳ 2019 ב-13:01‬
‪Subject: 2: "חדא" במקום "חד"‬