בס"ד
חנוכה תש"פ
השלום והברכה
סוף סוף קרן אור של שפיות הבליחה לה מבין ענני הצער שאפפו את משפחתי בחודשיים האחרונים, צער על גיס אהוב שהסתלק בטרם עת לאחר מחלה קצרה וקשה. כמאמר המשורר: 'כאב השיניים שאותך לופת, את ליבך ומוחך חוסם וכופת. (ד. בלוך ? -1951 / אם תמצאו חמש דקות פנויות, תוכלו לרחם עלי.)
בחודשיים אלו, לא עניין אותי שום נושא שאיננו נושא משפחתי. הגיעו הדברים עד כדי כך שאפילו לא סקרן אותי לדעת איזה נציג של 'דגל התורה' בעיריית ירושלים, ניצח במלחמת הג'ובים ומונה לסגן השלישי של ממלא המקום מחזיק תיק החינוך.
v
אז למי שהספיק לשכוח מי אני, אזכיר לו: יסודות > פוניבז' > מדרשיה > נחל חרדי > דרך חיים.
לא נזכרתם? אפיקורס! - עוד לא? חכם ושנון! - כעת בוודאי נזכרתם.
v
בטור עמוס במילים אני מנתח מדוע לכבוד הקב"ה ותורתו מן הראוי לענ"ד להפריד את הדת מהמדינה. בטור זה אני מנסה להיכנס לראשו של הציבור הכללי ולהסביר את מקור הזעם שלהם כלפי 'הכפיה הדתית'. - לא מה שאתם חושבים - אך כדי למנוע לזות שפתיים, הריני מצהיר בזאת: אין בדבריי בטור דעה זה אפילו רמז לכך שאני סבור שיש גרם של צדק בדבריהם, וחלילה לי ממחשבת פיגול זאת. החרדים תמיד צודקים והחילונים תמיד טועים!
ובא לציון גואל אמן.
ובנטפי הפעם.