חגית יקירה,
קראתי את מכתבייך ואת התגובות המרגשות והמחזקות לעומק.
מבקשת לשתף בקצרה אותך ואת חברי הקבוצה בתחושות החיות בי בעקבות הקריאה.
שמעתי כעס, תסכול, עלבון וכאב גדול כמו גם את הרצון בבחירה, הערכה וקבלה, במכתב הראשון.
שמעתי נכון?
אלה, מנחשת,פינו מקומם לכאב , צער ,חרטה ורצון כן לחיבור , במכתב הנוכחי.
את שומעת נכון, קיימת בי המשאלה ללמוד ולהתפתח במרחב המושתת על אמון רב, אינטימיות ופתיחות
לצד ביטחון והגנה המקובלים בין משתתפיו.
אני מייחלת לביטחון עמוק באדם האוחז בהגה הספינה ,כי ידע לזהות את הסערות הרוגשות עלינו
וביד מקצועית ורגישה ינווט את הספינה אל גובה גלים בה תוכל להמשיך את דרכה בבטחה.
אני שותפה מלאה לבקשתך לקיים ניסיון לחיבור יחד עם צורך לשמוע את הקולות,
לראות את הפנים ולחוש את האנרגיה במהלך ניסיון זה.
משתפת בכנות רבה כי מתלבטת על האופן הנכון עבורי לקיום הניסיון.
האם לתרגל במסגרת של מפגש קבוצתי , על המשמעויות השונות שלו,
או במתכונת אינטימית יותר?
שבת שלום,
אמי