נטפי שפיות 140 פרשת שמות תש"פ

[bdb...@gmail.com]

בס"ד

יום ה' פרשת שמות תש"פ

השלום והברכה.

'את השלטון המושחת הזה צריך להחליף באנשים ישרים וזכים כמונו!' כך טוענים חברי האופוזיציה.

ומעשה שלא היה, כך היה: בבחירות לראשות העיריה עמד לו מתמודד צעיר ראש מפלגת 'הזוך והזוהר' יפה הבלורית והתואר, וברטוריקה מצועקת הלהיב את הקהל: 'הביטו בווילה המפוארת שבנה לו ראש העיר הוותיק מכספינו, כבר חצי יובל מכהן הוא כראש העיר ראו באיזו מכונית יוקרה הוא נוהג, את כל זה קנה בכספי המיסים שלנו...הגיעה השעה...! דם צעיר.. ..! יושרה ו...! דאגה לתושבים...! בלה, בלה בלה.'

כעבור שלשה חודשים עמד באותו ככר ראש העיר הוותיק חרוץ קמטים וכסוף שער, ובחיוך רחב טען: 'תושבים יקרים, אכן צודק המתמודד הצעיר, הכל נכון, אך לי - כבר יש ואני שבע, לו - עדיין אין והוא רעב, לא חבל לכם על הכסף?

v     

עוד לא אבדה תקוותנו

לפני שבועיים השתתפתי בטקס רב רושם לציון עשרים שנה להקמתו של ה'נח"ל החרדי'. כנהוג אצל ה'מינים' בסיום ערב שכזה, כל הקהל נעמד על רגליו ושר 'התקווה' בדום מתוח. להפתעתי, גם לאחר עשרות שנות כפירה, חיישני החרדיות שבמוחי עדיין תקינים וכשעמדתי עם כולם, הם שלחו לגופי אותות מצוקה שגרמו לי עקצוצים בגוף, ופריחה קלה בעור.

עוד לא אבדה תקוותינו.

אגב, לפני הטקס הצבאי הראשון שעמד להיערך ב'נחל החרדי', ישבנו רבני הנחל עם אנשי אכ"א וביקשנו מחמת רגישות המשפחות החרדיות להחליף את שירת ה'תקווה' בשירת 'אני מאמין' [אתחלתא דגאולה למול כיסופי משיח] הם נעלבו וסרבו. לאחר משא ומתן, כך סוכם: ישירו גם 'התקווה' וגם 'אני מאמין', וכך נהוג שם עד היום.  היה משעשע לשמוע את פלפולי המומחים בדיני טקסים בצה"ל, שהתחבטו קשות בשאלה הקשה האם ישירו 'אני מאמין' לפני 'התקווה' או לאחריה? להלן צדדי הספק: שירת התקווה יוצרת 'חלות' של 'סיום' הטקס, וא"כ מן הדין לשיר אותה לאחר 'אני מאמין'. מאידך, אם כך ייעשה, נמצא שכללי הטקס משתנים שכן 'האני מאמין' יקבל 'שם' של דין שווה מדיני הטקס. וחלילה לנו לשנות ח"ו מסורת שקיבלנו מדור דור עוד משנת תרפפ"ו.

לאחר שהתחבטו שבעה ימים ושבעה לילות פסקו: תחילה תפוזם 'התקווה' ואכן היא תחיל את 'חלות' סיום הטקס. ו'כמין ימא לטיגנא' ישירו מיד 'אני מאמין' אך הוא לא ייחשב כחלק מהטקס הצבאי אלא כטקס חרדי נפרד. ויש נפק"מ בדבר, כגון, האם עדיין חל איסור דיבור וחיוב עמידה, ועוד.

 

ובנטפי הפעם..

1.       סיפורים גדולים על אנשים פשוטים.

2.       שמחת סיום הש"ס בלימוד הדף היומי.

3.       הדף היומי והגאון ר' משה מרדכי שולזינגר זצ"ל:

4.       ממש ממש משמח, עוד הוכחה לאמיתות התורה.

5.       'קנאים' והדף היומי.

6.       ידיעה היסטורית ודרמטית – וקושיה.