לרגעים בהם נפקח המבט החוצה:
על שניתנה בי הבינה להבחין בין יום ובין לילה, מחדש.
על שאינני עוד גויה, נוכריה לעצמי, אמן.
על שאינני עוד שפחה של המציאות, בפתחה של חירות- מחדש.
על שעשני אישה בפני עצמה, כל יום מחדש- אמן.
על שפקח את עיני, מחדש.
על שהלביש אותי ואיני עוד ערומה, חסרת הגנות, אמן.
על שזוקף אותי מלהיות כפופה לרגשותיהם של אחרים, מחדש.
על שהוא מלמד אותי להתקרקע בארץ, בלי לטבוע במים הזורמים. אמן.
על שמתעוררת בי הכרה, כי יש לי כל צרכי. בדיוק. מחדש.
על שיש בי רצון עז לתכנן את מצעדי מראש. עבורי זוהי גבורה. אמן.
על תחושה חדשה שאוזרת אותי. אולי זו גבורה? מחדש.
ועל שאיפה, כל הזמן ליותר גבוה. לנגוע בתפארה, אמן.
ובטח, זה נותן המון כוח.
התנומה עוברת מעיני יותר בקלות.
וכשאני ערה, אני ערה הרבה יותר.
מחדש. תודה ואמן.