תודה על היום הזה...
Tal Cha
שום רגש, קשה ככל שיהיה, לא יכול לפגוע בי או לגרום לי סבל כשאני מסכים באמת להתמסר אליו. גם לא דיכאון קשה, גם לא חרדה קשה. ואני לא מדבר מתאוריה, ממש לא, אני מדבר מניסיון אישי עמוק וארוך שנים, אני מדבר מחוויה אישית ישירה שלי.
כן, זה כואב, וכן, גם אם הסכמתי להתמסר זה לא אומר שאין רגעים שבהם שוב אני מתנגד ומתכווץ מול הכאב ואז סובל, אבל אם בחרתי באמת להתמסר לרגש אז שוב ושוב אחזור להתרכך מבפנים ולאפשר לו לנוע ולזרום בחופשיות דרכי, דרך גופי, ולהשתחרר (תוך כדי שאולי הוא משאיר לי גם תובנות משחררות על הדרך).
האומנות של התמודדות ומפגש עם רגשות קשים היא האומנות של התרככות מבפנים במפגש איתם, היא האומנות של להפוך להיות כמו מים במפגש עם סלע.
זה דומה לאומנויות לחימה כמו טאי-צ׳י שמשתמשות בכוח של היריב, מצטרפות אל התנועה שלו ומתעלות אותה בחזרה החוצה אליו, וכך מכניעות את היריב ללא מאמץ, מתוך רכות, ללא צורך בהתנגשות קשה.
אפשר גם לומר שזה דומה לאומנות של גלישת גלים בים, זה ללמוד לרכב על גלים גדולים יותר ויותר, כך שבמקום שהם ידרסו אותנו אנחנו משתמשים בכוח שלהם כדי לנוע על גביהם למרחקים ללא מאמץ. הרגש הוא כמו הגלים, והרכיבה שלנו על הגלים היא בעצם הצמיחה וההתפתחות שלנו.
רגש הוא אנרגיה, גל של אנרגיה, וכאשר לומדים לרתום את האנרגיה הזאת לצמיחה וההתפתחות שלנו, הרגשות מפסיקים להיות עבורנו כמו מפלצת מאיימת ומתחילים להיות כמו סוסים שלמדנו לרתום לעגלה שלנו.
בשלב הזה רגשות עוצמתיים כבר לא מפחידים אותנו יותר אלא מרגשים, וכמה שהגל יותר גדול כך יש בו יותר אנרגיה ולכן יותר פוטנציאל לצמיחה, ריפוי ושיחרור.
בשלב הזה אנחנו מפסיקים לשאול האם הרגש ״חיובי״ או ״שלילי״, משום שאנחנו לא רואים או מתייגים יותר רגשות כ״שליליים״ או ״חיוביים״ אלא רואים אותם פשוט כאנרגיה, כי למדנו להבין את הטבע האמיתי של רגשות. בשלב הזה אנחנו מתחילים לשאול ״כמה אנרגיה יש ברגש הזה? כמה רחוק אני יכול לגלוש על הגל הזה?״.
בשבוע האחרון אני רוכב על גל מפלצתי, עצום, וזה לא פשוט בכלל.. וואו... כמה אנרגיה נעה בתוכי.. וזה בהחלט לא פשוט, לפעמים אני מתרסק לתוכו, אבל אז שוב קם וחוזר לרכב עליו, והוא בהחלט נושא אותי רחוק למקומות חדשים בתוך עצמי..
מצאתי את עצמי בוכה השבוע כמה פעמים כמו תינוק, אחרי שכבר המון המון זמן לא בכיתי, וזה פשוט תענוג להתחבר ככה לזרימה פנימית עוצמתית של רגש בתוכי... וכמה כאב זורם, וכמה כעס, וייאוש, ואבל, וחרדה ודיכאון... וואו.. מרתק... עוצמות אדירות של רגש...
ומה שכל כך מרגש ומופלא בכל זה, זה החופש שמתרחב בתוכי דרך זה, הוודאות שלא משנה כמה עצום ומפלצתי הגל אני יכול לרכב עליו, אני יכול להתמסר אליו, אני יכול להתרכך מולו, להסכים באמת להרגיש אותו ולתת לו לזרום בחופשיות בעוצמות דרכי, מבלי להיות צריך לעשות דבר בנידון - לא לשלוט בו, לא לעצור אותו, לא להכחיש או להדחיק אותו, וגם לא לשנות אותו בשום צורה, אלא פשוט... להתמסר לתנועה.
להתמסר זה לא לשקוע או לטבוע בתוכו, להתמסר זה לרכב עליו, ולרכב עליו זה לא לנסות לשלוט בו בשום צורה, אלא להצטרף אליו לחלוטין, זה לפגוש אותו ללא התנגדות, להפוך אחד איתו לחלוטין, לנוע איתו לאן שהוא נע, לתת לו לשאת אותי, להרחיב אותי עד לאן, ועד כמה, שהוא רק רוצה...
להתמסר זה להתרכך מבפנים, זה לשחרר את עצמי מבפנים, זה לסמוך, זה לשחרר אחיזה, ולשחרר כל צורך באחיזה, מתוך אמון מלא בחיים, בעצמי, בתנועה.
.
עמיחי זלינקובסקי - ״להקשיב ללב״
השראה, הדרכה, ליווי ותמיכה לריפוי וצמיחה מתוך התמסרות לתנועה
www.amihay.com
הי חברים
שוחחתי עם חגית ובעקבות הבקשות של חלקכם גיבשנו תוכנית למחר
מצרף את ההצעה לתוכנית למפגש בשישי:
0900 התכנסות
0915 סבב מה נשמע והצגת התוכנית
1000 עיסוק והצגה בנושא אמפטיה לעצמי
1030 תרגול של ענת (על פי בקשתה)
1200 הפסקת צהריים
1230 הצגת מודל לגישור מקרב ע"י חגית כהכנה לתרגול
1300 תרגול בקבוצות קטנות של טיפול בקונפליקט כאשר אחד החברים מתרגל כמגשר בין שני משתתפים
1430 סיכום ופיזור
1500 סיום משוערנתראה מחר...
אלון
Better life Zeev
--
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'nvc-tikshoret-mekarevet-aminadav' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה דוא"ל, שלח דוא"ל אל nvc-aminadav...@googlegroups.com.
לאפשרויות נוספות, בקר ב-https://groups.google.com/d/optout.
כל טוב
זאב
חיינו משתפרים מרגע לרגע בכל מובן ואופן
http://cafe.themarker.com/view.php?t=378911
נועה ברנשטיין
Tal Cha
נועה ברנשטיין
תפסתי את הגל. הצלחתי לא להיפגע.....לא לקחת ללב.להיות בתוהו ולהשאר במנוחה
Tal Cha
Shira and Raffi Lev-Tzion
תודה טל, חגית וחברי הקבוצה הנפלאה על המפגש הממלא של אתמול,
ותודה טל על הקטע המאוד מעניין ומעורר ההשראה של עמיחי, שכבר הספקתי לעשות בו שימוש:
בתי נגה בת ה-6.5 במיטה: "אמא, כואב לי (היא קיבלה מכה באוזן הערב)..
אני: אוי, איזה לא נעים זה... את יודעת, מתוקה, לפעמים אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם הכאב, להיות חבר שלו, לחבק אותו...
לא ממש נראה לי שהיא קלטה את זה, אבל בשבילי זה היה טוב להגיד את הדברים (גם לעצמי...)
שיהיה שבוע טוב!
שירה
