אני מסכים עם ליאור ומושון.
הסדנא שולחת פעילים לכנסים בחו"ל הן כצ'ופר אבל גם במטרה ללמוד מאחרים (ולשתף את הידע החדש עם שאר הקהילה שלנו), לשווק את פעילות הסדנא, ליצור שיתופי פעולה ולייצג אותנו.
מדובר באלפי שקלים רבים פר פעיל, אשר מגיעים בין היתר מתורמים שלנו שמעוניינים שננצל את ההזדמנות על מנת ללמוד ולהתפתח כארגון.
למה שנשלח אנשים שלא מוכנים אפילו להיות חברים בעמותה? הרי מדובר באנשים שאמורים לייצג אותנו ואם הם לא מוכנים להיות באופן פורמלי חלק מאיתנו אז מה הערך?
בעניין "הפרה החולבת" לא הבנתי את הטענה. הרי להפוך לחבר עמותה זה חינם אין כסף ולוקח בדיוק דקה לשלוח מייל לנציג מהוועד/מור/אני עם בקש להצטרף כחבר עמותה. את מי בדיוק חולבים כאן?
אגב גם טרם נתקלתי במקרה בו לא אישרו למישהו להצטרף לעמותה.
על ההיגיון מאחורי שליחת נציגים לכנסים ותהליך המחשבה שהוביל לקול הקורא וכו' אפשר לקרוא
כאן ב"איך ניגשים למשימה חדשה?", שזה סוג של צ'ק ליסט שהכנו לעצמנו על מנת לוודא שאנחנו ניגשים למשימות חדשות (כמו שליחת נציגים לכנסים) בצורה מקצועית.
תודה,
יובל
2013/8/16 Lior Kaplan
<kapla...@gmail.com>
בדיוק שכמו שצריך להפוך לפרוייקט רשמי של הסדנא כדי לקבל משאבים מהעמותה, כך אנחנו רוצים לעשות עם מימון לאנשים שרוצים לקבל תמיכה מהעמותה להשתתפות בכנסים.
אגב, כאשר העמותה מחפשת אנשים כדי לעזור להם להגיע לכנסים בחו"ל, נראה לי שזה נופל להגדרה של "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק" (אם להמשיך בקו של דוגמאות מעולם הפרות (: )