עבודה בדיני עונשין - אירוע מס' 2
צחי נמיר
אמרתי - אאזור אומץ ואפתח דיון גם על אירוע 2...
אלו הם שאלותי:
1. ניתוח העבירה - מהו המעשה? הרשלנות? או שמא זו נסיבה. אם זו נסיבה,
אז מהו המעשה? (ראיתי ששחר אמר בשיעור שבגרימת מוות לא מוגדר מעשה, הבנתי
נכון?)
2. לגבי שאלה 2, לכאורה יש לכך התייחסות בסעיף 309 ס"ק 2. האם לדעתכם
מצפים מאיתנו לדון בעיקר סביב סעיף זה, האם הוא מתקיים כאן או שלא. אגב,
לדעתכם, הוא מתקיים כאן?
3. לגבי שאלה 3 - לכאורה גם לכך יש התייחסות בסעיף 309 ס"ק 1. גם כאן
הדיון הוא סביב הסעיף הזה? בכל מקרה, זה נראה בפשטות שהמקרה שלנו הוא
קרוב מאוד למה שדובר שם, אז מה ההתלבטות? הרי כתוב באירוע שהרופא מיומן?
4. באופן כללי - האם לדעתכם מצפים שנתייחס לסעיפים 338 ו-339 שעוסקים
בהחזקת נשק והשימוש בו?
אשמח להתייחסותם!
וכמובן אשמח אם יוסיפו עוד שאלות ודיונים שקשורים לאירוע זה.
צחי
יהודה דרסינובר\Yehuda Dercinover
בברכה,
המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון
יהודה דרסינובר
מבקר המרכז
yeh...@ariel.ac.il
נייד: 054-3394727
משרד: 03-9371496
קיבלת הודעה זו מכיוון שאתה מנוי לקבוצה 'משפטים מחזור תש"ע - הקריה האקדמית' בקבוצות Google.
כדי לפרסם הודעות בקבוצה זו, שלח דוא"ל ל-ono-ll...@googlegroups.com.
כדי לבטל את המינוי שלך לקבוצה זו, שלח הודעת דוא"ל ל-ono-llb-2009+unsubscribe@googlegroups.com
לאפשרויות נוספות, בקר בקבוצה זו בכתובת http://groups.google.com/group/ono-llb-2009?hl=iw.
דניאל פונד
מחד ניתן פשוט לומר שמדובר ביסוד נפשי (כך עולה מסעיף 21 לחוק המגדיר מהי
"רשלנות") ולהיפטר מכך.
מאידך, אני שואל את עצמי אם אפשר גם להתייחס לכך בתור נסיבה. כלומר,
האופן שבו אדם גרם למותו של השני, הוא ע"י רשלנות.
ואם כן, יש לנתח כאן גם את יסודות הרשלנות כפי שהובאו בפ"ד לורנס וכו'...
אשמח לתגובות!
On 16 מרץ, 20:30, יהודה דרסינובר\Yehuda Dercinover
<yehu...@ariel.ac.il> wrote:
> לגבי 4 נראה שלא הרי זהלא מופיע בסיליבוס
>
> בברכה,
>
>
> המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון
>,
> יהודה דרסינובר
> מבקר המרכז
>
> yehu...@ariel.ac.il
איתיאל הרמן
היסוד העובדתי התנהגות=הגורם, לפי סעיף 18ב לחוק העונשין "מעשה- לרבות מחדל אם לא נאמר אחרת" נסיבה- במקרה שלנו ישנם 2 נסיבות 1.- "רשלנות" 2- "של אדם" תוצאה- מותו.
צחי נמיר
אני לומד את זה מפס"ד לורנס, פיסקה 32:
******************************************************************************************************************************************
יסוד הקשר הסיבתי, כשמו כן הוא, נדרש כדי לקשר מבחינה סיבתית בין
ההתנהגות הרשלנית אל התוצאה המזיקה ובמקרה דנן - אל תוצאת המוות.
השופט קדמי בספרו "על הדין בפלילים", חלק א' בעמ' 34, מסביר זאת:
"בעבירה תוצאתית, מהווה ה'תוצאה' רכיב מרכיבי היסוד הפיסי שבעבירה... אין
להרשיע בעבירה מסוג זה, אלא אם כן הוכחו שניים אלה: ראשית - עצם התרחשות
ה'תוצאה'; ושנית - קיומו של 'קשר סיבתי' בין ה'התנהגות' לבין
ה'תוצאה' (על רקע קיומן של ה'נסיבות')... "
******************************************************************************************************************************************
מדברים אלו אני למד כי הרשלנות היא ה"התנהגות" והתוצאה היא המוות. והקשר
שמחפשים הוא בין הרשלנות למוות.
אבל... אני לא בטוח בכלום.
דניאל פונד
צחי, הדגש צריך להיות על המילה "ההתנהגות" ולא על המילה "הרשלנית". ומכל
מה שקראתי וראיתי, לא ראיתי מי שחולק בכלל שבסעיף 304, המעשה הוא בעצם -
כל מעשה או מחדל שיכול לגרום למוות.
Don't go there Zachi...
דניאל
צחי נמיר
אז מהו המעשה???
אני מבין שהמעשה הוא ההתנהגות הרשלנית, לא?
ומה אתה טוען בעצם? שהמעשה הוא ההתנהגות, ו"הרשלנית" זו הנסיבה?
דניאל פונד
ניתוח סעיף 304 כדלהלן:
"הגורם" - ב כ ל מעשה או מחדל.
"ברשלנות" - יסוד נפשי.
וכו'.
דניאל פונד
לדעתי יש כאן מתח שיש לעמוד עליו:
מחד, ס' 309(2) אומר כי למרות שהטיפול היה מוטעה, אם הוא נעשה במיומנות
רגילה, אזי אין ניתוק קש"ס. לכאורה כך גם אצלינו.
מאידך, ייתכן שכאשר נאמר באירוע שלנו שהרופא "מיומן", הכוונה היא
שהמיומנות שלו היא גבוהה מהרגיל. לכן הטעות שלו לא נעשתה במיומנות רגילה,
וממילא הקש"ס מתנתק והאחריות למוות עוברת אל הרופא.
ושוב מאידך, ייתכן כי הקש"ס לא יתנתק לפי ס' 309(5) שמשמעו שניתן להתייחס
לטעות של הרופא כגורם מצטרף ומשלים למעשהו של ג'וני. וא"כ, ג'וני הוא
עדיין האחראי. כך גם נדמה לי עולה מפס"ד סטרול.
אשר-צבי
הגורם- מעשה. כל מעשה.
ברשלנות- יסוד נפשי (אין לגעת בזה, ואולי אפילו אין להזכיר זאת).
למותו- התוצאה.
אדם- נסיבה. כל אדם.
דניאל פונד
אמנם היא שייכת ליסוד הנפשי, אך היא שייכת גם ליסוד העובדתי. אצטט מפס"ד
שניתן בבית המשפט לתעבורה אשקלון ב2007:
יסודות העבירה
14. המדובר בעבירה של גרימת תוצאה, עם יסוד נפשי של רשלנות. היסוד
העובדתי של העבירה הינו מעשה או מחדל רשלני של הפרת חובת הזהירות (הרכיב
ההתנהגותי), הגורם בזיקה ישירה של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי למותו של אדם
(הרכיב התוצאתי).....
15. בהתאם להלכה הפסוקה, הרשלנות - שעיקרה הצפיות הסבירה של אדם
מן היישוב - הנה חלק מהיסוד העובדתי והנפשי כאחד. בצד מאפייניה כיסוד
נפשי, מהווה הרשלנות גם חלק מהיסוד העובדתי של העבירה, המתבטא בהפרת חובת
זהירות שכתוצאה ממנה נקטלו חיי אדם "התנהגות כשלעצמה תתאפיין ברשלנות
במובן זה שהיא מקימה סיכון שאדם מן הישוב לא היה מקיים אותה".
( ר' י' קדמי, " על הדין בפלילים", חלק ראשון, עדכון והשלמה
לתיקונים מס' 39, 43 ו-44 לחוק העונשין, 1996, 40; ע"פ 6811/01 סעיידה
אחמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (1) 26). התנהגות רשלנית במישור העובדתי
הינה "התנהגות שאדם סביר יכול וחייב היה לצפות כי עשויה היא לגרום לתוצאה
קטלנית" (ר' ע"פ 7832/00 יעקובוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (2) 534).
על מבחן הצפיות הסבירה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, המשמש
הן לקביעת היסוד העובדתי של העבירה והן לקביעת היסוד הנפשי, עמד בית
המשפט בפרשת יעקובוב לעיל בפוסקו:
"הצפייה הסבירה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, שהיא עבירה תוצאתית, משקפת
את הזיקה בין היסוד הנפשי לבין היסוד העובדתי. שכן, היא משמשת לקביעת שני
היסודות.
כך, במישור העובדתי בנסיבות המקרה הקונקרטי, "התנהגות שאדם סביר יכול
וחייב היה לצפות כי עשויה היא לגרום לתוצאה קטלנית", היא רשלנית, ואילו
היסוד הנפשי מותנה בקיומה של יכולת סבירה להיות ער לטיבה של ההתנהגות,
לנסיבות האופפות אותה ולאפשרות כי תגרום לתוצאה הקטלנית. מכאן, שנאשם
שנמצא כי התרשל משום שהתוצאה הקטלנית שנגרמה בעטייה של התנהגותו הייתה
בגדר ציפייתו הסבירה, אחראי לתוצאה שאותה חייב היה לצפות".
כן נקבע בפרשת יעקובוב, כי סבירות הציפיות נקבעת בסופו של דבר ע"י בית
המשפט.
עד כאן הציטוט.
(הקישור: http://www.psakdin.co.il/fileprint.asp?FileName=/Plili/Private/ver_dlhu.htm
אשמח לתגובות, אך נראה לי שהדברים מדברים בעד עצמם...
אשר-צבי שווד
"בפסיקה שעוסקת בגרם מוות ברשלנות כדוגמת פס"ד לורנס צריכים לבדוק האם הייתה לו חובת זהירות והאם הוא הפר את החובה והאם נגרם נזק כתוצאה מההפרה. במשך השנים כך הפסיקה עשתה בגרם מוות ברשלנות. זו לא דרך נכונה כי בעצם מייבאים דיני נזיקין למשפט הפלילי. בפסיקה ניתן לראות ששינויים בנזיקין השפיעו על הפלילי למשל כשהיה שינוי בחובת זהירות של משיג גבול השינוי עבר לפלילי."
אני עדיין לא בטוח שצריך לדון בכך....
וגם אם כן, לא הבנתי את טענתך?!
משה פרוכט
ממה שאני הצלחתי להבין, רשלנות היא נסיבה.
היסוד הנפשי יכול לסייע בהעדה האם מדובר כאן ברשלנות או לא, אך הרשלנות
כשלעצמה היא אי-מימוש חובת זהירות כשקיימת חובה כזו, בין אם זה במעשה
(לכוון נשק ולנקור על מישהו), ובין אם זה במחדל (לא להציל טובע).
במצב שבו לא מומשה חובת זהירות, אם קרתה תוצאה נדרשת- היינו: מוות, הרי
שהתמלאו בכך דרישות הנורמה האוסרת (מעשה:גרימה + נסיבה:רשלנות +
תוצאה:מוות).
אשמח לתגובותיכם.
On 17 מרץ, 13:32, אשר-צבי שווד <atsch...@gmail.com> wrote:
> מסיכום שהגיע לידי:
>
> "בפסיקה שעוסקת בגרם מוות ברשלנות כדוגמת *פס"ד לורנס* צריכים לבדוק האם הייתה
> לו חובת זהירות והאם הוא הפר את החובה והאם נגרם נזק כתוצאה מההפרה. במשך השנים
> כך הפסיקה עשתה בגרם מוות ברשלנות. *זו לא דרך נכונה כי בעצם מייבאים דיני
> נזיקין למשפט הפלילי*. בפסיקה ניתן לראות ששינויים בנזיקין השפיעו על הפלילי
צחי נמיר
אני מצטט שוב מהדברים המאירים שציטט דניאל מהשופט באשקלון"
צחי נמיר
ראייה לדברי מפס"ד לורנס:
"המחוקק הוא שקבע שלמרות שבעבירה זו נעדר היסוד הנפשי (המנס- ריאה), הרי
זו עדיין עבירה פלילית, וזאת כאמור מפאת החשיבות שמייחס המחוקק לערך
קדושת החיים."
מדבריו עולה שכלל אין יסוד נפשי בעבירה של גרימת מוות ברשלנות.
> > וגם אם כן, לא הבנתי את טענתך?!-הסתר טקסט מצוטט-
>
> -הראה טקסט מצוטט-
דניאל פונד
כן אני קצת הפכפך. זה המקצוע...