מגרסות נייר

[newofix]

מגרסת נייר הינה מכשיר מכני המשמש לחיתוך נייר לצורך גריסה המאופיינת
בהיותה בצורת רצועות דקות או חלקיקים קטנים. ארגונים ממשלתיים, בתי עסק
ואנשים פרטיים משתמשים במגרסות על מנת להשמיד מסמכים פרטיים, חסויים או
רגישים בכל היבט אחר. מומחים לענייני פרטיות ממליצים לעיתים קרובות
לאנשים פרטיים לגרוס את מסמכי החשבונות והמסים שלהם, תכתובות בנוגעות
לכרטיסי האשראי וחשבונות הבנק ופריטים אחרים שיכולים לשמש בידי גנבים
לצורך הונאה או גניבת זהות.

היסטוריה
הכבוד על פיתוח מגרסת הנייר הראשונה ניתן לממציא הפורה אבוט אוגוסטוס לוֹ
מהעיירה הורסשו (Horseshoe), הממוקמת לחופו הדרומי של אגם הורסשו
בפירספילד, ניו יורק. הפטנט שלו עבור "כלי קיבול לאשפת נייר", המיועד
להציע שיפור לשיטת השלכת הניירות, הוגש בתאריך 2 לפברואר, 1909, וקיבל את
מספר הפטנט האמריקאי 929,960 בתאריך 31 באוגוסט, 1909. ההמצאה של לו, עם
זאת, מעולם לא יוצרה.
מגרסת הנייר של אדולף איינגר, המבוססת על מכשיר להכנת פסטה והינה בעלת
ארכובה לתפעול ידני, יוצרה בשנת 1935 בגרמניה. ההנחה היא שההמצאה עלתה
מהצורך שלו לגרוס את התעמולה האנטי-נאצית שלו, על מנת להימנע מחקירות
בידי הרשויות. איינגר שיווק בהמשך את המגרסות שלו לסוכנויות ממשלתיות
ולמוסדות פיננסיים, לאחר שהמיר אותה מהפעלה בארכובה ידנית למנוע חשמלי.
החברה של איינגר, EBA Maschinenfabrik, ייצרה את מגרסות הנייר הראשונות
שפעלו בחתך-רוחב בשנת 1959 וממשיכה לייצר אותם גם היום, תחת שם החברה
EBA Krug & Priester GmbH & Co. בבלינגן.

שגרירות ארה"ב באיראן השתמשה במגרסות נייר רוחביות על מנת לגרוס את עמודי
הנייר לרצועות לפני ההשתלטות על השגרירות ב-1979 (למרות שלא בהצלחה
יתרה). לאחר שהקולונל אוליבר נורת' אמר לקונגרס כי הוא השתמש בדגם החיתוך
הרוחבי Schleicher Intimus 007 על מנת לגרוס את המסמכים המתנגדים לאיראן,
מכירות החברה עלו בכמעט 20 אחוזים במהלך 1987.
עד לאמצע שנות ה-1980, שימוש במגרסות שלא על ידי גופים ממשלתיים היה
נדיר. לאחר החלטת בית המשפט העליון ב-1984 במקרה של קליפורניה נגד
גרינווד, אשר בו בית המשפט העליון של ארצות הברית טען כי התיקון הרביעי
לחוקה אינו אוסר חיפוש ללא-צו ותפיסה של זבל שהותר לאיסוף מחוץ לבית,
השימוש במגרסות נייר הפך שכיח יותר בקרב אזרחי ארה"ב, אשר דאגו לפרטיותם.
חוקים כנגד-שריפה, הדאגה בנוגע למטמונות פסולת, ריגול תעשייתי וחששות
מפני גניבת זהות – כל אלו יצרו דרישה הולכת וגדלה למגרסות נייר.

ועדת המסחר הפדרלי של ארה"ב (US Federal Trade Comission) מעריכה כי ישנם
9 מיליון מקרים של גניבת זהות בשנה ברחבי ארה"ב לבדה, וממליצה לאנשים
פרטיים להתגונן מפני גניבת זהות על ידי גריסת מסמכים פיננסיים לפני
השלכתם.
סוכנויות חדשות הביאו את המודעות בנוגע לגניבת מידע לרמה כזו שמרבית
הצרכנים, ארגוני הבריאות ובתי העסק מבינים את החשיבות של השמדת מידע
חסוי. כמו כן, חוקי פרטיות המידע דוגמת FACTA, HIPAA וחוק גרם-ליך-בליילי
(Gramm-Leach-Bliley Act) מניעים את מכירות המגרסות, בעוד עסקים ואנשים
פרטיים נוקטים בצעדים הדרושים על מנת לעמוד בקו אחד עם המצב ולהימנע
מסיבוכים עם החוק.

סוגי מגרסות
המגרסות נעות על טווח רחב של גדלים ומחירים, החל מיחידות קטנות ולא-יקרות
המיועדות לדפים ספורים בלבד ועד יחידות גדולות המשמשות לשירותי גריסה
מסחריים, העולות מאות אלפי דולרים והיכולות לגרוס מליוני מסמכים בשעה.
חלק מהמגרסות המשמשות על ידי שירותי גריסה מסחריים נבנות בתוך משאיות
גריסה.
המגרסה הקטנה והרגילה הינה מכשיר המופעל חשמלית, אולם ישנן גם מגרסות ללא
הנעה מכנית, דוגמת מספריים מיוחדים המורכבים ממספר זוגות להבים ומשמשים
לגריסת נייר בהפעלה ידנית.
מכשירים אלו מסווגים בהתאם לגודל ולצורה של גריסי הנייר שהם מייצרים
(מבחינה מעשית, תכונה זו משמשת גם למדידת האקראיות או האנתרופיה שהם
מייצרים). גודל המגרסות יכול לנוע בטווח שבין מספריים סטנדרטיים ומכשירים
מופעלים-ידנית אחרים ועד מגרסות בגודל משאיות. ישנם גם אתרי בחירת-מגרסה,
היכולים לעזור לצרכנים לבחור את המגרסה המתאימה ביותר לצורכיהם.
• מגרסות רצועות-נייר, המגרסות הכי פחות מאובטחות, משתמשות בסכינים
מסתובבים לחיתוך רצועות צרות שאוכן כאורך דף הנייר המקורי. חוקר או חורש-
רעה נחושים וסבלניים במיוחד יוכלו להרכיב מחדש את הנייר מרצועות אלו, שכן
התוצר (המידע המשומד) של סוג מגרסה זו הינו הכי פחות אקראי. כמו כן
המגרסה מפיקה את נפח הפסולת הגדול ביותר, מאחר ולתוצרי גריסה יש את פני
השטח הגדולים ביותר והם אינם דחוסים.
• מגרסות חתך-רוחב או מגרסות קונפטי משתמשות בשני תופים בעלי סיבובים-
מנוגדים על מנת לחתוך גריסי נייר מלבניים, מקביליים, או מעויינים (או
לוכסניים).
• מגרסות חיתוך-חלקיקים יוצרות חתיכות ריבועים או עיגולים קטנטנים.
• מגרסות קרטונים מתוכננות במיוחד על מנת לגרוס חומרים דוגמת קרטון גלי
לרצועות או לרשת קשים.
• מחסלים ומגרענים חותכים שוב ושוב את הנייר בקווים אקראיים, עד
שהחלקיקים קטנים דיים על מנת לחדרו מבעד לרשת.
• מטחנות-פטיש מכסות בנייר מבעד למסך.
• מגרסות דקירה וקריעה הינן בעלות להבים מסתובבים המנקבים את הנייר
וקורעים אותו לגזרים.
• מטחנות הינן בעלות פיר מסתובב עם להבים חותכים הטוחנים את הנייר עד
שהוא קטן דיו על מנת לעבור מבעד למסך.

קיימים מספר תקנים המשמשים לבקרת רמות הבטיחות של מגרסות הנייר, ביניהם:
• DIN 32757
• רמה 1 = רצועות ברוחב 12 מ"מ או חלקיקים בגודל 11x40 מ"מ
• רמה 2 = רצועות ברוחב 6 מ"מ או חלקיקים בגודל 8x40 מ"מ
• רמה 3 = רצועות ברוחב 2 מ"מ או חלקיקים בגודל 4x30 מ"מ (חסוי)
• רמה 4 = חלקיקים בגודל 2x15 מ"מ (רגיש מסחרית)
• רמה 5 = חלקיקים בגודל 0.8x12 מ"מ (סודי ביותר או מסווג)
• רמה 6 = חלקיקים בגודל 0.8x4 מ"מ (סודי ביותר או מסווג) (תוספת בלתי-
רשמית של התקן DIN 32757-1).
• משרד הביטחון של ארצות הברית
• סודי ביותר = 0.8 x 11.1 מ"מ – לא מאושר אחר ה-1 לאוקטובר, 2008 עבור
מסמכים מסווגים של ממשלת ארה"ב.
• סוכנות הבטחון הלאומי של ארצות הברית/ CSS 02-01 = 1x5 מ"מ – דרוש
לצורך השמדת כל המסמכים המסווגים של ממשלת ארה"ב החל מה-1 לאוקטובר,
2008.
מבחינה היסטורית, מנהל השירותים הכלליים (GSA) הגדיר הנחיות למגרסות נייר
במסמך Interim Federal Specification FF-S-001169 שיצא ביולי, 1971, ואשר
הוחלף מאוחר יותר בתקן A-A-2599 לחומרים מסווגים שבוטל בפברואר, 2000.
מנהל השירותים הכלליים לא פירסם תקן חדש מאז.
קיימות מגרסות חלופיות המשתמשות בהבערה, פירוק כימי או קומפוסט לצורך
סילוק והשלכה של שיירי הגריסה.
משאיות גריסה ושירותי גריסה
משאית גריסה ניידת הינה מכולה של משאית, המכילה מגרסת נייר בגודל תעשייתי
המותקנת בתוך המכולה, על פי רוב בחלקה הקדמי – הקרוב יותר לתא הנהג.
המכולה מחולקת לשניים: איזור ציוד הגריסה ואיזור ההטענה לצורך איחסון
החומרים הגרוסים. משאיות אלו תוכננו בכדי לגרוס עד 3,600 ק"ג נייר בשעה.
משאיות גריסה ניידות יכולות להכיל חומרים גרוסים בקיבולת שבין 2,700 ק"ג
ועד 6,800 ק"ג. החומר העיקרי הנגרס הינו ניירות משרדיים, אולם עם העלייה
בחששותיהם הבטחוניים של הלקוחות עולה הדרישה גם לגריסה של תקליטורי CD ו-
DVD, כוננים קשיחים, כרטיסי אשראי ומדים, בין היתר. ישנם יצרני משאיות
גריסה ניידות רבים, אולם רק חלק מהם מעצבים ציוד בבית.
חלק מהחברות שולחות את צורכי הגריסה שלהן לחברות מיקור חוץ המבצעות
שירותי גריסה. חברות אלו מבצעות את הגריסה במקום, בעזרת משאיות גריסה
ניידות, או שיש להן מתקני גריסה מחוץ לאתר. מסמכים שצריכים להיות מושמדים
לעיתים קרובות מושלכים לפחי איסוף מיוחדים, המרוקנים באופן קבוע לצורך
זה.
בקנדה למשל, אין תקנות עירוניות או פדרליות הנוגעות לתפעול התעשייה.
חברות יכולות להצטרף על פי רצונן החופשי לארגון בינלאומי המכונה NAID, בו
יוכלו לקבל בדיקות דו-שנתיות מוצהרות ולא-מוצהרות.
חדשנות בענף מגרסות
עם הצמיחה בדרישה למגרסות מסחריות ופרטיות, יצרני המגרסות המשיכו לפתח
תכונות חדשות לצורך שיפור חוויית המשתמש במגרסה ולהטבת היעילות, הנוחות
ובטיחות השימוש בה.
• מגרסות מוגנות מהיתקעות – רבות מהמגרסות החדשות הינן בעלות אמצעים
לבדיקת עובי הנייר, על מנת למנוע את היתקעות הנייר במכשיר, מניעה הנעשית
על ידי דחיית נייר המוזן מעל לקיבולת המתאימה; לחילופין, ישנן מגרסות
בעלות מנועים עוצמתיים יותר המסוגלית להתמודד גם עם ניירות מבולגנים או
שמוזנים בצורה עקומה או שגויה.
• חיישן בטיחות – המגרסה נכבית באופן אוטומטי כאשר הידיים קרובות מדיי
למקור הכנסת הנייר.
• תפעול שקט – המגרסות מתוכננות על מנת להפחית את הרעש המופק מהן, תכונה
הנפוצה בשימוש במקומות עבודה משותפים או בחדרי צילום מחלקתיים.
• חיסכון באנרגיה – מגרסות הנכנסות למצב שינה חסכני-באנרגיה כאשר אינן
נמצאות בשימוש.
• הפחתת הבלאגן – המגרסה בעלת תכונה למחזור ניקוי אוטומטי, המונע הצטברות
ניירות על גבי הלהבים. על מנת למנוע עומס יתר במכשיר, חיישן מיוחד מיידע
את המשתמשים מתי יש לרוקן את פח האשפה של המגרסה במידה ופיסת הנייר
המחליקה מכילה קצוות גרוסים.
שימושי המגרסה
• מצע לבעלי חיים – מצע לבעלי חיים הינה אחת השיטות החסכניות והאקולוגיות
ביותר למיחזור תוצרי הגריסה. פסולת הנייר, בין שכתוצר תדפיסים חדשים ובין
שאלו שיירי חיתוך של ניירות, יכולה להיגרס ולהיארז על מנת לייצר מיטות
חמימות ונוחות לבעלי חיים. הנייר, בעקבות כך, מתפרק במהירות לערימה רכה
וגבשושית.
• גריסות בטיחותיות – השמדת מסמכים, המיועדת למניעת גניבת זהות, הייתה
אחד מהשימושים הראשוניים ביותר לשמן יוצרו המגרסות. גריסה לרצועות או
חיתוך מסמכים לריבועים מביאה לכך שהמסמכים יהיו כמעט בלתי-אפשריים לקריאה
ושיחזור לאחר ההשמדה.
• מילוי חללים ואריזות – חומרים גרוסים יכולים לשמש הן כמוצר נוי והן
כמוצר שימושי. נייר צלופן גרוס יכול לשמש באריזה של סחורות איכותיות,
וקרטונים גרוסים יכולים לשמש לצורך מילוי חללים בעת שינוע טובין.
• לבנות קרטון – לבנות מחומרים בעירים, דוגמת קרטון, הופכות שמישות יותר
ויותר כחלופה חיונית לפחם ודלקים בלתי-מתחדשים אחרים.
• גני משחק לילדים – לאחר גריסה וגירְעוּן של צמיגים, ניתן לשלב אותם
לעיתים קרובות בתערובת חזרה על מנת ליצור גני משחקים המרופדים ברצפת גומי
רכה.
• הפחתת פסולת – גריסת חומרי פסולת לרוב מפחיתה את נפח הפסולת בעד 75%.
תודות לכך, חומרי הפסולת הנותרים המגיעים למטמנת הפסולת תופסים פחות מקום
בעת מילוי המטמנה.
• בידוד – ביפן, ניירות עיתונים גרוסים עד דק מעורבבים לרוב עם כימיקלים
מעכבי-בעירה ודבק ליצירת תרסיס חומר בידוד לתעשיית הבנייה, אשר ניתן יהיה
לרסס על חלקם הפנימי של קירות וחלקם התחתון של גגות.
הליכי גריסה ברמות גבוהות נמשכים גם בסוכנויות הממשלתיות. על פי דוח ועדת
פול וולקר (Paul Volcker Committee), בין החודשים אפריל-דצמבר, 2004,
בתקופת שירותו של קופי ענאן בתור יו"ר האו"ם, הוא אישר את גריסתם של
אלפים ממסמכי האו"ם, כולל כלל הקבצים הכרונולוגיים של תוכנית ה"נפט-תמורת-
מזון" שהורכבה בין השנים 1997-1999.
הבנק המאוחד של שוויץ (Union Bank of Switzerland) השתמש במגרסות נייר על
מנת להשמיד ראיות שהחברה שלהם הייתה בעלת רכוש שנגנב מיהודים במהלך השואה
על ידי ממשלת הנאצים. תוצרי הגריסה התגלו לציבור תודות לעבודתו של
כריסטוף מילי, מאבטח שעבד בבנק ובמקרה נכנס לחדר בו התנהלה הגריסה. באותו
החדר היו גם ספרים מהבנק הלאומי של גרמני (German Reichsbank), אשר מנו
חשבונות מניות עבור חברות שהיו מעורבות בשואה, כולל חברות דוגמת BASF,
Degussa ו-Degesch. כמו כן הספרים הכילו רשומות של נכסי הנדל"ן בין רכושה
של ברלין, אשר נלקחו בכוח על ידי הנאצים, הופקדו בחשבונות בנק שוויצרים
ולאחר מכן נתבעו כשייכים ל-UBS. השמדת מסמכים אלו הייתה הפרה של החוקים
השוויצרים.
ביטול גריסה
במקרים מסויימים, ניתן מבחינה טכנית להרכיב מחדש את החתיכות המרכיבות
מסמך גרוס; הישימות של פרוייקט שכזה תלויה בחישוב עלות-מול-תועלת. במידה
ותוצרי הגריסה אינם עוברים ערבול אקראי נוסף, הרצועות השייכות לאותו
המסמך נוטות להיות סמוכות כשהן יוצאות מהגרסה ולהישאר פחות או יותר
בצורתן האחידה גם לאחר מכן. יתרה מזאת, כאשר המסמכים מוזנים לתוך המגרסה
כך ששורות המלל אינן מאונכות ללהבי המגרסה, חלק מהמלל עשוי להיוותר קריא
גם על גבי הרצועות עצמן.
במידה והמגרסה אינה יכולה לחתוך את הנייר לגודל קטן דיו, ניתן להוציא
מסמכים חסויים מתוך פח האשפה, להרכיב אותם מחדש ולקרא אותם. עובדה זו
מהווה פתח לריגול בין חברות, שכן "צלילות אשפה" הן הדרך הקלה ביותר עבור
גנבים מיומנים לגנוב מידע רגיש מעסקים. מסיבה זו, מספר לא מבוטל מדגמי
המגרסות החדשות מספק הגנה מפני גניבת מידע על ידי חיתוך הנייר לחלקיקים
קטנים משמעותית מאורכה של סיכת שדכן.
מגרסות חיתוכים-מזעריים אלו מקשות על הפושעים בעת ההרכבה של המסמך על ידי
כך שהן חותכות את הנייר לכ-3,770 חלקיקים; לשם השוואה, מכשיר לחיתוך נייר
קונפטי חותך את הנייר לכ-300 חתיכות ומגרסה ממוצעת החותכת את הנייר
לרצועות חותכת אותו ל-34 רצועות בלבד.
לאחר המהפכה האיראנית וההשתלטות על שגרירות ארה"ב בטהרן בשנת 1979,
האיראנים גייסו טווי שטיחים מקומיים אשר הרכיבו מחדש את חתיכות המסמכים
הגרוסים באופן ידני. המסמכים המשוחזרים שוחררו בהמשך על ידי השלטון
האיראני בסדרת ספרים המכונה "מסמכים ממאורת הריגול האמריקאית". ממשלת
ארה"ב שיפרה בעקבות כך את שיטות הגריסה שלה על ידי הוספת פרוטוקולים
לכתישה, מיצוי ופירוק כימי של המסמכים.
טכנולוגיות המחשבים המודרניות מאיצות בצורה משמעותית את כל הליך ההרכבה-
מחדש והשיחזור של מסמכים גרוסים. הרצועות נסרקות משני צידיהן ולאחר מכן
המחשב קובע כיצד יש להרכיב את הרצועות יחד. רוברט ג'ונסון מהאיגוד הלאומי
להשמדת מידע (National Association for Information Destruction) הצהיר
כי ישנה דרישה עצומה לשיחזור מסמכים; ואכן, קיימות מספר חברות המציעות
שירותי שיחזור מסמכים מסחריים. על מנת לשמור על בטיחות מירבית, יש לגרוס
את המסמכים כך שמילות המסמך יעברו בצורה אופקית מבעד למגרסה (דהיינו
במאונך לכיוון הלהבים). מרבית המסמכים שהיו מעורבים בשערוריית החשבונות
של אנרון (Enron Accounting scandals) הוזנו בעד המגרסה באופן הלא-נכון,
דבר שהקל על שיחזורם. כיום נעשה מאמץ עילאי לשיחזור ארכיונים גרוסים של
השטאזי, המשטרה החשאית של מזרח גרמניה. ישנם "מיליונה גריסי ניירות
שבכירי שטאזי לחוצים זרקו לפחי האשפה במהלך ימיו האחרונים של המשטר, ערב
נפילתו ב-1989". מכיוון שנדרשו לשלושה-תריסרי אנשים שש שנים על מנת לשחזר
רק 300 מתוך 16,000 השקים, מוסד Fraunhofer-IPK פיתח את "מכונת הגזירים
של השטאזי" (Stasi-Schnipselmaschine) לצורך שיחזור ממוחשב, הנמצאת תחת
פרוייקט פיילוט ראשוני לבדיקת תפקודה.
אתגר הגריסה של DARPA זימן אליו אנשים מתחום מדעי המחשב, חובבי תצרפים
וכל מי שאוהב לפתור בעיות מורכבות על מנת שיתחרו, תמורת פרס בן 50,000$,
תוך שהם מרכיבים יחד סדרה של מסמכים גרוסים. אתגר הגריסה הורכב מחמישה
תצרפים נפרדים בהם מספר המסמכים, נושא המסמך ושיטת הגריסה היו שונים בין
גריסה לגריסה, על מנת להציב אתגרים בעלי מידת קושי עולה. בכדי להשלים את
פתרונה של כל בעיה, המתמודדים היו חייבים לספק את התשובה לחידה הטבועה
בתוכן המסמך המשוחזר. תואר המנצח והפרס הראשון המוענקים בתחרות יהיו
תלויים במספר והקושי הבעיות שנפתרו. DARPA הכריזה על המנצח בתאריך 2
לדצמבר, 2011 (הרשומה הזוכה התקבלה 33 ימים לאחר שהאתגר החל) – כאשר
המנצח היה "All Your Shreds Are Belong To U.S", שעשה שימוש במערכת
צירופים אשר נעזרה במיון אוטומטי בכדי לבחור בשילובי המקטעים הטובים
ביותר שנסקרו על ידי בני אדם.
זיהוי פלילי
מגרסות מסמכים הינן בעלות מאפיינים מסויימים הספציפיים-למכשיר, מעין
"טביעות אצבע", דוגמת הריווח המדוייק בין הלהבים, הזווית שלהם ותבנית
השחיקה שלהם. תכונות אלו יכולות להיות משוחזרות ממגוון הגדלים המדוקדק של
רצועות הנייר ומסימנים מיקרוסקופיים על שוליו, ועל ידי השוואה בין
הרצועות המופקות על ידי המגרסה לבין ניירות גרוסים ידועים ניתן לזהות
מגרסת נייר מסויימת כזו ששימשה להשמדת מסמך נתון. ג'ק ברסיל, חוקר בחברת
Hewlett-Packard, עובד על פרוייקט שיהפוך את המגרסות לניתנות לזיהוי
ואיתור ביתר קלות (ראו גם "זיהוי פלילי של מכונות כתיבה").
סכנת פציעה במגרסות ביתיות
כמו בכל ציוד חיתוך ממונע, קיימת סכנה פציעה בשימוש במגרסות. ככל
שהמגרסות הולכות ועוברות לסביבה הביתית, המכילה ילדים קטנים וחיות מחמד,
בטיחות המכשירים הופכת לנושא חשוב יותר ויותר. כבר בשנת 1985 אירעו
פציעות בגוף כתוצאה מתפעול מגרסות על ידי צרכנים; ככל שמספר הניירות
הנגרסים בכל בית עלה, כן עלה מספר התאונות: בין החודשים ינואר 2000 ועד
ספטמבר 2005, ועדת בטיחות מוצרי הצריכה (CPSC) קיבלה 50 דיווחים בנוגע
אירועים המערבים כריתת אצבעות, חתכים ופציעות חמורות אחרות הנגרמות
ממגרסות נייר. מרבית הפציעות אירעו בילדים מתחת לגיל חמש שנים.
על מנת להגדיל את מודעות הצרכנים לסיכוני בטיחות פוטנציאלים אלו, הוגשו
שתי התרעות בטיחות חשובות:
• סתיו 2005 – התרעת בטיחות המגרסות של ועדת בטיחות מוצרי הצריכה;
• פברואר 2006 – התרעת בטיחות המגרסות של האקדמיה האמריקאית לרפואת
ילדים.
למרות שהמגרסות מעוצבות כבעלות פתח צר עבור גלגלי הלהבים, הן עדיין
מציבות סיכון בפני בעלי חיים וילדים קטנים. ילדים בגיל ארבעה חודשים כבר
בעלי היכולת לחקות את מעשי המבוגרים; ככל שהילדים גדלים, נטייה זו לחיקוי
התנהגות המבוגרים גדלה והמבוגרים עשויים שלא לצפות מראש את הסכנות
הטמונות בכך שהילדים יפעילו בטעות את המגרסה. עובדה זו מציבה את הילדים
בסיכון חמור, אפילו כאשר הם נמצאים תחת השגחת מבוגר. אצבעות הילדים
יכולות בקלות להימשך לתוך פתח כניסת הנייר בכוחו של מנגנון הגריסה.
רבות מהמגרסות הנמצאות כיום בשוק הינן בעלות תכונות בטיחות משופרות:
• חיישן בטיחות – טכנולוגיה חדשה המבטיחה כי המגרסה תיכבה אוטומטית כאשר
הידיים קרובות מדי לפתח הנייר. החיישן סביב פתח כניסת הנייר חש בשדה
המגנטי המקיף את בני האדם וחיות מחמד גדולות. כאשר שדה אנרגיה זה מאותר,
המגרסה נכבית מייד; ברגע ששדה האנרגיה מסולק, המגרסה מופעלת מחדש.
• כניסת ניירות צרה יותר – תכונה זו מפחיתה את הסיכון שהאצבעות יימשכו
לתוך מנגנון הגריסה. כמו כן, הכניסה יכולה גם להיות עשויה מחומר בלתי-
גמיש, על מנת למנוע את התרחבות הפתח תחת לחץ.
• מנעול בטיחות – תכונת בטיחות זו גורמת למגרסה לעבור למצב בטוח ולא-פעיל
בעת חוסר שימוש, על מנת למנוע את הפעלת מנגנון הגריסה בידי ילדים. המשתמש
המבוגר פשוט נועל את מתג ההפעלה במצב "כבוי".
• דלת בטיחות – כיסוי דלת זה מכסה את הלהבים כאשר ראש המגרסה מוסר מסל
האשפה של המכשיר.
• מתג נעילת בטיחות – מתג זה מבטיח כי המגרסה לא תופעל כאשר ראש המגרסה
מוסר מסל האשפה.
רבות מהמגרסות הביתיות יכולות להישאר במצב "המתנה", אשר יפעיל את הליך
החיתוך כאשר חפץ כלשהו יוכנס לתוך חריץ ההזנה. בבתים בהם נמצאים ילדים
קטנים או חיות מחמד, מומלץ להקפיד על כך שהמגרסה תהא מנותקת מהחשמל כאשר
אינה נמצאת בשימוש, עובדה היכולה גם היא להפחית את הסיכון לפגיעה.