בס"ד
ער"ח סיון תשע"ט
התנצלות:
בנטפי שעבר הזכרתי את התפיסה הרואה גם בפעילותם של חילונים בבניית ארץ ישראל כזו שנובעת מתוך נקודה פנימית של קדושה הקיימת בכל יהודי גם אם הוא אפיקורס זולל טרפות.
בין הדברים השחלתי בציניות משפטים שבאוזני ושכמותי נשמעים ככאלה הרווחים בבתי מדרשות אלו. דא עקא שבאי שימת לב לא ראויה הזכרתי גם את שמו של הרצי"ה קוק זצ"ל, באופן שעלול היה להשתמע כאילו הוא זה שחתום על משפטים אלה, חלק מהקוראים נפגעו ומחו בי בצדק. אני מתנצל מעומק ליבי.
חלילה לי! לא התכוונתי כלל ללעוג למנהיג בישראל שהעמיד דורות של תלמידים ת"ח ויר"ש בתכלית, ורבים הולכים לאורו, מהם תלמידים אהובים לשעבר שעד היום אנחנו ביחסים קרובים - אנשים שהם מופת של השראה. אדגיש במיוחד כי לא הייתה לי כל כוונה ללעוג גם לתפיסה הרעיונית הזו לכשעצמה - הגם שבבית המדרש בו למדתי אני, לא התקבלה התפיסה הזאת. הלעג היה מכוון לתופעה מגוחכת הקיימת בכמה וכמה בתי מדרשות בעלי משמעות אזוטרית. [מהם, גם בבית המדרש החרדי].
הסבר מפורט יותר לתופעה הרחבתי בטור תחת הכותרת 'שפת בית המדרש'. [זהירות: טור כבד וארוך]
v
ככלל אינני נוהג להטיח ביקורת כלפי ציבורים שאינני חלק מהם לטוב ולמוטב, גם בעיני יש טעם לפגם בביקורת שמופנית לקהלים שהמבקר איננו נמנה עליהם. בעוד שלביקורת הנאמרת בתוך הבית יתכן אופי של דאגה, אכפתיות, ערבות ואחריות, הרי שביקורת המופנית כלפי חוץ בדרך כלל נושאת אופי של התנשאות שאיננה ראויה.
ובנטפי הפעם: