מגליון תורת הקורא פרשת שמיני (שלא נערך השבוע):י' ד': קִ֠רְב֞וּ - ב' טעמים באותה ההברה[1] (דבר נדיר שנמצא ה' פעמים בתנ"ך בלבד), ויש להטעים קודם את הגרשיים, ואח"כ את התלישא[2].
[1] ובספר בינת מקרא כתב שהניחו ב' טעמים כיון שנסתפקו איזה טעם להניח שם, ושמו שניהם והבוחר יבחר, אך לא ע"מ שינגנו את שניהם. והרב מרדכי ברויאר (טעמי המקרא עמ' 64) כתב כעין דבריו שזה כנראה משום שהיו במקומות אלו מסורות חלוקות היו שהטעימו גרש והיו שהטעימו תל"ג ומסתבר שהכריעו להטעים את שניהם כאחד. ודברי בינת מקרא לא יתכנו, שהרי נמסר במסורה "הקורא יטעים הגרש קודם התלישא", וא"כ מוכח שיש לנגן את שניהם, וגם יהב"י כתב כדברי מסורה זו. וגם מהפסיקתא זוטרתא – לקח טוב (חובר לפני קרוב לאלף שנה) משמע שמנגנים את שניהם שכתוב שם: קרבו בשני טעמים מלמד ששני פעמים אמר להם לפי שהיו יראים ליקרב לכך עליו שני טעמים בקריאתו.
[2] בדפוסים מופיע קודם הטעם תלישא גדולה, ואח"כ הטעם גרשיים, ולמרות זאת נמסר במסורה וכן כתב יהב"י הנקדן שהקורא יטעים קודם את הגרשיים ואח"כ את התלישא, והטעם לזה שאינם מודפסים כסדר קריאתם כתב יהב"י הנקדן שמכיון שהטעם תלישא דרכו לעולם לבוא בראש התיבה, והטעם גרשיים דרכו לבוא מעל האות המוטעמת, גם כאן לא חרגו ממנהגם וסומנו באופן זה שהתלישא בראש התיבה והגרשיים מעל האות המוטעמת, ולכן התלישא מסומן לפני הגרשיים אע"פ שהוא מנוגן אחריו. ויש לציין שישנם כתבי יד שהעדיפו להזיז את התלישא ממקומה ולסמן את הגרשיים לפני התלישא, ע"מ שלא יבואו לטעות ולהטעים קודם את התלישא (וכן הוא גם בכתר ארם צובא).
על הטעמה כפולה כזו כתב כמדומה ר"מ ברויאר (אינני זוכר כרגע איפה).
אין לנו כרגע נ"מ בדעות החוקרים.
ההוראה הזו מופיעה בגליון הספרים,
גם תלישא קטנה וגם גדולה הם סימן עיגול על המילה [וכדי שלא יתחלף בסימן של מסורה הם מוצבים שלא במקום ההטעמה]
הקוראים המתחכמים שאתה מציין עושים מעשה שלא יעשה.
במליה קרבו אין אפילו געיא, לכן אין מקום לעצירה בקו"ף.
אגב, מעטים הקוראים המבחינים בניגון בין התלישא הגדולה המפסיקה, והקטנה המשרתת.
אני מקווה ששאר הנמענים יוכלו להרחיב.
אליהו
בתאריך 5 באפריל 2013 06:11, מאת יהושע בוך <yeb...@walla.com>:
שלום רב
שאלה לי אליך.
י ד קִ֠רְב֞וּ: שני טעמים באותה תיבה, יש לקרוא קודם את הגרשיים ולאחר מכן את התלישא
בעלי קריאה מטעימים קִרְ בגרשיים ו-בוּ בתלישא.
האם יש להטעים בוּ בשני הטעמים למרות הקושי?
ומדוע יש 2 טעמים במילה זו?
בברכה
יהושע בוך