מטרף בני עלית

[אוריאל פרנק‎]

----- הודעה שהועברה -----

מאת: Emanuel Shalev <e1sh...@gmail.com>

נשלח בתאריך: יום ראשון, 4 בינואר 2026 בשעה 23:01:55 GMT‎+2‎

רש"י מפרש: מטרף - ממה שחשדתיך "בטרף טרף יוסף" , "חיה רעה אכלתהו" (בר' לז , לג) , וזה יהודה שנמשל כארי. בני עלית - סילקת את עצמך , ואמרת: "מה בצע" וגו' (בר' לז , כו); וכן מהריגת תמר שהודה ואמר: "צדקה ממני" (בר' לח , כו; ראה ב"ר צח , ז).

לפירוש הראשון של רש"י, שיהודה נמנע מלהרוג את יוסף, היה מתאים מאוד שהמילה "בני" תהיה הסומך של "מטרף"; לפי הפירוש השני, ש"מטרף" פירושו מהריגת תמר, המילה בני לא יכולה להיות צמודה למילה מטרף, והיא באמת צמודה למילה עלית, ומהווה פנייה. 

רש"י כמובן יודע שטעמי המקרא הצמידו את המילה בני למילה עלית, וממחיש זאת בכך שהוא מפרש את שני הפירושים תחת דיבור המתחיל "בני עלית".

שאלתי היא, מדוע נחוצה הפנייה הזאת ליהודה, הרי היא באה באמצע דיבורו של יעקב אל יהודה?

ועוד אני שואל, וכי יהודה סילק עצמו מהריגת יוסף? הלוא ראובן כבר עשה זאת לפניו - כשיוסף בא בתחילה והאחים רצו להרגו - אז "ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו *למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו*!, כלומר, הוא באמת הציל אותו ממות ע"י אחיו, וגם התכוון להשיבו אל אביו, כפי שהתורה עצמה מעידה עליו! לעומת זאת, יהודה רק המיר רעה ברעה - במקום להרוג את יוסף, לכו ונמכרנו לישמעאלים..

וכאן מתבקשת השאלה (אחרונה), במה זכה יהודה ל "אתה יודוך אחיך...ישתחוו לך בני אמך"?

אני מבקש להציע את ההסבר הבא:

א. יהודה מנמק את הצעתו לאחים לא להרוג את יוסף "כי אחינו בשרנו הוא"; ראובן לא מנמק כלל, התורה מגלה לנו את כוונתו. יהודה חש קצת רחמים (לפחות) על יוסף, ואינו פוחד להביע זאת, וזוכה לכך שדבריו נשמעים. ראובן אמנם גם חש רחמים על יוסף, אבל לא מוצא את העוז בנפשו לומר זאת. הוא חושש שאחיו ידחו את דבריו.

ב. ייסורי המצפון "כי אחינו בשרנו הוא" גורמים ליהודה לעזוב את הבית אחרי שהוא ואחיו חוזרים בלי יוסף, או משום שאחיו מאשימים אותו שלא מנע את מכירתו (כמו שמפרש רש"י עפ"י המדרש) או שלא היה יכול לשאת את צערו של אביו.

ג. גם ראובן וגם יהודה מנסים לשכנע את יעקב לאפשר את ירידת בנימין למצרים; מי שמצליח לבסוף בשכנוע הוא יהודה (אמנם גם "בעזרת" הרעב) ולא ראבן. מדוע? ראובן אומר שהוא מוכן לשאת עונש חמור ביותר אם לא ישיב את בנימין - יעקב לא משתכנע, כי ההצהרה על נכונות לשאת סבל איום אם בנימין לא ישוב, אינה תורמת מאומה - הסבל האיום הזה יהיה נחלת יעקב בעצמו.יהוןדה לעומת זאת, מבטיח שזו תהיה משימת חייו. יעקב, שראה שיהודה ירד מביתו ומאחיו אחרי אי-שובו של יוסף, מסכים בלית ברירה להאמין במחויבותו הבלתי מעורערת של יהודה להשיב את בנימין

ד. השאלה, אם יעקב אבינו ידע בסופו של דבר את פרטי סיפור מכירת יוסף או לא, אינה ברורה מלשוון הכתוב. ומכיוון שכך, אני רוצה להניח שיעקב לא ידע. לפיכך, יעקב לא ידע מה אמר ראובן לאחים כשיוסף בא, וגם לא מה אמר יהודה; אבל, כאמור, יעקב ראה שיהודה, ולא שום אח נוסף, ירד מביתו. יעקב גם ידע שיהודה לא בוש להודות במעשהו ומנע שפיכת דמים של חפה מפשע. ואחרי שיהודה קיים את הבטחתו והשיב את בנימין - הצטברו הידיעות הללו אצל יעקב לכלל הכרה בכוחו ובטיבו של יהודה. אז בחר בו יעקב "להורות לפניו גשנה", וכשהגיע זמן הברכות עשהו מנהיג לאחיו. יוסף הוא בנו האהוב של יעקב; יהודה זוכה, שבנקודה הכי רגישה, כאשר מוזכרת צרת טרף יוסף - יעקב אומר ליהודה: אתה בני האהוב, סילקת עצמך מן הטרף!