דבר תורה - יום העצמאות
shalomi eldar
יום העצמאות - "הָיִינוּ כְּחֹלְמִים"
התגשמות חלום הדורות שזכינו לו בשיבת ציון מחייב אותנו בהודיה גדולה לה', יחד עם אחריות למילוי חלקנו בהגשמת החלום באופן הראוי.
חלום הגאולה, חלום הגלות
בתפילת ליל יום העצמאות אנחנו נוהגים לומר את שיר המעלות (תהלים קכו, א):
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים.
הקשר ליום העצמאות הוא בתיאור שיבת ציון המופלאה שזכינו לה, כפי שמפרש האבן עזרא שם:
כן יאמר ישראל בשוב השם שבותם - אין אדם רואה בהקיץ הפלא הזה, רק בחלום!
זכינו לדברים שלא האמנו שיכולים לקרות במציאות, ועל כך אנו שרים את השיר בהלל והודאה לקב"ה.
הגמרא במסכת תענית מספרת סיפור מופלא על הפסוק הזה (תענית כג, א, בתרגום חופשי):
כל ימיו של אותו צדיק (חוני המעגל) היה מצטער על מקרא זה... - אמר: וכי יש מי שישן שבעים שנה בחלום?! יום אחד... ראה אדם שנטע חרוב, אמר לו: זה עד כמה שנים טוען (פירות)? אמר לו: עד שבעים שנה. אמר לו: פשוט לך שתחיה שבעים שנה? אמר לו: אני מצאתי עולם שיש בו חרובים, כמו ששתלו לי אבותיי - שתלתי אני לבניי. באה לו שינה, נרדם... וישן שבעים שנה. כאשר קם ראה אדם מלקט ממנו (מאותו חרוב). אמר לו: אתה הוא ששתלת אותו? אמר לו: בן בנו אני. אמר לו: נמצא מכאן שישנתי שבעים שנה... הלך לביתו אמר להם:... אני חוני המעגל! לא האמינו לו. הלך לבית המדרש שמע לחכמים שאומרים: בהירות הלכותינו כבשנותיו של חוני המעגל... אמר להם: אני הוא! ולא האמינו לו ולא כיבדו אותו... חלשה דעתו, ביקש רחמים ומת.
חוני תמה על המילים "היינו כחולמים" - וכי יש אדם שישן שבעים שנה בחלום?! מה פשר השאלה הזאת - האם הוא איננו מבין שמדובר בדימוי לפליאה שיש בשיבת ציון כפי שפירש האבן עזרא?
הרד"ק מביא בשם אביו פירוש הפוך ל"היינו כחולמים" - שבזמן הגאולה כל הסבל של הגלות ייראה לנו כחלום רע שהתעוררנו ממנו. אבל הגלות היתה ממשית וקשה מאד, איך אפשר לבטל אותה?
פער והמשכיות
הסיפור מבטא פרדוקס - מצד אחד הוא קושר בין הדורות. האדם שפגש חוני נהנה מפירותיהם של אבותיו ונוטע עבור בניו. חוני רואה גם את השפעתו על הדורות שאחריו בביתו ובבית המדרש. אלא שמאידך הסיפור מבליט את הפער הבלתי ניתן לגישור - חוני איננו מצליח לדבר עם אף אחד! האבן עזרא הסביר שהגאולה נראית בעיני השבים כמו חלום, הרד"ק הפך את התמונה ואומר שאחרי הגאולה הגלות תיראה כמו חלום. זה כמעט כמו מה שמיוחס לפילוסוף הסיני ג'ואנג-דזה:
אדם חולם בשנתו שהוא פרפר... לפתע הוא מתעורר ונדהם להווכח שהוא אדם! אבל האם הוא באמת אדם שחלם שהוא פרפר, או אולי הוא פרפר שחולם עכשיו שהוא אדם?
האם הגאולה היא החלום או הגלות היא החלום?
זה מה שהיה קשה לחוני - במשך שבעים שנה גלות הגאולה היא פנטזיה. איך עם ישראל לא איבד את החלום גם כשהדור שגלה כבר נעלם? זה גם מה שהוא שאל את האדם שנטע את החרוב - כיצד אתה פועל עבור דור שלא תראה? כיצד אתה יודע איך ישפיעו עליו פעולותיך? המשך הסיפור מראה לחוני כיצד למרות הפער פעולותיו של הסבא נושאות פרי. חוני שישן שבעים שנה היה כחולם כשהתעורר ולא מצא את עצמו במציאות החדשה, ובכל זאת, הוא ראה כיצד מעשי דורו הם אלה שעליהם נבנה הדור החדש.
רובנו שנולדנו כבר לתוך המציאות של המדינה לא מסוגלים לדמיין מצב של גלות. הסבים והסבתות שלנו לא היו מצליחים לדמיין את מה שיש לנו היום ב"ה. ובכל זאת, התחייה המופלאה של עם ישראל לא היתה מתרחשת ללא חלומות במשך - לא שבעים - אלא אלפיים שנה. גם אם בכל הדורות הם לא הבינו איך המציאות יכולה להשתנות, הרי שהם לא הפסיקו לחלום ושמרו על האמונה עד שזכינו שהיא התממשה.
חיוב ההודיה
הפער הבלתי נתפס הזה הוא המחייב בהודיה לה'. אחת התקנות שהונהגו ביום העצמאות היא לקרוא הפטרה מישעיהו (י, לב-יב, ו), העוסקת בתיאורו של המשיח ובאחרית הימים. ההפטרה פותחת במילים:
עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם.
מהו אותו "נפנוף יד" ומיהו המנפנף? הרד"ק מסביר על פי הגמרא (סנהדרין צד, ב) שסנחריב ממהר להגיע לנֹב בתום עשר מסעות, משם הוא משקיף על ירושלים ומניף ידו בזלזול - לא יהיה לי שום קושי לכבוש עיר כזאת! בספר מלכים ב מסופר על האיום של סנחריב ועל הנאום המתרברב של שרו רבשקה לחזקיהו ויושבי ירושלים שלוקחים אותו ברצינות. חזקיהו פונה אל ה' בתפילה והקב"ה נענה (יט, לה-לו):
וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף.
צבא סנחריב מושמד באחת והאיום נעלם! חז"ל אומרים שזו היתה הזדמנות שהוחמצה (סנהדרין צד, א):
ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין: רבונו של עולם!... חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך - תעשהו משיח?
הרב עובדיה זצ"ל מסביר שזה נבע דווקא מדרגתו הגבוהה של חזקיהו ובטחונו הגדול בקב"ה - הוא לא היה מופתע מהישועה ולרגע לא חשש ממשהו אחר. אלא שחז"ל אומרים לנו שהיתה כאן החמצה - אסור לקחת את הדברים כמובנים מאליהם. צריך לדעת לומר שירה לה' ולהכיר בנס הגדול.
וגם כאן מביא הרד"ק פירוש הפוך על "ינופף ידו" בשם אביו - שהבוז הוא של אנשי ירושלים על מפלתו של סנחריב. וכמו ב"היינו כחולמים" כפל המשמעות מלמד על גודל הנס - הישועה צריכה להיות מוערכת דווקא בהקשר של השפל הגדול שלפניה. כך לא נתייחס אל הדברים כמובנים מאליהם ונתעורר לומר שירה. מדינת ישראל קמה על חורבותיה של יהדות אירופה, על אפרם של אושוויץ וטרבלינקה, על יישוב קטן שעמד בפני מתקפה ומצב חסר סיכוי. מתוך השפל הגדול זכינו לתשועה הגדולה - צריך לזכור זאת ולדעת שהמצב הכל כך משגשג ובטוח שבו אנחנו נמצאים, הוא מצב שיש לתת עליו הודיה עצומה לה'.
פתרון החלום
הגמרא במסכת ברכות אומרת (נה, ב):
אמר רבי אלעזר: מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה? שנאמר (בראשית מא, יג): "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה".
התגשמות החלום אינה נקבעת על פי תוכנו של החלום עצמו, אלא על פי הפרשנות שניתנה לו. אופן התגשמות חלום הדורות לשיבת ישראל לארצו תלוי בנו, המפרשים אותו כעת לאחר שהתעוררנו.
הציונות באה לפתור את בעיית הרדיפות בגלות שבשיאם השואה. החלום כלל את ההצלה מפני גזירות שבכל דור ודור שעמדו עלינו לכלותינו, ושהקב"ה הצילנו מידם. אך יחד עם תפילות "רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ" ו"תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדול לְחֵרוּתֵנוּ", התפללנו "הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה"... "וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב"... "וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ". החלום איננו רק בריחה מהגלות, אלא גם געגוע לקרבת ה' והשראת שכינה שאפשריות רק בארץ ישראל ובירושלים.
אותם פיות של אבותינו שאמרו את המילים האלה ושמרו על גחלת השאיפה לעולם אחר, אותם פיות שהמשיכו ללמד תורה מאב לבן, לחדש בתורה ולחבר חיבורים גדולים, הם פיותינו שאחריהם ייפתר החלום באופן הולם, במדינה שיש בה חיי תורה, צדק ומשפט, חסד ונתינה. בדרך זו נזכה בהשראת שכינה, אם נדע להודות על גאולתנו ועל פדות נפשנו, ולהבין את התפקיד שהוטל עלינו בדורות האלה.
שלומי
דבר התורה מוקדש לע"נ אביתר אביבי ז"ל