דבר תורה - פורים

[shalomi eldar]

* מאמר מורחב מצורף

בס"ד 

  

פורים - "ותלבש אסתר מלכות"

 

 

סיפוריהם של מרדכי ואסתר מסופרים במקביל, כשהקשרים ביניהם חמקמקים וסמויים מן העין. נעמוד על הגורמים למהפך שהם מביאים ועל מחוללתו העיקרית על שמה נקראת המגילה - אסתר.

 

 

שני סיפורים מקבילים

בחלק המרכזי של המגילה (פרקים ד-ז), משולבים שני סיפורים - המהלך של אסתר מול אחשוורוש והמן בשני המשתים ורדיפת מרדכי בידי המן. לכאורה, שני הסיפורים מתנהלים ללא קשר, כאשר ה"דילוגים" ביניהם מתרחשים בעיקר אצל המן, הדמות שמשחקת בשניהם - בדרכו מהמשתה הראשון נתקל המן במרדכי שאינו כורע ומשתחווה לו וחוזר עם זה לביתו שם מתרקמת התכנית לתלות את מרדכי. באותו לילה נודדת שנת המלך שסופה בהשפלת המן מול מרדכי בהולכתו ברחוב העיר, ומשם הוא מובהל מיד בחזרה אל המשתה השני, בסופו הוא יבוא על עונשו גם על סיפור מרדכי וייתלה על אותו העץ שהכין לו. בכך יתחברו שני הסיפורים, ומכאן עוברים מרדכי ואסתר לפעול בשיתוף פעולה גלוי (ח, א):

וּמָרְדֳּכַי בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי הִגִּידָה אֶסְתֵּר מַה הוּא לָהּ.

 

תפקידיהם של מרדכי ואסתר הפוכים זה מזה - אסתר יוזמת ופועלת, ואילו מרדכי סביל לגמרי אפילו כאשר המן מוליך אותו ברחוב העיר. בנוסף, אסתר פועלת כנציגת עמה, בעוד שאצל מרדכי מדובר במאבק אישי מול המן. אלא שכל זה עומד בהיפוך לתחילת המגילה - שם היה מרדכי המנהיג הפעיל שמנחה את אסתר בכל צעד, בעוד אסתר פסיבית לגמרי - היא "נלקחת" אל בית המלכות, אינה אומרת או מבקשת דבר ומבצעת את ציוויו של מרדכי. גם במישור השני - מרדכי מצהיר על יהדותו ומאבקו מתנהל במישור הלאומי/דתי, בעוד שאסתר מסתירה את זהותה. הפסוק מסכם את שני ההיבטים (ב, כ):

אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי, וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה...

 

 

וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת

המפנה מתרחש בפרק ד, בו מתואר הדו שיח היחיד במגילה בין אסתר למרדכי לגבי ההתמודדות עם גזירת המן. מרדכי יוצא אל שער העיר בלבוש שק, אסתר שומעת ושולחת לו בגדים. וכי זה מה שמטריד אותה?! מדוע היא אינה מתעניינת בסיבה ללבישת השק? הגר"א מסביר שאסתר רוצה שמרדכי ייכנס לספר לה מה קרה, אך לשם כך הוא צריך להתלבש בבגדים מתאימים. אלא שמרדכי אינו מוכן לעזוב את שקו אפילו לרגע אחד. מדוע? הרי זה יפגע ביכולת שלהם לתקשר ולגבש דרך פעולה כנגד גזירת המן!

 

מרדכי רוצה להעביר אמירה ברורה שמופנית גם אל אסתר וגם אל העם - תוצאת המאבק עם גזירת המן תקבע על ידי תפילתם ותשובתם של ישראל. הגזירה באה מאת ה' ותוסר מאת ה' אם יהיו ישראל ראויים, האופן בו היא תוסר הוא משני. זה לא מפחית מההשתדלות הנדרשת מאסתר - אבל ברור שלא בזה תלוי הדבר. אסתר מקבלת את הדברים ושולחת את התך אל מרדכי להבין מה קרה. מרדכי מספר על גזירת המן ומצווה על אסתר ללכת אל המלך להתחנן על עמה. על כך אסתר עונה (ד, יא):

כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית!

 

אסתר מציבה את האתגר המציאותי - התכנית צריכה להיות כזו שיש לה תוחלת. התכנית שלך תיגדע עוד לפני שתתחיל כאשר המלך יצווה להרוג אותי - מה התועלת בכך? תגובתו של מרדכי בוטה (שם יג-יד):

אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים. כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי... רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ. וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת?

 

מדוע מרדכי מתאר את טענתה של אסתר כהמלטות והתחמקות? ומהי תשובתו לשאלות שהעלתה? כאן יוצר מרדכי את ההיפוך האמור - אסתר מציעה המשך של הנהגתה - היא לא יכולה פתאום להופיע אצל המלך! היא תמיד חיכתה שהוא יקרא לה. מרדכי "מנער" אותה - עכשיו ההנהגה הזאת לא מתאימה! אם תמשיכי לחכות שההשגחה תזמן בפנייך את ההזדמנות לפעול, ההשגחה תבחר את מי שיקום ויעשה מעשה. כמלכה את לא יכולה לתת למציאות להנהיג אותך, אלא עלייך להכתיב ולכוון את המציאות!

 

 

וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת

אסתר נענית לאתגר, וכשהיא הולכת אל המלך נאמר (ה, א): "וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת", שבאה לידי ביטוי בשני המישורים - היא נוטלת את היוזמה, ובנוסף עושה את המעבר מהמימד האישי למימד המנהיגותי-לאומי. אלא שכאן מתחילה אסתר לפעול באופן תמוה, שעומד בניגוד להוראתו של מרדכי (ד, ח): "לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ" - היא מעיזה ומגיעה אל המלך ש"לֹא כַדָּת" (ד, טז) תוך נטילת סיכון עצום. אלא שכאשר המלך מושיט לה את שרביט הזהב, היא איננה מנצלת זאת לבקש על עמה, אלא יוצרת סיכון נוסף בהזמנת המלך והמן אל המשתה. לא זו בלבד, אלא שאף במשתה, כאשר המלך שואל אותה שוב לשאלתה ובקשתה, היא מבקשת שהמלך והמן יבואו למחרת למשתה נוסף!

 

אסתר מבינה שעל מנת שהתחינה תעשה את שלה יש להכין את הקרקע. היא נוטלת את היוזמה כפי שדחק בה מרדכי, אבל דרכי הפעולה יהיו שלה ולא שלו. והיא תפעל בדרכה להניע את התהליך שיביא לגאולה. אסתר לוקחת את הדרישה להוביל את המציאות צעד נוסף, ובוחרת שלא לפעול בתגובה מיידית לקושי, אלא ליצור מציאות אחרת שבה תוכל לפעול ביעילות. "החמצת" הקורא עומד בפני ההזדמנויות שניתנות לאסתר להגיד למלך את שאלתה ובקשתה, והמום מכך שהיא רק לוקחת עוד ועוד סיכונים. זה מפני שמטרתה כרגע אינה לפתור את הבעיה של הגזירה, אלא לעצב מציאות חדשה שתביא לניצחון על המן.

 

 

מה ראתה אסתר שזימנה את המן?

כיצד מבצעת אסתר את השינוי? הגמרא במסכת מגילה (טו, ב) מביאה אחד עשרה דעות שונות להסבר תכניתה של אסתר במשתים במישורים אישיים, פוליטיים, מוסריים או כאלה שמופנים כלפי הקב"ה, חלקם אף מנוגדים זה לזה, ובכל זאת הגמרא מסיימת בדברי אליהו שאומר שכולם נכונים! הכיצד?

 

נראה שאסתר מנסה לייצר מצב מסוים אצל המן והמלך שמתוכו נוצרת דינמיקה שמולידה אירועים נוספים, גם בזירת המן-מרדכי, שמשנים את כללי המשחק ומאפשרים לה להשיג את מטרתה של חיסול המן וביטול הגזירה. גם אם היא לא כיוונה במפורש להתרחשויות, היא יוצרת זעזועים שמולידים אותן. כלי העבודה של אסתר הם האופי ודרכי הפעולה של המלך והמן. היא מושכת אותם למישורים האישיים שלהם - היא מנצלת את הפרנויה של המלך, ומנפחת עוד יותר את גאוותו הבלתי ניתנת לסיפוק של המן.

 

אחשורוש מחד נענה לאסתר במאור פנים, אבל סימני השאלה שמתרוצצים במוחו ניכרים משאלותיו והצעותיו. הוא מנסה לשוא לפצח את התנהגותה ואת מניעיה, ואסתר מנצלת זאת ומותחת אותו שוב ושוב, ועל הדרך גם מערערת את בטחונו באיש אמונו - המן, שנתפס בעיניו כשותף במזימה כלשהי. המן מצדו מקבל חיזוק עצום לגאוותו. הוא רואה בהזמנת המלכה שידרוג נוסף במעמדו והופך להיות זחוח. הוא מאבד את כל הבלמים ונסחף להתנכלות אישית למרדכי, דבר שהוא נזהר עד עכשיו מלעשות, בהתחשב במעמדו של מרדכי ונאמנותו למלך. הוא ייתלה בסופו של דבר על אותו עץ שהכין בעצמו עבור מרדכי.

 

דחיקתו של המן אל מישור התחרות והקנאה האישית, גורמת לו להפוך את מאבקו מול מרדכי לאישי באופן גלוי. אבל זוהי יריבות שקיימת רק מנקודת מבטו של המן, ומרדכי אינו חלק מממנה. עבורו מדובר במאבק רוחני וערכי בלבד, ואינטרסים אישיים אינם רלוונטיים. לכן במשחק הזה הופך מרדכי לסביל.

 

גם הדחייה למשתה של "מחר" אינה נובעת מתכנית מוגדרת של אסתר, אלא מכוונה ליצור את אותה מערבולת בלבם של המן ואחשורוש ולראות כיצד הם יפעלו. ואכן, המשתה הראשון יצר זעזוע (ו, א):

בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ.

 

מחשבות רבות טורדות את מנוחתו של המלך שאינו מסוגל להירדם עקב הבלבול שזרעה בו אסתר בביאתה אליו ובמשתה הראשון. המדרש (ספרי דאגדתא אסתר, מדרש פנים אחרים ב, ו) אומר ש"כל בעלי שינה לא טעמו שינה כל אותו הלילה" - זהו לילה מתוח לאחר המאורעות הלא שגרתיים של אותו היום, וכולם נמצאים בעירנות לקראת הבאות. זה מה שמייצר את נפילתו של המן לפני מרדכי, שמביאה את המן למשתה השני מבוהל, מבולבל ומובס, ושם תחשוף אסתר בפני המלך את פרצופו האמיתי.

 

 

שלושה מישורים

את הסיפור כולו על כל ההתרחשויות הדרמטיות שבו, יש לקרוא בשלושה מישורים:

א.      המישור האישי/פוליטי - זהו המישור הגלוי ביותר שבו מתרחשים הדברים.

ב.       המישור הרוחני בתשובה של עם ישראל ובפעולת ההשגחה בסיפור.

ג.       המישור המוסרי/ערכי בו מתרחש העימות האידיאולוגי שמקנה את המשמעות לניצחון החומרי.

 

לבישת המלכות של אסתר באה לידי ביטוי בשלושת המישורים - במישור הראשון היא נוטלת את היוזמה ומניעה את המהפך. הגמרא מייחסת את לבישת המלכות גם למישור הרוחני (מגילה טו, א): "מלמד שלבשתה רוח הקדש" - אסתר מבקשת שעם ישראל יצומו עליה ונכנסת למלך מלווה בהשגחה. היא יודעת שפעולותיה לא יצליחו ללא ההשגחה שהכינה את כל הכלים שישמשו את המהלך.

 

לדברים יש גם משמעות במישור המאבק האידיאלוגי. לבישת המלכות מייצגת את הממלכתיות העניינית בה היא פועלת, אל מול שני אנשים שזונחים את הכל עבור תככים ומאבקים אישיים, ובכך מנוהלים על ידה ככלי משחק. היא קורעת את המסיכה מעל פניהם, ומראה ששניהם נתונים למניפולציות אישיות. דווקא דרך זו מהלכת קסמים על המלך אחשורוש בחולשתו ומקנה לאסתר את השפעתה החזקה עליו.

 

גם הדחיה למשתה השני "מחר" מתפרשת בשלושת המישורים - במישור הגלוי אסתר מחכה שהמשתה הראשון יעשה את שלו. במישור השני ראב"ע מסביר שהיא מחכה לאות מההשגחה, אותה היא מקבלת בנפילתו של המן לפני מרדכי. במישור ההתמודדות הרוחנית מצביע המדרש (ספרי דאגדתא אסתר שם ה) ש"כל זרעו של עמלק למודים הם ליפול ב'מחר'". הדחייה למחר היא שיטתית מול עמלק (כך במלחמות יהושע ושאול) שהרי המלחמה היא מעבר לאיום המיידי. עמלק לקח משימה נצחית למחות חלילה שם שמיים ואת שם ישראל מהעולם, וה"מלחמה לה' בעמלק" לא תוכרע עד היום בו (עובדיה א, כא):

וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה.

 

לכן במלחמה עם עמלק תמיד צריך להסתכל על ה"מחר", על הייעוד הנצחי של עם ישראל אותו רוצים עמלק לבטל, כשהקרב הנוכחי הוא כצעד אחד בתוך המאבק הארוך בדרך לאותה הכרעה.

 

פורים שמח,

שלומי

 

דבר התורה מוקדש לע"נ אביתר אביבי ז"ל

http://www.evyataravivi.org