קביעת סוג השווא במילים דוגמת: משכו, סבכי, ​בִֽשְׁתִי, לפני, ​אַ֥שְֽׁרֵי, וכיו"ב

[אוריאל פרנק‎]

מצ"ב כמה דיונים מן העבר בשאלות אלה.

אם יש מה להוסיף על הנ"ל, אשמח לקבל.

קראו מלמטה.

כ"ט

אפ"ר

‫בתאריך יום ג׳, 15 בינו׳ 2019 ב-11:58 מאת ‪Eliyahu Levin‬‏ <‪eliy...@gmail.com‬‏>:‬
הרב יובל, פשטני מדיי. 
הניתוח שלך נכון בכל המקרים שאין געיא בפ' הפועל 
כאן נכנסנו לחקירת המנחת שי אם געיא הופכת לשווא נע מקום שצפוי שווא נח 
והתשובה לזה היא תשובת רב פפא יש מהם.... ויש מהם 
בזה אני נוטה לצד ידידנו טעמי תורה תורת הקריאה ונימוקיו שזה שוא נח 
ונימוקי שכנגדו נימוקו והלכו להם 

אליהו

---------- Forwarded message ---------
From: Yuval Shilony <shil...@gmail.com>
‪Date: יום ג׳, 15 בינו׳ 2019 ב-11:05 

הבה ננתח את המלה משכו גופה.

כידוע צווי נגזר מהעתיד על ידי השמטת אות אית"ן. כך מלמדים ספרי דקדוק דהיום וכך כתב גם הגר"א ב'דקדוק אליהו', שער הפעלים ו' (ע' פו):

 וְדַע אֶת הַכְּלָל שֶׁהַצִּוּוּי שָׁוֶה בִּנְקֻדָּתוֹ לֶעָתִיד, שֶׁאִם תָּסִיר אוֹתִיּוֹת אית"ן הַמְּשַׁמְּשׁוֹת בְּרֹאשׁ הֶעָתִיד יִשָּׁאֵר הַצִּוּוּי. 

העתיד הוא תמשכו. בהשמטת ת' נותרו שני שוואים בראש המלה, מה שאין לשוננו סובלת. לכן נוצרה תנועה קטנה ושווא מרחף שעליו רגשה הארץ.

הוא יצור כלאיים. מבטאים אותו כנח, כך פסק הגר"א נגד הרז"ה (שם שער הדגש ד') אך לא מדגישים אחריו בגדכפ"ת כמו נע.

לכן במובן מסוים כולם צודקים ובא שלום.

 

From: טעמי תורה <tame...@gmail.com>
‪Date: יום ב׳, 14 בינו׳ 2019 ב-21:44‬
‪Subject: Re: "משכו" בשווא נע או נח‬ 

1. לא יודע אם "לספור" שיטות זו הדרך הנכונה כאן, אבל גם אילו כן, לוית חן אכן כתב נע וערוגת הבושם העתיק דבריו (או כלשון המנחת שי 'וגם בעל ערוגת הבשם נגרר אחריו בפרק ג מספרו והעתיק ממש לשון הלוית חן'), כך שלא ברור שזה נחשב כשנים.
'הרד"ק בודאי סובר שהוא נע' - ודאות זו אינני יודע מנין לך, המנחת שי במאמר המאריך תירוץ חקירה ג' כותב בדעתו בדיוק את ההיפך, שיש מקומות שאכן כתב שהשווא נע, ויש מקומות שכתב רק שיש מתג ומשמע מזה שסובר שנח, ועל יסוד דברים אלו כתב המנחת שי שם שיש בזה מחלוקת המדקדקים והרד"ק סובר דלא כלוית חן.

2. 'רצפת' ודאי נע, והראיה שבכתבי יד רבים אכן סימנו שם את נעות השווא, אולם לא ידעתי מה אתה רוצה להוכיח מ'רצפת' ל'משכו', בדיוק להיפך, זה שב'רצפת' סימנו כתבי יד רבים את נעות השווא וב'משכו' לא סימנו כן, הוכחה היא שלדעתם שווא זה נח, שאם לא כן מדוע בזה סימנוהו כנע ובזה לא?

3. לא רואה כאן שום טענה. יש כתבי יד רבים המשקפים את דעת המסרנים ברמה כזו או אחרת, ויש גם לא מעט כתבי מדוייקים מאד, ובכולם מסמנים כאן שווא לבד, בכל מקום אחר הדומה לזה ('בשתי' או 'רצפת' למשל) החטף מסומן בכתבי יד רבים מאד (ב'בשתי', מתוך 31 כ"י שבדקתי, 15 מסמנים ח"פ!!!), מדוע כאן סימנו כולם שווא לבד??? איך קרה כדבר הזה?

4. כאמור לעיל מנחת שי למד בדעת הרד"ק ש'משכו' בשווא נח.
הלוית חן וערוגת הבשם לכאורה חשובים כאחד אחר שערוגת הבשם רק העתיק דברי הלוית חן.
ומה שכתבת שהמנחת שי סובר שהשווא נע, אני דנך לכף זכות שרק שגגה יצאה כאן ממך, שהרי כתב בפירוש את הכרעתו להיפך בסוף מאמר המאריך שהשווא בזה נח אלא אם מצאנו שהסופרים סימנו כנע (וז"ל שם: ועל כן אני אומר שכיון שהמדקדקים בעצמם אינם מסכימים כלם לדעת אחד, ואנחנו לא נדע לחלק חילוק נכון ומתוקן איזה ראוי להיות נח ואיזה ראוי להיות נע, טוב היה לנו לומר שכל שוא אחר חריק יהיה נח כמשפט התנועה קטנה, מלהמציא דרכים לשנות הקריאה, חוץ מאותם הכתובים בספרים מדוייקים בחטף פתח ממש וקבלה ביד הנקדנים לקוראם כן, שראוי להחזיק במנהגם, והנח להם לישראל. וכן נראה ממה שכתב הר"ר אלייא המדקדק בספר טוב טעם פרק ז שהאריך לדבר בדיני המתג והביא דומים רבים לרוב מאד אשר אם ישים הקורא עיניו ולבו עליהם יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין שהמתג לא יניע השוא בשום אחת מהתנועות קטנות וגם אינו עושה המלה מלעיל גם נראה משם שאין כח במתג, רצוני לומר כשיבא על אות נקודה בחירק או בשורק להקרות השוא הבא אחריו כמו שוא ופתח אם לא תהיה נקודה בחטף פתח ממש).

ואם כן יש כאן דעת לוית חן-ערוגת הבשם, מול דעת רד"ק מנחת שי והבחור.

סוף דבר, אף בדעת המדקדקים בלבד אינני רואה שום סיבה לבכר את דעת המניעים, אך אחר שיש לנו הוכחה ממציאות הספרים על דעת המסרנים, אין כאן בכלל שום צד משמעותי להניע.


‫בתאריך יום ב׳, 14 בינו׳ 2019 ב-21:13 מאת ‪David D.c.‬‏ <‪dc.e...@gmail.com‬‏>:‬
כוונתי, כאשר הכ"ף רפויה, יהיה נע, כמו הפ"א שהיא רפויה,
אם לא כן הכ"ף היתה דגושה...

אבל גם אם נאמר שאין זה נכון,
גם אם תרצה לתפוס אותי על זה ולומר, "דברתי דברים אשר אין להם טעם וריח,"
מכל מקום את אשר כתבתי ברירות ובטוב טעם ודעת ביסודות של 1, 3, ו4 אינך יכול לדחות,
וכל בעל שכל יודה על האמת!!
וכבר אמר החכם: "קבל את האמת ממי שאמרה..."
(ראה בבלי תענית, דף כ ע"א, במעשה של "נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר...")

בברכה! 

On Mon, Jan 14, 2019 at 12:45 PM Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com> wrote:
אני מתקשה להבין את הקל וחומר מרצפת 
[ובמוסגר, רצפה בפ' דגושה היא גחלת או שם אשה, ואולי כדי ליצור בידול רצפת הבית בפ' רפויה 
אולי אפי' נפל שם דגש שהיה ראוי לבוא לתפארת בצד"י, לכן לא יפלא שיש שם ח"פ] 
כללית אמנם נאמר על מלים ארוכות יותר, מלה בטעם משרת נוטה יותר ששוא אחרי געיא בשווא נע 
מאשר מלה בטעם מפסיק. 
וזה כבר הבדל בין רצפת למשכו. 

‫בתאריך יום ב׳, 14 בינו׳ 2019 ב-20:33 מאת ‪David D.c.‬‏ <‪dc.e...@gmail.com‬‏>:‬
צפרא טבא למרא טבא,
 
1.   כתבת לי: "באשר לדעת המדקדקים, הלא גם בזה אין דבר ברור ומוחלט, לוית חן וערוגת הבשם כותבים שהוא נע, הבחור ומנחת שי נוקטים שהוא נח, ומנחת שי נוקט בדברי רד"ק שהוא נח בעוד אתה נוקט בדעתו שהוא נע, כך שגם על פי דעת המדקדקים אינני יודע מדוע תבכר דווקא את הנע."
 
אינני יודע מדוע תכתוב דברים מעין אלו, מדוע תבכר ותעדיף את ה'שמא' על ה'ודאי'? למה להפוך את הודאי לספק? הלא לדעת הלוית חן וערוגת הבושם שאתה הבאת לנו ברור שהם סוברים שהוא נע, כבר יש לנו שני דעות. דעה שלישית, הרד"ק בודאי סובר שהוא נע, וכך כותב המנחת שי (ישעיה נח, ב): "כי זה הוא דרכו של רד"ק בכמה מקומות להניע השוא הבא אחר מאריך, כמו: "משכו, נדרו," ודומיהם."
אם כן, אינני מבין האיך תאמר לי דברים שאין להם שחר על המנחת שי, "מנחת שי נוקט בדברי רד"ק שהוא נח", הלא בעיניך תוכל לראות שבישעיה המנחת שי נוקט בדברי הרד"ק שתיבת משכו נע ללא כל ספק וללא כל נדנוד.
אף אם תרצה לומר שדעתו האישית של המנחת שי איננה מוכרעת באופן ברור, מכל מקום נשאר לנו רק דעה אחת ודאית שהיא דעת יחידאה, הלא הוא הבחור, שמניח את דינו של השוא להיות נח. במחילה מכבוד תורתו, אבל אינני יכול ללכת אחר דעת היחיד ולהניח דעת הרבים.
 
2.      אם תהיה אמיתי, תאמר לי בבקשה, מה דינו של תיבת "רִֽצְפַ֥ת?" (אסתר א, ו), בודאי שוא נע, ואם על זה נופל שוא נע, הרי בודאי שאת תיבת "מִֽשְׁכ֗וּ" יש להניע.
 
3.      כתבת לי: "באשר לדעת המסרנים, אכן אין כאן ראיה של 100%, אך יש כאן בהחלט ראיה של 99.99%."
אינני מבין האיך תוכל לבוא למסקנה של קרוב לודאי במאת האחוזים, אחרי שאין לך אפילו את הכ"י של הכתר באותו מקום. ולא זו בלבד, אלא מאות ואלפי בעלי המסורה, נדמו ושתקו להם, מאחר שאין לנו את כתבי ידותיהם החזקים. תמהה אני עליך האיך תקח את לשונם ותנאם בכבודם, וכך תחרוץ את דינם, הלא מאות ואלפי ידי תורת משה אשר כבדים המה, אבדו וחדלו להם ממראית העין.
 
4.      לאחר דברים אלו, לא נותר לנו אלא לומר, שדעת רוב המדקדקים להניע את השוא, שהם: (א) הרד"ק, (ב) הלוית חן, (ג) ערוגת הבושם, (ד) ומנחת שי. רק דעת הבחור היא דעה ודאית שהשוא נחה לה. אם כן, יש כאן רוב מנין ובנין להקים שם בישראל על משכו לכם מדעת היחיד, ואינך יכול להציג זה כאילו אוחזי הבנין מכל צד רבים המה ממני אשר לא אוכל להורישם.







On Sun, Jan 13, 2019 at 7:55 PM Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com> wrote:
שלום לכול ולכולם 
גם אני החלטתי שזה שווא נח 
אע"פ שיש מקום גם לומר שהוא נע 
קשה להתווכח, וקשה לשנות דעתם של מתווכחים. 
אם אתה רוצה לנהוג בשווא נע יש לך על מה לסמוך 
אבל סתם שווא הוא נח אא"כ יש ראיות שהוא נע 
זה לא דומה לובשכבך, כי שם מלה ארוכה, וצפוי יותר געיא בשווא נח. 
ראה בסוף כרך כתובים בתנ"ך מוסד הרב קוק ללא פירושים
ברויאר נותן שם כללים להבחין בין געיא העושה שווא נח או נע 
ואומר שנעותו של השווא תקבע אם לפי חילופי הנוסח מופיע חטף פתח, כי שיטתו למעט בחטפים. 
הוא מודה שזו לא קביעה של 100% 
המלה ברכו למשל מופיעה פעם אחת ללא געיא וללא חטף ומסתבר לפי שאר מקומות שהר' בשווא נע 
בכל אופן שם הוא מציע לבדוק רק כא"צ או לנינגרד כשאין כא"צ 
כאן נבדקו כ"י רבים וחלקם אירופיים פחות מדויקים 
ולא אשתמיט מישהו להחטיף את השווא 
די בזה 
אליהו

‫בתאריך יום ב׳, 14 בינו׳ 2019 ב-2:51 מאת ‪David D.c.‬‏ <‪dc.e...@gmail.com‬‏>:‬
אינני הולך אחר האפילה, אני אוהב את האור מהחושך.

אינני יכול לקבל הוכחה ממקום אשר לא סומן, וכמו שנאמר: "לא שמענו אינו ראיה,"
אינך לבדוק "32 כתבי יד", ולומר: "יש כאן הוכחה מאד ברורה כיצד קראו כאן המסרנים",
אמנם שלשים ושתים הם נתיבות חכמה מבעלי הקבלה,
אבל איננו מוכיח על כל בעלי מסורה שהיו למאות ואף לאלפים...
ומאחר שאינך יודע את הדעת של כל בעלי המסורה, אלא רק חלק מהם,
אלך ואשוב אחרי דעת של גדול המדקדקים,
שהרי אם אין קמח[י] אין תורה!!

שוב אילו מצאת אחד מבעלי המסורה שכותב באופן ברור שהוא שוא נח,
אני אמחה את שמו של השוא נע מעל תיבת "משכו."

אי לכך, אני חייב ללכת אחר האור, אחרי גדולי המדקדקים שחרצו את דינו באופן ברור!!

האמת והשלום אהבו

‪On Sun, Jan 13, 2019 at 5:48 PM ‫טעמי תורה‬‎ <tame...@gmail.com> wrote:‬
אתה מבין שחייב להיות כלל אחיד ברור ומוחלט שנכון בכל מקום, אך באמת לא כך הוא.
אין בזה כלל אחיד ומוחלט, בדיוק כמו שורוק בראש תיבה ארוכה עם מתג, שאצל המסרנים יכול להיות נע (כמו 'ולהבדיל') ויכול להיות נח (כמו 'ובשכבך').
וגם בזה יש מדקדקים שכתבו שתמיד נע (ר' שבתי סופר, הגר"א ועוד), וזה לא כי הוא 'בדו מליבם', אלא כי אכן דימו שיש בזה כלל מוחלט, אך לא כן דעת בעלי המסורה.
גם כאן אצל המסרנים אין כלל אחיד ומוחלט הנכון בכל מקום, והדרך לדעת כיצד קראו כאן, הוא מעיון בכתבי היד.
ושוב, אם רצונכם ללכת אחר דעת מדקדק זה או אחר - שדעתו ברורה או שניתן להתווכח עליה - אפשר לעשות כן, אך בנוגע לדעת המסרנים חושבני שהתמונה כאן מאד ברורה, אלא אם כן יש לכם הסבר משכנע ומניח את הדעת מדוע בשום ספר לא סימנו כאן את נעות השווא, בשונה ממנהגם במקומות אחרים.

‫בתאריך יום ב׳, 14 בינו׳ 2019 ב-1:28 מאת ‪David D.c.‬‏ <‪dc.e...@gmail.com‬‏>:‬
ראה נא את דבריך:
"אילו אכן היה נקרא אצלם כשווא נע, לא ימלט שלא יהיו מעט כתבי יד המסמנים זאת, בדיוק כמו סימון 'וזהב' 'ושמע' 'ושבה' וכדומה, שהם מסומנים בכתבי יד רבים כיון שיוצאים מן הכלל."
לשיטתך,
הרד"ק והלוית חן בדו מלבם שוא נע במקום שאין לו צורך, כי איננו בכל כ"י של בעלי המסורה,
או שיש כאן כלל שהרד"ק והלוית חן אחזו להם, וא"כ, בעלי המסורה לא נצטרכו לסמן אותם.

בברכה!

‪On Sun, Jan 13, 2019 at 5:17 PM ‫טעמי תורה‬‎ <tame...@gmail.com> wrote:‬
בסופו של דבר, הדיון בדעת רד"ק-לוית חן-הבחור-מנחת שי פחות עקרוני וחשוב כאן.
חלק מהרשימה לעיל ודאי סוברים שהוא נע (לוית חן), וחלקם ודאי סוברים שהוא נח (הבחור).
בדעת חלקם נניח שניתן להתווכח.
הדרך לדעת כיצד סברו המסרנים - בן אשר וחבריו - הוא מאופן הניקוד בכתבי היד.
אילו אכן היה נקרא אצלם כשווא נע, לא ימלט שלא יהיו מעט כתבי יד המסמנים זאת, בדיוק כמו סימון 'וזהב' 'ושמע' 'ושבה' וכדומה, שהם מסומנים בכתבי יד רבים כיון שיוצאים מן הכלל.
כאשר בעשרות כתבי יד שנבדקו, בכולם ללא יוצא מן הכלל מנוקד בשווא לבד, יש כאן הוכחה מאד ברורה כיצד קראו כאן המסרנים.
גם בכתב היד הטברני המדוייק לונדון 4445, המרבה מאד בסימוני החטפים, מסומן כאן שווא נח בלבד.
אם רצונכם ללכת אחר דעת מדקדק זה או אחר - שדעתו ברורה או שניתן להתווכח עליה - אפשר לעשות כן, אך בנוגע לדעת המסרנים חושבני שהתמונה כאן מאד ברורה.

בברכת התורה

‫בתאריך יום ב׳, 14 בינו׳ 2019 ב-1:00 מאת טעמי תורה <‪tame...@gmail.com‬‏>:‬
הרד"ק לא קל בעיני.
המנחת שי לא הבין ברד"ק כמו שאתה מבין בו.
המנחת שי כותב בתירוץ חקירה ג' במאמר המאריך שלו שנראה מסתימת רד"ק שתיבות אלו במתג ושווא נח.

‫בתאריך יום ב׳, 14 בינו׳ 2019 ב-0:58 מאת ‪Dovid Yitzchoki‬‏ <‪yit...@gmail.com‬‏>:‬
עי' עוד במנ"ש ישע' נח,ב
בברכה
דויד יצחקי

On Mon, 14 Jan 2019 at 00:49, David D.c. <dc.e...@gmail.com> wrote:


On Sun, Jan 13, 2019 at 4:43 PM David D.c. <dc.e...@gmail.com> wrote:
וכי הרד"ק קל בעיניך?


ראה נא במנ"ש במאמר המאריך חקירה ג' בתי' החקירה ד"ה אמנם, ובד"ה וע"כ אני אומר כתב כך "טוב היה לנו לומר שכל שווא אחר חירק יהיה נח כמשפט התנועה הקטנה... חוץ מאותם הכתובים בספרים מדוייקים בחטף פתח ממש וקבלה ביד הנקדנים לקןראם כן שראוי להחזיק במנהגם והנח להם לישראל.
אמנם, כאשר אני מביט בדבריו של המנחת שי באותו הענין, כך הוא כותב: "ומי יתן לנו כלל קיים וישר, לדעת ולהבחין, מתי יהיה זה שנסמוך על המאריך עם החירק לקרות השוא כמו שוא ופתח. ומה נדבר ומה נצטדק על מלות רבות שיש בהם המאריך וכו'". זאת אומרת, שהמנחת שי עצמו מודה שכללים אילו קשין בעיניו, וממתין למצוא דברי יושר, והוא מבחינת ואנחנו לא נדע מה נעשה, וכמו שהמנח"ש עצמו כותב: "כיון שהמדקדקים בעצמם אינם מסכימים כלם לדעת אחד, ואנחנו לא נדע לחלק חילוק נכון ומתוקן איזה ראוי להיות נח," ועל זה בא הציטוט שכתבת.
אינני מוריד חלילה מערכו הרב של המנחת שי, אלא רצוני לומר, "שלצטט ממאמר המאריך, זה דבר קשה מאוד, אחרי שהמנח"ש מודה עד כמה קשה ענין המתגים, אשר כל לבב אנוש וכל בר דעת יסכים לכך." 

בברכה!   

‪On Sun, Jan 13, 2019 at 4:18 PM ‫טעמי תורה‬‎ <tame...@gmail.com> wrote:‬
שמעו נא רבותי דיינים מומחים
מאן דהו כתב לי שבחומש של הרב טשינגל מסומן השי"ן שבתיבת "משכו" כשווא נע, כיון שאני בגליוני כתבתי לקוראו כשווא נח, באתי לשאול בזאת כיצד דעתכם נוטה.

אודה מראש על תשובתכם

הנוסח המופיע בגליון (נבדקו 32 כתבי יד, טברנים ספרדים ואשכנזים, בכולם ללא יוצא מן הכלל מופיע רק שווא לבד, חלק מכתבי היד מרבים בסימון חטפים):
י"ב כ"א: מִֽשְׁכ֗וּ - המ"ם במתג, והשי"ן בשווא נח[1].

---

[1] בלוית חן (שער שני פרק ראשון) כתב שכשיבוא מתג בחיריק, יהיה השווא שאחריו נע, כגון 'מִֽשְׁכוּ וּקְחוּ'. והעתיק דבריו בערוגת הבושם (פרק ג').
אך המנחת שי (מאמר המאריך תירוץ חקירה ג') הביא שמדברי הבחור (טוב טעם פרק ז') לא משמע כן, שכתב שהמתג בתיבת 'מִֽשְׁכוּ' הוא מתג כבד, והביאו יחד עם דוגמאות נוספות שבהם השווא נח ללא ספק, ומשמע שדעתו שהשווא בזה נח.
וכתב שם מנחת שי שכן משמע גם מדברי רד"ק, משום שהביא (מכלול ט"ז ע"א) שתיבת 'מִֽשְׁכוּ' בגעיא, ולא הוסיף שהוא בשווא נע או בחטף פתח, כמו שהוסיף במקרים דומים (אמנם, ראיה זו מדברי רד"ק אינה ראיה מוכרחת, שהלא רד"ק הביא שם גם את תיבת 'לִֽקְחִי־נָא' (מלכים א' י"ז י"א) שהיא במתג, ולא הוסיף שהקו"ף בשווא נע, ובאמת היא בשווא נע (כמו שמוכח מכתב אר"צ שהקו"ף מנוקדת בחטף חיריק, ראה במאמר החטפים הערה י"ג), אך יתכן ששם לא כתב כן רד"ק משום שא"א לסמנה בחטף פתח להורות על נעות השווא, שהלא אחריה אות גרונית, ולכן לא נכון לסמן את השווא נע בחטף פתח, כמבואר במאמר החטפים. ואכמ"ל).

למעשה, מזה שבכל כתבי היד מנוקד כאן  'מִשְׁכוּ' בשווא לבד, ואין כתבי יד המנקדים 'מִשֲׁכוּ' בחטף פתח להורות על נעות השווא (כאשר בא שווא נע היוצא מן הכלל, יש סופרים שמנקדים בחטף פתח להורות על נעות השווא, כמבואר בארוכה במאמר החטפים), מוכח שהשווא שבשי"ן הוא שווא נח ולא שווא נע.

‫בתאריך יום ד׳, 7 במאי 2014 ב-8:56 מאת ‪Eliyahu Levin‬‏ <‪eliy...@gmail.com‬‏>:‬

מהקובץ על תהלים א לענ"ד השווא הוא נע בשווא געיא 
לעניין משכו השווא כנראה נח וכן בעניין סבכי
א א  אַ֥שְֽׁרֵי שימו לב לטעמים! האל"ף מוטעמת במרכא השי"ן השואית שאחריה בגעיא. ברי"ש שהוא מקום ההטעמה אין כל טעם. בתנ"ך דותן ע"פ לנינגרד ההטעמה דומה בשני הבדלים. את האל"ף הוא מטעים בגעיא וכיון שאין טעם ברי"ש – הרי הוא מקיף מילה זו למילה הבאה: הָאִ֗ישׁ. מחלוקת בקריאת געיא מרכא או להיפך נפוצה. געיות רבות הן לדעת ר"מ ברויאר ובעלי כתר בר-אילן – מרכאות[1].
עתה עלינו לדון מה מקום ההטעמה במילה זו וגם דין השוא בשי"ן.
מילה זו מופיעה ארבע פעמים בראש פסוק בהטעמה זו: 1. תהלים א,א: 2. תהלים לב,ב: 3. תהלים מ,ה: 4. משלי  ח,לד:
הטעמה דומה בתהלים צח ט: לִ֥פְֽנֵי ה֗' כִּ֥י בָא֮ לִשְׁפֹּ֪ט הָ֫אָ֥רֶץ.
בספר טעמי המקרא של ר"מ ברויאר בפרק ט הדן בטעמי אמת עמ' 229 בסעיף 27: האמור בצינורית (לעיל 33) אמור גם במהפך ובמרכא המשמשים כטעמים משניים: נוהגים להשמיט את המקף שהיה ראוי לבוא אחריהם.
ובעמ' 231: תיבה המוטעמת במהפך או במרכא משני – מוטעמת לפעמים רק בטעם המשני בלבד, ואילו הטעם העיקרי מושמט. לדוגמא הוא מביא את הפסוק ממשלי:  אַ֥שְֽׁרֵי אָדָם֮ שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י
והוא ממשיך: בדוגמות אלה נראה הדבר כאלו מרכא משרת כאן כטעם עיקרי בתיבה משלו; אלא שהטעם נסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם.... ובכל הדוגמות האלה נסיגת הטעם לראש התיבה איננה מובנת כלל. משום כך נראה שבכל הדוגמות האלה הושמט הטעם העיקרי שהיה ראוי לבוא אחרי המרכא ונמצא שהמרכא איננו משרת כאן כטעם עיקרי בתיבה משלו אלא הוא טעם משני בלבד.
ובעמ' 235 בסוף סעיף 34: אלא מוטב לומר: התיבה מוטעמת במהפך או במרכא משני שאין לאחריו טעם עיקרי; ובדרך כלל געיא או געית שוא באה במקום הטעם העיקרי.
אנסה להסביר ולו רק כי יתכן שחלק מהקוראים חוששים מכל הנושא שנקרא "טעמי אמ"ת". לדעת ר"מ ברויאר אין הטעמים במילים מסוימות בתהלים מראים על מקום ההטעמה. באותן מילים אם נטעים "לפי הטעמים" הרי מקום ההטעמה הוא במקום בלתי אפשרי מבחינה דקדוקית. לַ֥עֲשׂוֹת-רְצוֹנְךָ֣[2] אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי (מ ט), יִ֥רְעֲשֽׁוּ הָרִ֖ים (מו ד).
אחרי הצעת הדברים נראה שגם בלי להקיף את מילת אַ֥שְֽׁרֵי נוכל להסיט את הטעם מהאל"ף ולקבעו ברי"ש. השי"ן בעלת געיית השוא היא בשוא נע חריג.

---

[1] בקובץ מגילת שיר השירים סז היה לנו דיון על  וְֽאִם-תְּע֥וֹרֲר֛וּ אם העי"ן בגעיא או במרכא. 
[2] דוגמה זו (של ברויאר) אינה מובנת כי המילים מוקפות. אמנם ב"טעמי המקרא" הן אינן מוקפות. אבל במהדורות המקרא הן מוקפות. 

 

מאת: "ישראל אליצור" <israe...@gmail.com>

לענ"ד - שווא נח, כמו: "משכו".

בתאריך 6 במאי 2014 בשעה 02:05, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:

איני יודע.
אגב, מה לגבי השווא של סבכי בהפטרה?
בתאריך 2014 5 4 10:23, מאת "ישראל אליצור" <israe...@gmail.com>:

בס"ד

שלום ר' אוריאל.

הגיע לידי (דרך צבי שביט) הקובץ שלך על מועדי אייר. יישר כוח!

רציתי לשאול על פי מה קבעת שהשווא במילה "לפני" בפסוק: "לפני ה' כי בא לשפט הארץ" (תהלים צח,ט) הוא שווא נע?

מהטעם על הלמ"ד אין להביא ראייה, שכן כללי הטעמים בתהלים שונים מכ"א ספרים, ואין כל הצדקה דקדוקית לשווא נע במקום זה.

בברכה,
 
ישראל אליצור

 

----- Original Message -----
From: Tanis, Uri 
Sent: Sunday, April 22, 2012 10:37 AM
Subject: RE: או בשתי

שאלתי את אחד בתושבי היישוב טלמון, ממוצא תימני, לגבי קריאת 'בשתי' וזה ענה מיד: viiishathy, דהיינו, גם מאריכים בבי"ת הרפויה וגם מניעים את השווא שלאחריה. עיינתי לאחר מכן בספר תורה קדומה וגם שם מציין בחלק הדקדוק שכך צריך לקרוא. אגב, בדומה ל-'משכו'.
 
לנו (הכוונה לאשכנזים שבינינו) אין מסורת מפוארת שתאפשר לנו לקבוע/להכריע לפיה ואין לנו אלא להמשיך ולהיתלות בכללים הדקדוקיים ובכתבי היד השונים. אני מודה ומתוודה: אני מרגיש חוסר נוחות מסוימת כאשר באים לדון באופן מדעי/אקדמי עניין הלכתי ולעיתים נוטים לתת משקל יתר להגיון ולסברה כאשר עומדת מנגד מסורת רבת שנים. הקריאה הנכונה קדמה לכללים ולהסברים ולא ההיפך.
 
איני בא לומר שהלימוד פסול חו"ח אך לענ"ד יש לתת יותר משקל למסורות הקיימות.
 
אורי
 
From: eliyahu levin [mailto:eliy...@gmail.com]
Sent: Monday, April 16, 2012 12:18 PM 
 
נתקבלה תשובת הרב דויד יצחקי נר"ו:
במסורת הקריאה כתב שהשו"א נע, וכן נראה מרוו"ה במאור עינים, וגם מהמנ"ש נראה כן ממה שציין שופטים ה,יב ששם העתיק דברי הרד"ק בדומיו.
בברכת קיץ בריא ומבורך
 
בתאריך 16 באפריל 2012 09:52, מאת אליהו Eliyahu <levi...@neto.net.il>:
כן בסדר הפתח הוא רק נקודה לכן לא שמתי לב
לגבי המבנה נדמה שכן במבנים דומים במקרא.
עליי להשוות.
אליהו
----- Original Message -----
From: י ב 
Sent: Monday, April 16, 2012 9:39 AM
Subject: Re: או בשתי
 
לא הבנתי כ"כ,
לפי מה שאני רואה בחילופים הוא מנקד את השי"ן בח"פ לב"א.
לגבי ודמה לך, מנין יודעים מתי מבנה המילים מושך לח"פ ומתי לא?
יעקב.



בתאריך 16 באפריל 2012 10:35, מאת אליהו Eliyahu <levi...@neto.net.il>:
לא כל געיא היא חטף-פתח,
חזרנו לשאלה דמעיקרא.
ואגב מה שהערת על קובץ שיר השירים,
ח יד וּֽדְמֵה-לְךָ֤: הדלית בשוא נע[1] המנחת שי מעיד על כ"י שבהם יש חטף פתח בדלי"ת.
איני בא לחלוק, אלא לשאול, בהערה כתוב שהמ"ש מעיד שיש כ"י בח"פ, א'. הוא מעיד על כ"י א' בלבד, ולא נכון לכתוב שבהם יש ח"פ. ב'. במקרים כגון אלו, צ"ע האם זו ראיה מספקת שאכן השוא נע, דאם בכל כה"י שבידנו הדלי"ת בשוא פשוט, יתכן שסופר הספר ההוא טעה לחשוב שהשוא נע, ולכן סימן ח"פ, אך מזה שבכ"י שבידנו כולם בשוא לבד (אם זה אכן כך), לכאורה מוכח דלא כסופר זה.
נדמה לי שלפי מבנה המילים הגעיא מושכת לשווא נע, רק נזקקתי לאישור המנ"ש שקיים ח"פ. 
אליהו  

---

[1] המנחת שי מעיד על כ"י שבהם יש חטף פתח בדלי"ת.
----- Original Message -----
From: י ב 
Sent: Monday, April 16, 2012 9:00 AM
Subject: Re: או בשתי
 
לגבי מה שכתב יעלו"י: חושבני שהמקורות שאינם מציינים חטף פתח או סימון אחר כל שהוא סוברים שהשוא נח, שהרי ודאי שהנעת השי"ן היא על דרך הזרות, ואם היו סבורים שהוא נע היה להם לציין זאת, כפי שאכן עשו המקורות שהביא יעקב ב. בצילום. ע"כ.
אינני חושב שהדברים נכונים כ"כ, כי הלא גם במקומות רבים שהכתר מציין ח"פ, והוא ע"ד הזרות, לא תמיד בשאר כ"י הקרובים אליו ג"כ יש ח"פ, למרות שברור שגם לדידם הוא נע, ויש כ"י שהרבו בסימן זה, ויש שהמעיטו, וא"כ אין מזה ראיה.
ועדיין צריך לדעת אם כ"י אלו מספיקים ע"מ להוכיח שזה נע, או שאפשר לתלות זאת בטעות הסופר שחשבו לנע.
ומצאתי בחילופים אצל גינצבורג חילוף בזה, שממנו נראה שלב"א הוא אכן בח"פ, ולב"נ בשוא נח, צירפתיו כאן.
בברכה,
יעקב ב.



בתאריך 15 באפריל 2012 22:59, מאת eliyahu levin <eliy...@gmail.com>:
אני מבין ששווא אחרי געיא בתנועה קטנה הוא בחזקת נח, וכן לגבי משכו למשל.
מציאות חטף אצל קדמונינו אפילו במקום אחד משמע שהאחרים לאט מצאו לנחוץ לציין מה שהיה פשוט אצלם.
לפעמים ויתרו על הגעיא [אם זו געיית רשות, ולא ניכנס שוב לויכוח על זה] אבל עדיין סימנו חטף.
יתכן שויתרו על שניהם, ואם אין מילים דומות [כמו משקל הללו] באמת לא נדע, אבל הדיין שופט למראה עיניו.
השאלה שלי כאן היא כי ליסבון אינו בדרגת חשיבות של ששון או לנינגרד...  
וגם לא רשימות הבחור.
לכן דחיתי בשתי ידיים את החטף של בקרוב עלי מרעים בתהלים כז, כי הוא מופיע רק אצל בר והיידנהיים.
אליהו
בתאריך 15 באפריל 2012 21:39, מאת Elihu <el...@saad.org.il>:
 
שלום
הסתמכות הדקדקנים על כתב-יד אחד שיש בו חטף או געיה איננה לרוחי. הרי :
א' יתכן שנמצא פעם עוד כת"י 'טוב' עם געיה או חטף, ואז 'פתאום' יתהפך שוא-נח אי-שם ל'נע'. אחרי אלף שנה שנח את שנתו.
ב' יתכן שאנחנו מחמיצים חטפים או געיות, כי פשוט לא סומנו בכל מקום (עיין סעיף א'), ובעצם חלק מן השוואים הנחים בעצם היו צריכים להיות נעים, אבל לעולם לא יהיו, כי הכלל המוזר שלנו מחייב.
ג' יתכן שדוקא באותו כת"י עם החטף או הגעיה יש שגיאה. איך נדע אם מדובר בכת"י בודד שמכריע?
 
בברכת התורה
אליהוא
----- Original Message -----
From: yaqov loyfer 
Sent: Sunday, April 15, 2012 7:20 PM
Subject: Re: או בשתי
 
חושבני שהמקורות שאינם מציינים חטף פתח או סימון אחר כל שהוא סוברים שהשוא נח, שהרי ודאי שהנעת השי"ן היא על דרך הזרות, ואם היו סבורים שהוא נע היה להם לציין זאת, כפי שאכן עשו המקורות שהביא יעקב ב. בצילום.
בברכה
יעקב לויפר
בתאריך 15 באפריל 2012 17:40, מאת eliyahu levin <eliy...@gmail.com>:
לכב' ר' יעקב, לפי מה שאתה מציין מסתבר שזה שווא נע.
בדרך כלל די בכ"י אחד שיש בו חטף כדי להכריע.
מצד שני אינני יודע אם לכ"י ליסבון [וכן לעדות הבחור] יש משקל מכריע.
אליהו
הודעה שהועברה
מאת: י ב <tame...@gmail.com>
תאריך: 15 באפריל 2012 11:12
נושא:

ילמדוני רבותי!
א֤וֹ בִֽשְׁתִי֙ (ויקרא י"ג מ"ח, פרשת תזריע), הבי"ת במתג, והתי"ו רפה, ולכאורה יש להסתפק האם השי"ן בשוא נח, או בשוא נע.
 
המ"ש מביא שבספרים מדוייקים השי"ן בשוא לבד, ולא בח"פ, וז"ל: או בשתי - בספרי מדוייקים השי"ן רפה ובשוא לבדו והבי"ת במאריך ועיין מ"ש בשופטים ה' על ו