--
מאת: האקדמיה ללשון העברית <pni...@hebrew-academy.org.il>
Date: יום ו׳, 21 ביוני 2019 ב-10:31
Subject: תשובה – שנת תש"ף [#99350]רונית גדיש :שלום רב,הערתך הגיעה.כמו שברק דן כתב לך, המלצנו מה שהמלצנו על בסיס האחידות עם שנים נוספות שהאות האחרונה שלהן סופית, ובהן שנת תש"ך.הגיית פ"א דגושה בסוף ראשי תיבות נהגים אינה דרכה של העברית המסורה, אלא חידוש של ימינו, וזו עוד סיבה לכתיבת פ"א סופית.כך או כך – ממילא אין מדובר בהחלטה רשמית של האקדמיה, אלא בהמלצה.
בברכה,רונית גדיש
המזכירות המדעית, האקדמיה ללשון העברית
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
שלום רב,
תודה על המענה המהיר.
א. אכן, אין חשש גדול לבלבול, אבל למה לא ליצור בידול כשאפשר?
ב. ההערכות הסותרות שלנו של מה אנשים אומרים ( TASHAP/TASHAF) צריכות בדיקה מעמיקה ומקצועית יותר.
ג. אנו שמח שאנו מסכימים שאם הוגים את שמות האותיות תי"ו-שי"ן- פ"א עדיף הכתיב בפ"א כפופה.
ד. כפי שכבר כתבתי, "כדאי גם להתחשב בתקדימים וב"מנהג" שנוהגים ושנהגו כלפי שנה זו, וכלפי שנים דומות (תר"ף וכיו"ב)". מהבדיקה המועטה שעשיתי, ראיתי שיש שתי מסורות (וכך משמע מלשונך: "גם"), ולכן אינני מבין מה כוונתך "שזה הנימוק המכריע".
בדיקות פשוטות ומהירות במנועי חיפוש אינטרנטיים מראים "מאי עמא דבר":
תש"פ (כ-437,000 תוצאות) הרבה יותר מ:תש"ף (כ-27,700 תוצאות).
וכיו"ב: תר"פ (כ-44,800 תוצאות) יותר מ:תר"ף (כ-7,810 תוצאות).
כט"ס,
אפ"ר
בתאריך יום ג׳, 11 ביוני 2019 ב-14:05 מאת האקדמיה ללשון העברית <pni...@hebrew-academy.org.il>:
א. אינני חושב שיש מקום לבלבול בין השנה למונח בביולוגיה (וגם יש להודות שאין זה מהמונחים המרכזיים בביולוגיה).
ב. אינני חושב שרוב העולם מבטא בפ"א דגושה. נהפוך הוא, בינתיים שמעתי אנשים מבטאים דווקא בפ"א רפה.
ג. אני מסכים שאם הוגים את שמות האותיות תי"ו-שי"ן- פ"א עדיף הכתיב בפ"א כפופה, אולם כאמור יש גם מסורת של כתיבת שנים באותיות סופיות (תר"ץ, תש"ך, תש"ם, תש"ן), ונראה לי שזה הנימוק המכריע.
בברכה,
ברק דן
מאת: אוריאל פרנק <FRANK...@GMAIL.COM>
שלום רב,
רציתי לשאול על האמור כאן: שנת תש"ף
האם לא עדיף תש"פ משלושה נימוקים:
א. ליצור בידול -- גם בכתיב -- מתֶּשֶׁ"ף (קישור)ב. הואיל ורוב העולם מבטאים כאן פ' דגושה -- אמור להיות תש"פ, לאור מה שכתבתם כאן:
אם המילים המקוצרות נקראות במלואן או שקוראים את האותיות בשמן, כותבים מנצפ"ך לא סופיות. למשל: מ"מ (=מֵם מֵם; מפקד מחלקה); אח"כ (= אחר כך); חוה"מ (=חול המועד).
ג. יש שמבטאים תיו-שין-פא, ולכן אמור להיות תש"פ, לאור מה שכתבתם כאן:
כאשר האות האחרונה היא כ או פ ההגויות בדגש – לא תיכתב אות סופית, כגון חַ"כּ, שַׁבַּ"כּ, צָמַ"פּ (=צוות, מחלקה, פלוגה).
כ"ט,
אפ"ר
נ"ב כמובן, כדאי גם להתחשב בתקדימים וב"מנהג" שנוהגים ושנהגו כלפי שנה זו, וכלפי שנים דומות (תר"ף וכיו"ב)
מסקנתנו היא, שמִּבֵּין שני האֳפנים, עדיף לכתוב באות רגילה, לא־סופית: תש"פ, תש"צ. מכּל השיקולים נמצא שזה האופן הראוי ביותר, ואין אף סיבה להעדיף את הכתיבה באות הסופית.עם זאת, נראה שאין מקום לטענה שהכותב תש"ף, באוֹת־סופית, טועה הוא. אופן־כתיבה זה, למרות חסרונותיו, מקובל אצל רבים, ואינו נחשב שָׁגוּי.