לך לך למנוחתך, אריאל שרון. אנחנו נזכור אותך ואת זכויותיך הרבות למען עם ישראל וארצו, אך לא נשכח לך את פשעיך החמורים. אני רוצה לסלוח, אבל עכשיו כשבא הרגע אז מחניק קצת בגרון, על כן אני מפקיד את הסליחה הזו בידי אדון הסליחות, הנקרא בתפילת יום הכיפורים "מלך מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו בית ישראל ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה".
כאשר תגיע לפני כסאו של המלך הזה, מלך הכבוד, יתקיים המשפט האמתי שלך. יש לי אמון מלא בבית הדין של מעלה, הדיינים שם אינם נוטים לשום צד, הם אינם מונעים מפוליטיקות ואינטרסים ואף לא מחוייבים לאידאולוגיות ואמונות. יגיעו לשם פרקליטיך, בבגדי חאקי ועוזי על כתפם, הם כמובן יקריאו בפני בית הדין את זכויותיך הרבות, החל ממספר הפעמים הרב כל-כך שיצאת להגנת והצלת העם היושב בציון, דרך כל מיני מעשים טובים קטנים שעשית בימי חייך כמו הגשת עזרה לחייל אלמוני בשדה הקרב או התמסרות לעדרי הבקר והצאן בחוותך הרחוקה. הם כמובן יספרו בהתרגשות על חלקך הרב בבניין הארץ, אשר בו השקעת את מירב כוחותיך ומאמציך האנושיים והמנהיגותיים, במשך רוב מוחלט של שנותיך בהנהגת המדינה.
אחריהם יעלו ויבואו הקטגורים. שורות שורות הם יתייצבו, זקנים וצעירים בחולצות כתומות מקורעות ולגופם דבוקים חול ומי ים, מזכרת שלקחו עמהם עת גורשו מביתם. ועוד יביאו בידיהם שברי בתים, ספרי תורה וחפצים שונים מעברם. הם יספרו על חייהם בעשר השנים האחרונות, החל מהיום בו הודעת על כוונתך לפנותם ועד לעצם היום הזה, אשר בו לרבים מהם טרם נבנה בית חדש ועדיין לא נמצא להם "פתרון לכל מתיישב", כאשר הבטחת. הפרקליטים ודאי יטענו שסבלת די בשמונה השנים שעברו, ויבקשו מן השופטים להתחשב בנסיבות ולנקות לך את חובך. התובעים כמובן יזעמו על הבקשה ויזעקו מדם ליבם בקול דממה דקה, בפיהם דרישה לעשיית צדק ולמתן עונש חמור ביותר על העבירה החמורה שסירחונה רודף והולך אחריה.
מה תהיה הכרעת הדין? כיצד ייגזר גזר הדין? אין לנו הכלים לדעת ולהבין. האמת שגם אין זה מענייננו כלל, זהו עסק השייך לעולם של נשמות. ומה נותר לנו לומר? ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך.
--