כניסת
התקשוב כחלק בלתי נפרד ובמידה מסויימת מרכזי לתכנית הלימודים, ליחידות
ההוראה ולכיתה, חייבה מורים ללמוד את השינויים הללו ולמצוא את הפנאי ללמידה
ויישום הנלמד בהשתלמויות ובהדרכות.
לא פעם עמדו מורים ותיקים
ומוערכים, כאלה שאין ויכוח על הרזומה שלהם, על דורות של תלמידים מצויינים
ומצטיינים שלהם, על הישגי מבחני מיצ"ב טובים וכדומה, שהתקשו לקבל את
התחום החדש כחלק מדרכי ההוראה. בנוסף לכך, חבלי הלידה הציבו קשיים
רבים ומורים שכבר קיבלו על עצמם הכנה ולימוד בעזרת אמצעים מתוקשבים,
התקוממו על ציוד חסר, על מחשבים שלא עובדים ועל התנהלות שונה לגמרי של
כיתה, שאם בעבר היתה קשובה, זקופה ושותקת, הרי שבשיעור המתוקשב אותה הכיתה
ממש, הופכת פעילה, כפופה ורוחשת.
בצוות יש מורים שהתחברו מיד ומורים שהתקשו להסתגל לשינויים. הדבר יצר חוסר הסכמה בחדר המורים והרבה חילוקי דעות. מי ששיתף פעולה נתפס כבלתי לויאלי לצוות והלחץ הקבוצתי יצר אי נעימות.