בעקבות אתמול

[Limor Segev]

שלום לכולם, 

אני רוצה לשתף אתכם שמעבר לאתגר ולעומק שבעבודה עם אלון, נותרתי באבל על כך שלא היינו ("מספיק") עם נועה. 

רציתי לשאול אתמול, ולצערי לא שאלתי, אם אי אפשר להיות עם מישהו, ועם הקושי שהוא מביא, גם כשהוא בוחר לא לעבוד. 

אולי פשוט בשקט, בשתי דקות של אמפתיה דמומה. 

לא יודעת למה, אבל כואב לי שלא עשינו את זה. 

אולי זה מחבר אותי למקומות שאני הייתי צריכה הכלה/קבלה ולא ראו אותי. 

להת'

לימור

--

לימור שגב

054-5266234

[Tal Cha]

לימור יקרה,

המפגש האחרון שלנו תובל בתבליני פרידה. כמה מתאים למפגש אחרון.

אני מזדהה עם תחושות האבל באופן כללי.

לגבי נועה, מעניין אותי לשמוע ממנה האם באמת היה לה צורך שפשוט נהיה איתה.

ולגבייך, אני רואה אותך, רגישה וקשובה לניואנסים קבוצתיים ואישיים כאחד.

איזו נשמה גדולה את.

חיבוק

בברכה,

טל חלוץ

אימון, לשם שינוי

אימון אישי בקבוצה לשינוי והתפתחות

052.3514058

הצטרפו אלי לפייסבוק

2013/6/13 Limor Segev <limor....@gmail.com>

--
קיבלת הודעה זו מכיוון שאתה מנוי לקבוצה 'nvc-tikshoret-mekarevet-aminadav' בקבוצות Google.
כדי לבטל את המנוי לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה הודעות דוא"ל, שלח הודעת דוא"ל אל nvc-aminadav...@googlegroups.com.
לאפשרויות נוספות בקר ב-https://groups.google.com/groups/opt_out.
 
 

[mifgash encounter]

שלום יקרים,

ראשית, עוד כמה מילות הערכה לאלון, על השיתוף האמיץ שאיפשר לכולנו לחוות תהליך מאתגר ועמוק. מאד מעריכה את מה שהבאת, ואת עצם העובדה שהבאת את הדברים. אני מאמינה שההשפעה של העבודה אתך ממשיכה, גם בתוכך וגם אצל כל אחד מאתנו. וגם אם לא ברור תמיד איך - משהו קורה וממשיך לקרות. במובן הזה אני מאחלת לך המשך תהליך משמעותי, וגם לכולנו.

נדמה לי גם, שהעבודה אתך, אלון, היא דוגמה למצב שבו אנחנו, לאו דווקא אתה, "מתלבטים", "מתנדנדים" - האם לשתף או לא? האם להביא את הנושא שלי או לא? האם לבקש עזרה מהקבוצה? האם המקרה שלי מספיק מתאים? האם אני מספיק מוכן/ה לשיתוף? אולי מה שיש למישהו אחד להביא הוא יותר חשוב? יותר דחוף? האם הקבוצה תיתרם ממה שאביא? אולי אני גוזל/ת מזמנה של הקבוצה?... ונדמה לי ששוב ושוב אנחנו נפעמים נוכח החווייה שהשיתוף היה משמעותי לא רק למשתף, אלא לכולם, ושכולנו נתרמנו באופן עמוק, כולל לגבי הנושאים שמעסיקים אותנו, כאילו היו רק שלנו...

במהלך הפגישה האחרונה שלנו עלו כמה וכמה עניינים "טעונים" וראינו שיש יותר מצורך אחד שהיה רוצה לבוא לידי ביטוי ומימוש. אמנם נועה אמרה לנו במפורש שהיא לא רוצה ל"עבוד" באותו ערב, אך ייתכן שמה שמעסיק אותה ממשיך "לעבוד" בתוכה, ואולי יבוא לידי ביטוי בבקשה מפורשת כזו או אחרת. אולי לא... הכל אפשרי.

וכעת אני שומעת את לימור מביעה משהו, שנשמע לי כמשאלה: "הלוואי שיקשיבו לי, שיכילו אותי תמיד כשמשהו עובר עלי, גם אם לא ביקשתי בצורה מפורשת". "הלוואי שיכולתי לבטוח שכך זה יהיה, במיוחד בקבוצה שלנו, שבה אנו מקדישים את עצמנו להקשבה עמוקה זה לזו" "הלוואי שנמצא דרך להיות אחד עם השני כשכואב וכשנחוץ, בצורה שאיננה דווקא ניחושי אמפתיה מפורשים, אלא רק משהו שיסמל את האכפתיות שלנו ואת הרצון שלנו להיות זה עם זו" - אלה הם ניחושי האמפתיה שלי אליך, לימור, שמתלווים בסימן שאלה: האם אני מבינה נכון? קולעת? מדייקת? האם יש משהו נוסף או אחר? אנא אמרי לכולנו.

ואני מצרפת את משאלתי הפרטית: הלוואי! שנמצא דרך יצירתית להיות שם אחד בשביל השני באופן משמעותי שיביע אכפתיות ושותפות. שנמשיך להיות במקום הזה אחד כלפי השני, גם כשנפגשים פנים אל פנים וגם כשלא.

וגם: הלוואי שנמצא דרך להפריד מתי אני מדברת על מה שקשה לי ועל הכאב שלי (על עצמי) ומתי אני בהקשבה למה שעובר על האחר. ההפרדה והאבחנה בין השניים חשובה והיא חלק מתהליך הגדילה של כל אחד מאתנו. היא גם חלק מהלימוד שלנו בתהליך. במפגש האחרון שלנו זה בא לידי ביטוי כמה פעמים אצל כמה מאתנו.

יש לנו עוד יום שישי אחד ארוך יחסית. אנא, יקרים, העזו להביע בקשות והעזו גם להיות זה עם זה בחגיגה כאשר אנחנו עושים את מה שאנחנו בוחרים לעשות, גם אם יהיה חלקי ולא שלם כאשר יהיה.

ואישית הייתי מציעה את הנושאים: אבל (התאבלות), לצד חגיגה ולצד הכרת תודה.

שלכם בחום, חגית

Hagit Lifshitz

Living and Sharing Compassionate Consciousness & Action

Transforming Conflicts to Opportunities

Mifgash (Encounter) for Conflict Transformation
www.mifgash.org.il
visit me on Facebook

2013/6/13 Tal Cha <talch...@gmail.com>

[alon sinai]

חגית
מודה על המפגש ועל זיהוי המקום המדויק.
בזכותכם הצלחתי להגיע להבנה על חוסר האונים והתסכול שאני חווה בעקבותיו.
נתרמתי ולמדתי רבות ומקווה כי גם שאר החברים למדו מכך על עצמם.
אני מודה לכולכם וחש סיפוק רב מכך שהוזמנתי להצטרף לקבוצה מבורכת זו
תודה
אלון

בתאריך 13 ביונ 2013 19:01, מאת "mifgash encounter" <mifgash....@gmail.com>:

[Raffi and Shira Lev-Tzion]

שלום לכולם,

 

אני מרגישה החמצה גדולה שלא השתתפתי אתמול (האם אולי יש מישהו שמתאים לו לשתף אותי בטלפון?), ומתחברת מאוד (בהקשר זה ולא רק) לנושא האבל. יחד עם זאת, אני חוגגת עם אלון את התהליך המוצלח שהוא עבר בשיתופכם.

אני גם מאוד מתחברת למתח שתיארת בין האני לבין האחר, ומוצאת שזה הגרעין הקשה של הרבה קונפליקטים, אם מקלפים אותם היטב...

 

שלכם,

שירה

[yael]

הי שירה

מאוד חסרת לי אתמול.... ואני מקוה שניפגש ביולי...

אני חושבת שאולי נכון שאלון יתקשר וישתף אותך....

לגבי ההפרדה בין מה ששלי ומה של מי שעובד – ההפרדה הזו מרגישה לי בעייתית כי אנחנו משפיעים ומושפעים מחוברים ונבדלים ונוכחות והכלה אינם בהכרח פסיביים. ואם הייתי מקליטה את הדוברים אני יכולה לצטט מתוך התגובות את הכניסות של הדוברת או הדובר לתוך השיח. כי מי שנמצא עם השני נמצא עם מה שיש לו ואישית אני ממש לא מאמינה בלשים את האחד בצד בזמן שהשני עובד. משהו כאן הוא נוגד את הבחירה החופשית, את המתן מרצון, ועוד עקרונות יסוד ... אז אני הייתי חושבת בצורה יותר רחבה על איך מאזנים נכון בין דברים שונים שחיים ברגע נתון בקבוצה .... וישנם רגעים בהם אולי כדאי "לוותר" על התכנית ולשאול את הנוכחים מה קורה להם .... מה הם מרגישים  והאם הם באמת יכולים להיות פנויים לתת אמפטיה לשני...

לי לפחות היה מאוד לא נעים לשמוע את חגית אומרת לי: עכשיו את לא הנושא כששאלתי מה עומד מאחורי הצורך שהוצג....

וגם: הלוואי שנמצא דרך להפריד מתי אני מדברת על מה שקשה לי ועל הכאב שלי (על עצמי) ומתי אני בהקשבה למה שעובר על האחר. ההפרדה והאבחנה בין השניים חשובה והיא חלק מתהליך הגדילה של כל אחד מאתנו. היא גם חלק מהלימוד שלנו בתהליך. במפגש האחרון שלנו זה בא לידי ביטוי כמה פעמים אצל כמה מאתנו- ואני חושבת שטבעי ביותר להיות בשני המקומות שבאופן הכי טבעי משפיעים אחד על השני.

אני לא יודעת אם אגיע למפגש האחרון כי זה תלוי בעבודה אבל אני מאוד אשמח לא לדבר על אבל. אני מאוד לא מחוברת להרגשה הזו כפי שהיא מובנת בהקשר התרבותי חברתי שלה.

יעל

 

---

[מאירה מנסור‎]

לימור,

 

אני מקווה שאני כותבת את מה שאני כותבת לך כאן במקום הנכון, מבחינת השירשור הזה.

 

"שתי דקות של אמפתיה דמומה" .?

 

אני חושבת שהיתה התייחסות אמפתית מאוד ורגישה מאוד לנועה, והיא כאן כדי לשתף אם תרצה במה שהיא חשה לגבי ההתייחסות שלנו.

 

 

מאירה

[Limor Segev]

לא יודעת בדיוק מה לכתוב.

מתחילה ומוחקת. שולחת ועושה undo.

עולים פה במיילים הרבה דברים שלא קל לי איתם.

כנראה גם בגלל קשיי הפרידה שאני מרגישה. 

טל - ריגשו אותי המילים החמות שלך. תודה. 

מאירה - נראה לי שחווית את הדברים שלי כשיפוט וביקורת, ולא לזה התכוונתי. 

חגית - אין לי משאלה "שיראו אותי" וכו'. אני כבר יודעת לראות את עצמי. כן מתחברת לחצי השני - בהחלט יש לי תקווה שנדע לראות אחרים שזקוקים לכך ואולי מתקשים לבקש. 

שבת שלום, 

לימור

2013/6/13 mifgash encounter <mifgash....@gmail.com>

--

לימור שגב

054-5266234

[Tal Cha]

הי יעל וכולם,

אני מתלבטת האם מה שאני רוצה לכתוב בנושא שהעלית מתאים לכתיבה או שמא הוא נושא חשוב לדון בו בע"פ. פנים מול פנים.

ובכל זאת, אני רוצה לכתוב כמה מילים.

מה שאכתוב כאן הוא לגמרי מניסיוני האישי והמקצועי למרות שמבוסס על תאוריה קיימת שמלמדים אותה בבתי ספר לאימון ואחרים.

זוהי דעתי הפרטית ואין פה נוסחה שכדאי או לא כדאי לאמץ.

בעיניי הקשבה יכולה להיות בכמה רמות. אנסה למען הסדר הטוב לתת להן שמות.

הקשבה עסוקה

הקשבה בה תוך כדי השיחה, אנו מביאים גם את עצמינו לשיחה, לשיתוף של האחר.

בהקשבה מסוג זה אנו בהחלט חלק מהשיחה, לא לגמרי במאה אחוזים נותנים לו את כל המקום, אך יחד עם זאת מביעים בקול רם איפה הנושא שלו נוגע בנו.

יש בזה חוויה של שיתוף ותחושה של שיחת פינג פונג בה כל אחד מעורר את השני לתגובה שקשורה לחיים שלו/ה.

בשיחה מסוג זה, אנחנו מאד עסוקים בעצמינו תוך כדי שיח ושיתוף. 

מאד אופייני לשיחת חברות בבתי קפה :-)

הקשבה מתנקה

בה אנו מביאים את עצמינו אבל לא בקול רם. נמצאים עם האדם הדובר, המשתף, ובתוכנו עדיין משמיעים דברי בעד ונגד, הבנה ודיסהבנה למצבו ולנושא שהעלה.

במצב כזה, אנחנו עדיין עסוקים בעצמנו, אבל גם נמצאים עם האחר. אנחנו יכולים לשמוע אותו, אך גולשים שוב ושוב לדעותינו הפרטיות אותן.

מצד אחד אנו מבינים שכדאי להתאפק כרגע עם ביטוי דעתנו מצד שני שאנו בטוחים שזה יתרום לו אם נביע אותן.... 

מתאים לשיחות חולין קשובות במיוחד :-)

הקשבה ריקה

הקשבה בה אנו ריקים מתוכן עצמינו. אנו יכולים להיות עם חברנו המשתף בכאבו, בתסכולו.

יש סיכוי גדול שנושא השיתוף יעורר אותנו למחשבות על עצמינו, לדעותינו בנושא, אך אנו מנקים את עצמינו שוב ושוב (מתוך ניסיון במהירות) כדי להיות עם האחר איפה שהוא או היא נמצאים. לא איפה שנדמה לנו שהוא צריך להיות. לא איפה שאנו (אם היינו במקומו) היינו נמצאים.

אלא לגמרי איפה שהוא או היא נמצאים.

הקשבה מסוג זה היא מאד קשה ליישום (כמעט כמו תל"א)  ויחד עם זאת ממש יכולה לרפא את האחר אם היא מיושמת:

מניסיוני, זוהי ההקשבה שגורמת לאחר לראות את עצמו ולהרגיש נראה בדרגה הכי גבוהה.

כמובן שהבעת דעותינו בזמן שמתאים למשתפ/ת - בהחלט יכול לתרום לו.

בשבילי, דרכי ההקשבה מהסוג השני ובעיקר השלישי - הן הדרכים בהן הייתי רוצה להקשיב במפגשים מהסוג שאנו מקיימים. 

ולא רק בשביל המשתף אלא גם בשבילי. 

כדי לאמן את השריר שלי - של להיות לגמרי עם האחר. של להתאמן לשים את עצמי בצד. באמת!

כדי להתאמן על לא להגיב לכל דבר שמעורר אותי. כדי להתאמן על שוויון נפש.

וכמובן כדי להביא לעולם ריפוי אמיתי (בעיניי, כמובן).

וכמה לא מפליא... שלפני כמה שנים כתבתי על זה מאמר במגזין אינטרנטי למאמנים... :-)

יש כמובן עוד המון מה להרחיב ולעורר למחשבה בנושא זה.

שתהיה שבת שלום לכולנו

בברכה,

טל חלוץ

אימון, לשם שינוי

אימון אישי בקבוצה לשינוי והתפתחות

052.3514058

הצטרפו אלי לפייסבוק

2013/6/13 yael <yae...@bezeqint.net>

[yael]

הי טל וכולם

אנסה להסביר את עצמי אחרת.

אני חושבת שיש מליון או מליארד של מליארד סוגי הקשבה.

בכל תקשורת מילולית או לא מילולית נוצר שדה של לפחות שני אנשים או של קבוצה.  וסך האנרגיה שנוצרת היא התקשורת. נחנו אולי מנסים ליצור שדה של אנרגיה מכילה, מאפשרת ומקבלת. ויש כאן פרדוקסים וישנם כאן הרבה משתנים.

אחד הדברים הוא הקטגוריזציה – וליתר דיוק המדרוג והשיפוט שיש בנכון והראוי לעומת הספונטניות והאמון שיש במעגל.

כל הקשבה היא הקשבה עסוקה כי המקשיבה צריכה להשקיע תשומת לב ואנרגיה בהקשבה, להבין את הנאמר וההבנה לעולם תהיה מתוך ההויה של המקשיב וגם אם "רק מקשיבים" אם הדוברת לא תחוש שמקשיבים לה ומבינים אותה או לפחות מנסים להבין אז לא נוצרת תקשורת.

 

לפעמים גם בתקשורת לא מילולית יש אמירה – ואז אנחנו צריכים לבחור איך להענות ולהתייחס...

ויש גם תקשורת לא מודעת- הדברים שקורים ומתהוים בתת מודע הקבוצתי והאישי, ומרקם יחסים בין אנשים. מאחר ואני רגישה לטכסט  אתן דוגמא מתוך הדברים שטל כתבה:

 

מה שאכתוב כאן הוא לגמרי מניסיוני האישי והמקצועי למרות שמבוסס על תאוריה קיימת שמלמדים אותה בבתי ספר לאימון ואחרים.

זוהי דעתי הפרטית ואין פה נוסחה שכדאי או לא כדאי לאמץ.

אני מנתחת את הטכסט הזה ומסמנת מילים באדום, ירוק וכחול.

מה שאכתוב כאן הוא לגמרי מניסיוני האישי והמקצועי למרות שמבוסס על תאוריה קיימת שמלמדים אותה בבתי ספר לאימון ואחרים.

זוהי דעתי הפרטית ואין פה נוסחה שכדאי או לא כדאי לאמץ.

ומה שעשיתי כאן הוא דוגמא כמעט אקראית לאיך דברים מובנים או לא מובנים על ידי הצד הקורא.

מקוה שהצלחתי להסביר את עצמי יותר טוב...

יעל

 

---

[נועה ברנשטיין‎]

הי חברים יקרים,

קודם כל תודה לאלון על החשיפה.. הכנות המפחידה.

זה ענה לי על הצורך בלמידה הרחבת הראייה על

הצרכים שעלו: הצלחה, וודאות.ליבחון אותם מזויות שונות.

לגביי-היתה לי חוויה מפתיעה, ספונטנית ,

כשלימור הזכירה את השם שלי ..פשוט הוצפתי בהתרגשות

כזאת ששתפה אותי ולא יכולתי לעצור.המעניין שזה בא לי ממש בהפתעה

אם לתרגם את התחושה לצרכים.:.שראו אותי..התייחסות..

תשומת לב..שמישהו שם לב אלי..גילה אותי ..ניחש מה עובר עליי..

משהו כזה.אולי זה קשור לביטחון עצמי  משהו כזה..באזור.

המפתיע איך הגוף מיד מגיב..שקולעים בול ..מבלי שאפשר לעצור.

כן.עוד לא גמרתי לעבד את העניין.

אולי זאת הוכחה לעוצמה של החיבור...כשמתחברים למה שפועם בך שקולטים מה עובר עלייך

שמישהו רואה אותך רק רואה.....ואח"כ הכל נירגע.

בכל מקרה לשאלתך לימור  אם רציתי לשתף אתמול.. אז לא .

ולגבי התייחסות נוספת אז העוצמה היתה בעצם  הגילוי שלך ,ברגע הזה

וזהו זה היה מספיק במקום הנכון .. הרגישות שלך או הראייה שלך ,ראייה שמעבר למילים.

בכל זאת חגית התייחסה ושאלה אם אני רוצה לשתף..שזה גם היה במקום

וזה בהחלט הספיק לי לאותו רגע. 

תודה לכולם על המקום שאפשר גם ליבכות וגם להגיד שמרגישים למטה.

תודה ללימור שראית ואמרת.

תודה לחגית על הניצוח על כל הכלים,הדמעות והמחשבות.

ותודה על העבודה הנדירה שאנו עושים.

אין דברים כאלה..

שלכם,

נועה

בתאריך 14 ביוני 2013 11:53, מאת Tal Cha <talch...@gmail.com>:

[Better life Zeev]

חברים יקרים

אני ממש מתלבט אם לכתוב, כי המילה הכתובה עדיין מפחידה אותי.

אני עדיין רוצה לעבד את מה שעבר עלי במהלך המפגש חוץ מכאב הבטן שגרם לי להתסובב כמו אריה בסוגר בחוסר מנוח.

קורא בעניין את מה שעובר כאן במייל, ויש לי הרבה מה להגיד אבל לא מרגיש שאני יכול להתנסח בצורה מספיק מדויקת לתאר את החוויה שעברתי.

יצא לי לדבר עם חלק מחברים, ואולי אחרי עוד כמה שיחות, והתבוננות פנימית אוכל גם להעלות את זה על הכתב.

תודה שאתם ואתן כאן

שבת שלום

זאב

2013/6/14 נועה ברנשטיין <noa...@gmail.com>

--
כל טוב
זאב
חיינו משתפרים מרגע לרגע בכל מובן ואופן
http://cafe.themarker.com/view.php?t=378911
 

[mifgash encounter]

יקרים,

רוצה להציע להשתמש בכלי הישן והמוכר: להביע רגשות וצרכים...

תנסו, כל המתקשים להביע ולהתבטא... כל הרוצים להביע משהו שקשה כרגע לומר בצורה שתהיה אותנטית ומובנת... כל אלה שהביעו עצמם ולא קיבלו מענה מבין לעומק... כל הרוצים להביע עוד משהו - עמוק יותר - כחלק מהתהליך של העמקה וחקירה מתמשכת ומתפתחת - אנא נסו...

הלכתי ישר לאסטרטגיה, אז הנה הרגשות והצרכים שלי:

רגשות: שמחה והתפעלות מהאופן שבו הדברים ממשיכים ללוות אתכם. אמון בתהליך. התרגשות.

צרכים: להמשיך לחלוק ולתרום בעזרת הכלים של NVC. 

בקשה/הצעה: שכל מי שרוצה להביע משהו שטרם הובע, או שטרם הובן כרצונו/כרצונה - שתעשו רשימה של הרגשות שלכם ושל הצרכים - אלה שלא נענו עדיין ואולי גם אחד או שניים שנענו...

ושתפו אותנו. אנחנו כאן.

ואם אתם רוצים להגיד משהו בקשר להצעתי - תבורכו.

אני כאן, באהבה וברצון.

חגית

Hagit Lifshitz

Living and Sharing Compassionate Consciousness & Action

Transforming Conflicts to Opportunities

Mifgash (Encounter) for Conflict Transformation
www.mifgash.org.il
visit me on Facebook

2013/6/14 Better life Zeev <betterand...@gmail.com>

[yael]

שלום לכולם...

עולות כאן שאלות שמאוד מטרידות אותי:

 

"אבל לא מרגיש שאני יכול להתנסח בצורה מספיק מדויקת ל..." 

מה שקשה לי זה שמתייחסים לקריטריונים של השיטה ולא לתוכן שרציתי להביע. אני מבינה את מגבלות הזמן והצורך בתרגול מדוייק וישנם צרכים אחרים שנותנים להם מענה. ואולי כדאי לבדוק מה האיזון הכי טוב.

ואם הייתי מתבטאת באופן ספונטאני הייתי כותבת: נראה שהתהליך כפי  שאני חווה דורש ממי שמבקש להתבטא לעמוד בסטנדרטים ומי שלא מצליח מתבקש לא לדבר "את לא הנושא".

אז איך אן וי סי בא לידי ביטוי בתהליך הזה...

שאלה נוספת עקרונית היא שאלת ההשתתפות ולקיחת האחריות על הצרכים והרגשות לעומת ההרגל של ה"חזקה מנצחת" במהלך העבודה היו אנשים שלא קבלו את תשומת הלב הקבוצתית אף פעם למרות שבקשו זאת.... דברנו על תורות אבל זה לא עבד... נכון זה לא פשוט ונכון שה"צורך" שיראו אותי וינחשו את הצרכים שלי" הוא לא השפה הג'יראפית אבל אולי יש מקום לבדוק וללמוד איך כן לתת ביטוי לפחד או איך להתגבר על הפחד מלהביע את הצורך לעבוד.

מבחינתי סך הכל של הקבוצה על כל מרכיביה צריכים להיות רגישים וקשובים וליצור אוירה שמאפשרת לכולם להרגיש הכי נוח והכי בטוח.

יעל

---

[mifgash encounter]

שלום יעל ושלום כולם,

 תודה, יעל, ששיתפת במה שמעסיק אותך ותודה לכולם על השיתופים שלכם.

אני שמחה על ההזדמנות ללמוד עוד ולתרגל עוד איך אפשר להביע דברים מורכבים וקשים בשפה שתעזור לנו גם להבין יותר אחד את השני, גם להתקרב יותר וגם למצוא בסופו של דבר דרכים לחיות כך שכולם ירגישו יותר טוב.

.ברשותך, יעל, אשקף את מה ששמעתי שאת מביעה ואשמח אם תרצי לתקן, לדייק, להוסיף או לגרוע – לפי הצורך. הצורך שלי הוא לוודא שהבנתי את מה שאת אומרת.

 אני שומעת שאת מוטרדת ואולי גם מתוסכלת, כי חשוב לך שיתייחסו ושיבינו את מה שאת אומרת, ומה שכל אחד אומר, ולא רק יתייחסו לשאלה אם דיברת, או אם מישהו אחר דיבר, לפי "כללים" מסוימים או לא. חשוב לך שיבינו מה שאת מביעה בין אם זה נאמר בצורה מדויקת של "רגשות וצרכים" ובין אם לא. גם אם רואה חשיבות לתרגול לפי "הכללים" – עדיין חשוב לך שהקשב האנושי יהיה שם גם אם האדם בטא את עצמו באופן ספונטאני.

 אני גם שומעת את הכאב והתסכול שלך, כי היית רוצה לקבל ממני התייחסות שונה מאשר מה שאת זוכרת שאמרתי לך ברגע מסוים: "את לא הנושא כרגע". נדמה לי שאני שומעת שבאותו רגע התעורר אצלך כאב ותסכול, כי היית רוצה שאתייחס למה שאת מביאה באותו רגע כאל צורך לגיטימי בדיוק כמו הצרכים האחרים שעלו, ולא אביע משהו ששם את הצורך שלך ""בצד", או "בעדיפות שנייה". אני גם שומעת את התהייה שלך איך מה שאמרתי יכול לעלות בקנה אחד עם NVC, ושאת נשארת עם הכאב הזה והצורך שלך לברר ולשאול משהו - צורך שלא נענה.

 עוד כאב ותסכול שלך אני שומעת כי היית רוצה להבטיח שמי שצריך לדבר ולעבוד על משהו – אכן יוכל לקבל את הבמה לכך, ושההחלטה על מי יעבוד לא תהיה לפי מי שהוא יותר "חזק" אלא בדרך אחרת שתיקח את כולם בחשבון. היית רוצה שכולם יקבלו את תשומת הלב שהם זקוקים לה, והיית רוצה שאתן גם לך את תשומת הלב, ההקשבה וההתחשבות בצרכיך - שהיית זקוקה להם באותו רגע ובכלל.

 ולבסוף אני שומעת את המשאלה שלך שלכל אחד יהיה מקום בטוח בקבוצה וללא פחד מלהביע את רצונותיו לעבוד.

 אשמח לקבל ממך משוב, האם הבנתי נכון ומדויק, או שיש לך צורך לתקן, לדייק, לשנות את מה שהבנתי.

 שלך, ושלכם, חגית

 

Hagit Lifshitz

Living and Sharing Compassionate Consciousness & Action

Transforming Conflicts to Opportunities

Mifgash (Encounter) for Conflict Transformation
www.mifgash.org.il
visit me on Facebook

2013/6/15 yael <yae...@bezeqint.net>

[Better life Zeev]

יעל יקרה

אני מאוד אוהב לכתוב מהבטן את כל התחושות שלי והרגשות שלי בלי לעקוב אחרי שום פרוטוקול זה או אחר.

מצאתי הרבה פעמים שלשתגובה כזאת יש פנים רבות, ולפעמים שלא לצורך אני צריך לעצור את הספונטניות ולחכות.

מה שהחלטתי שקודם כל אעבד את מה שעבר עלי, וחגית ועוד חברים עוזרים לי להבין איפה אני עומד בדינמיקה הקבוצתית.

כמו שאלון הביע אימה בקבוצה לעשות טעות. אני לא מפחד לעשות טעות ועושה טעויות על ימין ושמאל, אבל יש טעות שקשה לי מאוד לסלוח לעצמי אם פגעתי במישהוא  ולכן עשיתי לי כלל. תספור עד 10 לפני שאתה מבקר משהו או מישהוא, וכאשר אתה כותב תספור עם מאה (או אפילו עד 1000) כי ברגע שלחצת SEND אין דרך חזרה מהפרשנות שאנשים עושים לדבריך.
האם הובנתי יותר טוב עכשיו?

תודה על ההקשבה

לילה טוב

זאב

2013/6/15 yael <yae...@bezeqint.net>

[yael]

אענה בגוף התשובה...

 

---

From: nvc-am...@googlegroups.com [mailto:nvc-am...@googlegroups.com] On Behalf Of mifgash encounter
Sent: Saturday, June 15, 2013 11:15 PM
To: nvc-am...@googlegroups.com
Subject: Re: בעקבות אתמול

 

שלום יעל ושלום כולם,

 תודה, יעל, ששיתפת במה שמעסיק אותך ותודה לכולם על השיתופים שלכם.

אני שמחה על ההזדמנות ללמוד עוד ולתרגל עוד איך אפשר להביע דברים מורכבים וקשים בשפה שתעזור לנו גם להבין יותר אחד את השני, גם להתקרב יותר וגם למצוא בסופו של דבר דרכים לחיות כך שכולם ירגישו יותר טוב.

.ברשותך, יעל, אשקף את מה ששמעתי שאת מביעה ואשמח אם תרצי לתקן, לדייק, להוסיף או לגרוע – לפי הצורך. הצורך שלי הוא לוודא שהבנתי את מה שאת אומרת.

 אני שומעת שאת מוטרדת ואולי גם מתוסכלת, כי חשוב לך שיתייחסו ושיבינו את מה שאת אומרת, ומה שכל אחד אומר, ולא רק יתייחסו לשאלה אם דיברת, או אם מישהו אחר דיבר, לפי "כללים" מסוימים או לא. חשוב לך שיבינו מה שאת מביעה בין אם זה נאמר בצורה מדויקת של "רגשות וצרכים" ובין אם לא. גם אם רואה חשיבות לתרגול לפי "הכללים" – עדיין חשוב לך שהקשב האנושי יהיה שם גם אם האדם בטא את עצמו באופן ספונטאני. חשוב לי שאם עולה משהו אצלי או אצל מישהו אחר והיא או הוא בחרו להגיד כמו שהם עולים אצלם – אפשר להגמיש את השיח ואולי לנסות "לתרגם" או לעזור להביע את הדברים בשפה מקרבת.... והתחושה היא של אי נוחות – ההפך מהרמוניה ועקביות – ושל כעס ואכזבה.

 אני גם שומעת את הכאב והתסכול שלך, כי היית רוצה לקבל ממני התייחסות שונה מאשר מה שאת זוכרת שאמרתי לך ברגע מסוים: "את לא הנושא כרגע". נדמה לי שאני שומעת שבאותו רגע התעורר אצלך כאב ותסכול, כי היית רוצה שאתייחס למה שאת מביאה באותו רגע כאל צורך לגיטימי בדיוק כמו הצרכים האחרים שעלו, ולא אביע משהו ששם את הצורך שלך ""בצד", או "בעדיפות שנייה". אני גם שומעת את התהייה שלך איך מה שאמרתי יכול לעלות בקנה אחד עם NVC, ושאת נשארת עם הכאב הזה והצורך שלך לברר ולשאול משהו - צורך שלא נענה. פעמיים נאמרה ההערה הזו ואני שמעתי אותה כהערה ולא רק כלפי... יש כאן דפוס מסויים ואשמח לסמן לך בכל פעם שאני מרגישה שזה חוזר. שוב, זה יותר מתחבר לי לתחושות תסכול וצער על חוסר קוהרנטיות וחוסר הרמוניה. בעיקר זה מתחבר לתחושה שיש דרך נכונה ודרך לא נכונה =שיפוטיות.

 עוד כאב ותסכול שלך אני שומעת כי היית רוצה להבטיח שמי שצריך לדבר ולעבוד על משהו – אכן יוכל לקבל את הבמה לכך, ושההחלטה על מי יעבוד לא תהיה לפי מי שהוא יותר "חזק" אלא בדרך אחרת שתיקח את כולם בחשבון. היית רוצה שכולם יקבלו את תשומת הלב שהם זקוקים לה, והיית רוצה שאתן גם לך את תשומת הלב, ההקשבה וההתחשבות בצרכיך - שהיית זקוקה להם באותו רגע ובכלל.

מה שאני מבקשת ממך זה בעיקר להניח לי – לתת לי להיות, וכשאני מביעה משהו אם זה לא מובן לנסות להבין את מה שאני אומרת...

 ולבסוף אני שומעת את המשאלה שלך שלכל אחד יהיה מקום בטוח בקבוצה וללא פחד מלהביע את רצונותיו לעבוד. – הבקשה שלי היא לגמישות ולהשתתפות והרמוניזציה של הקבוצה על מנת ליצור מקום בטוח

 אשמח לקבל ממך משוב, האם הבנתי נכון ומדויק, או שיש לך צורך לתקן, לדייק, לשנות את מה שהבנתי.

 שלך, ושלכם, חגית

 יעל שלם

 

[mifgash encounter]

יעל, גם אני אתייחס בגוף המייל שלך (בכחול)

שלום יעל ושלום כולם,

 תודה, יעל, ששיתפת במה שמעסיק אותך ותודה לכולם על השיתופים שלכם.

אני שמחה על ההזדמנות ללמוד עוד ולתרגל עוד איך אפשר להביע דברים מורכבים וקשים בשפה שתעזור לנו גם להבין יותר אחד את השני, גם להתקרב יותר וגם למצוא בסופו של דבר דרכים לחיות כך שכולם ירגישו יותר טוב.

.ברשותך, יעל, מנחשת שסימנת את המלים האלה, כי רצית להביע פה משהו על זה שביקשתי את רשותך, אבל בעצם המשכתי לפני שקיבלתי אותה ? האם את מביעה כאן תסכול ואכזבה כי היית רוצה שמאחורי המלים שלי יהיו גם מעשים? ושאם אני מבקשת רשות, גם אחכה לקבל אותה לפני שאני ממשיכה? האם אני מבינה נכון חשוב לך מאד החופש האישי לבחור אם להסכים או לא, ושתהיה מצדי התחשבות וכבוד לחופש שלך לבחור, גם במחוות כגון אלה? אשקף את מה ששמעתי שאת מביעה ואשמח אם תרצי לתקן, לדייק, להוסיף או לגרוע – לפי הצורך. הצורך שלי הוא לוודא שהבנתי את מה שאת אומרת.

 אני שומעת שאת מוטרדת ואולי גם מתוסכלת, כי חשוב לך שיתייחסו ושיבינו את מה שאת אומרת, ומה שכל אחד אומר, ולא רק יתייחסו לשאלה אם דיברת, או אם מישהו אחר דיבר, לפי "כללים" מסוימים או לא. חשוב לך שיבינו מה שאת מביעה בין אם זה נאמר בצורה מדויקת של "רגשות וצרכים" ובין אם לא. גם אם רואה חשיבות לתרגול לפי "הכללים" – עדיין חשוב לך שהקשב האנושי יהיה שם גם אם האדם בטא את עצמו באופן ספונטאני. חשוב לי שאם עולה משהו אצלי או אצל מישהו אחר והיא או הוא בחרו להגיד כמו שהם עולים אצלם – אפשר להגמיש את השיח ואולי לנסות "לתרגם" או לעזור להביע את הדברים בשפה מקרבת.... והתחושה היא של אי נוחות – ההפך מהרמוניה ועקביות – ושל כעס ואכזבה.

שומעת שהיית רוצה נוחות והרמוניה עם עקביות - שאני אתן את "התרגומים", או אסייע למדבר "לתרגם" את מה שהוא אומר, במקרה שהדברים לא נאמרים בצורה ""מדויקת לפי השיטה" ושאאפשר לכל אחד להתבטא בדרך שנוחה לו בלי "לתקן" שזה "לא לפי השיטה".

 אני גם שומעת את הכאב והתסכול שלך, כי היית רוצה לקבל ממני התייחסות שונה מאשר מה שאת זוכרת שאמרתי לך ברגע מסוים: "את לא הנושא כרגע". נדמה לי שאני שומעת שבאותו רגע התעורר אצלך כאב ותסכול, כי היית רוצה שאתייחס למה שאת מביאה באותו רגע כאל צורך לגיטימי בדיוק כמו הצרכים האחרים שעלו, ולא אביע משהו ששם את הצורך שלך ""בצד", או "בעדיפות שנייה". אני גם שומעת את התהייה שלך איך מה שאמרתי יכול לעלות בקנה אחד עם NVC, ושאת נשארת עם הכאב הזה והצורך שלך לברר ולשאול משהו - צורך שלא נענה. פעמיים נאמרה ההערה הזו ואני שמעתי אותה כהערה ולא רק כלפי... יש כאן דפוס מסויים ואשמח לסמן לך בכל פעם שאני מרגישה שזה חוזר. שוב, זה יותר מתחבר לי לתחושות תסכול וצער על חוסר קוהרנטיות וחוסר הרמוניה. אני שומעת שבכל פעם שנאמרה אמירה שמשמעותה הייתה "לא עכשיו", לא רק לך אישית, הרגשת תסכול וצער כי רצית הרמוניה ורצית שהדברים יזרמו בלי הפסקה והפרעה מצדי. אני שומעת שהיית רוצה שאשים לב לסימנים שלך כשאת מרגישה את אי הנוחות הזאת, כדי שאפסיק לומר את ההערה הזאת ואאפשר למי שרצה לדבר והתחיל לדבר - שידבר בצורה חופשית, בלי שאעצור אותו. בדרך הזאת את מקווה ומאמינה שתוכלי להרגיש יותר הרמוניה וקוהרנטיות. בעיקר זה מתחבר לתחושה שיש דרך נכונה ודרך לא נכונה =שיפוטיות.

 עוד כאב ותסכול שלך אני שומעת כי היית רוצה להבטיח שמי שצריך לדבר ולעבוד על משהו – אכן יוכל לקבל את הבמה לכך, ושההחלטה על מי יעבוד לא תהיה לפי מי שהוא יותר "חזק" אלא בדרך אחרת שתיקח את כולם בחשבון. היית רוצה שכולם יקבלו את תשומת הלב שהם זקוקים לה, והיית רוצה שאתן גם לך את תשומת הלב, ההקשבה וההתחשבות בצרכיך - שהיית זקוקה להם באותו רגע ובכלל.

מה שאני מבקשת ממך זה בעיקר להניח לי – לתת לי להיות, וכשאני מביעה משהו אם זה לא מובן לנסות להבין את מה שאני אומרת... שחשוב לך להיות ולנהוג כמו שאת, בלי לשפוט את זה (בלי שיפוט ממני ובלי שיפוט מאחרים), ומה שאת מבקשת ממני זה רק להשתדל להבין את מה שאת אומרת.

 ולבסוף אני שומעת את המשאלה שלך שלכל אחד יהיה מקום בטוח בקבוצה וללא פחד מלהביע את רצונותיו לעבוד. – הבקשה שלי היא לגמישות ולהשתתפות והרמוניזציה של הקבוצה על מנת ליצור מקום בטוח

 אשמח לקבל ממך משוב, האם הבנתי נכון ומדויק, או שיש לך צורך לתקן, לדייק, לשנות את מה שהבנתי.

 שלך, ושלכם, חגית

 יעל שלם

יעל, מקווה שכרגע אני מבינה ביתר דיוק גם את דבריך הנוספים. אנא אמרי לי אם אכן הבנתי ואם יש לך צורך לומר עוד משהו (לדייק וכו').

אשמח גם לשמוע אם תוך כדי תהליך הבירור וההבנה שאני מציגה כאן, מתעורר אצלך משהו נוסף/חדש ואם תרצי לשתף אותי/אותנו בזה.

שלך ושלכם, חגית

Hagit Lifshitz

Living and Sharing Compassionate Consciousness & Action

Transforming Conflicts to Opportunities

Mifgash (Encounter) for Conflict Transformation
www.mifgash.org.il
visit me on Facebook

2013/6/16 yael <yae...@bezeqint.net>

[yael]

אחזור בסגול....

 

---

From: nvc-am...@googlegroups.com [mailto:nvc-am...@googlegroups.com] On Behalf Of mifgash encounter
Sent: Sunday, June 16, 2013 8:36 AM
To: nvc-am...@googlegroups.com
Subject: Re: בעקבות אתמול

 

יעל, גם אני אתייחס בגוף המייל שלך (בכחול)

שלום יעל ושלום כולם,

 תודה, יעל, ששיתפת במה שמעסיק אותך ותודה לכולם על השיתופים שלכם.

אני שמחה על ההזדמנות ללמוד עוד ולתרגל עוד איך אפשר להביע דברים מורכבים וקשים בשפה שתעזור לנו גם להבין יותר אחד את השני, גם להתקרב יותר וגם למצוא בסופו של דבר דרכים לחיות כך שכולם ירגישו יותר טוב.

.ברשותך, יעל, מנחשת שסימנת את המלים האלה, כי רצית להביע פה משהו על זה שביקשתי את רשותך, אבל בעצם המשכתי לפני שקיבלתי אותה ? האם את מביעה כאן תסכול ואכזבה כי היית רוצה שמאחורי המלים שלי יהיו גם מעשים? ושאם אני מבקשת רשות, גם אחכה לקבל אותה לפני שאני ממשיכה? האם אני מבינה נכון חשוב לך מאד החופש האישי לבחור אם להסכים או לא, ושתהיה מצדי התחשבות וכבוד לחופש שלך לבחור, גם במחוות כגון אלה? אשקף את מה ששמעתי שאת מביעה ואשמח אם תרצי לתקן, לדייק, להוסיף או לגרוע – לפי הצורך. הצורך שלי הוא לוודא שהבנתי את מה שאת אומרת. אי הנוחות והסימון הוא רגישות לאני מתכוונת למה שאני אומרת וכנראה הרגישות הזו נוגעת לאוטונומיה ולבחירה....

[Raffi and Shira Lev-Tzion]

טל יקרה,

 

תודה על ה"שיעור" המחכים בנושא הקשבה, ועל הקישור למאמר שלך בנושא.

תוך כדי קריאה תהיתי ביני וביני האם קיימת במציאות שלנו אפשרות ל"הקשבה ריקה", וכשקראתי את ההתנסות שלך המלאתי התפעלות והשראה. הייתי רוצה ללמוד יותר איך עושים את זה. זה נעלה מאוד בעיני!

 

שלך,

שירה

[Tal Cha]

תודה שירה על ההתייחסות ועל הזמן שלקחת לקרוא :-)

אשמח לדבר איתך על כך. כן, יש אפשרות להיות בהקשבה ריקה. 

אולי לא לאורך שעות, אבל עם התרגול זה מצליח יותר :-)

בברכה,

טל חלוץ

אימון, לשם שינוי

אימון אישי בקבוצה לשינוי והתפתחות

052.3514058

הצטרפו אלי לפייסבוק

2013/6/23 Raffi and Shira Lev-Tzion <shir...@gmail.com>

[yael]

שלום טל

מאחר והתעוררתי באמצע הלילה והשאלה שלי מה אומרת טל המתחבאת הדפסית או מה שלא יהי לטל המלכה ( זו ששם מעבר לזמן, למרחב ולהכל) ולא במקרה אני עונה לך על מה שכתבת לגבי סוגי ההקשבות. בכל מקרה המקשיבה היא תמיד גוף חי עם צרכים ורגשות ובהקשבה גם יש צורך...

בכל מקרה אני יכולה להבין להרגיש ולקבל ולהיות אם אני שם כולל הכול .

ולשאלתי ... שאלתי מה הצורך שמתמלא בשקיפות, ובאי נראות ומה שעלה לי זה הגנה – כי אם לא רואים אותך בעצם לא יכולים לפגוע בך? אם את איננה אז בין היתר את גם מוגנת מוסווית וגם רואה ואינה נראית? ובמערכת היחסים שתארת מתחבר לי מאוד השיר של שימבורסקה "יש המממשים" כמתאר את מתן  - מתאר ולא שופט. ובגלל שהוא "צודק תמיד" נוצר איום ובעצם אין לך מקום?  

ולגבי ההקשבה יש כאן תהליך מורכב שמגייס את המקשיבה את נסיונה, רגשותיה רוחה ואותה על אי השלמות שלה.... היא מנסה להכיל ולעבד את המילים, הטון, הרגשות והאנרגיה שעוברת דרך המילים – ולא הכל נקלט למודע. אחר כך העיסה מעובדת ולפעמים היא נוגעת למשהו אצל (א +צל) המקשיבה ולפעמים לא, ולפעמים זה עונה ולפעמים לא, ... לפעמים התגובה רהוטה ושוטפת ולפעמים היא לא מדוייקת...  אז אין הקשבה ריקה אלא אולי יש הקשבה שמצליחה לגייס את כל המשאבים לעיבוד המסרים של השני באופן נקי לעומת הקשבה שרק על עצמי לספר ידעתי ומה שתמיד עולה זה חוויות ספציפיות שמוצפות עם שמיעת האחר... ושוב אני מגיעה למרכז ולהוויה הטהורה המרכז הבלתי תלוי במקום ובזמן שכל כך קשה  להיות בו.... אגב יש הקוראים למקום הזה הארה J

שבת שלום

ומקווה מאוד שיהיה לך הרבה עלמה השבוע.

 

 

 

---

From: nvc-am...@googlegroups.com [mailto:nvc-am...@googlegroups.com] On Behalf Of Tal Cha

Sent: Friday, June 14, 2013 11:54 AM

To: nvc-am...@googlegroups.com
Subject: Re: בעקבות אתמול

[yael]

אופס,

 

 

---

[Tal Cha]

תודה יעל יקרה על ההתייחסות

אני בחופשה מעצמי, ולא כ"כ מנסה לנתח איפה אני ולמה זה עולה.

אקרא ביתר עיון את התבוננותך בהמשך.

תודה על הזמן שלקחת בכל אופן

שבת מנוחה

בברכה,

טל חלוץ

אימון, לשם שינוי

אימון אישי בקבוצה לשינוי והתפתחות

052.3514058

הצטרפו אלי לפייסבוק

2013/7/6 yael <yae...@bezeqint.net>