דבר תורה - פרשת תרומה
shalomi eldar
פרשת תרומה - "וכן תעשו" - לדורות
שלמה המלך התקשה (מלכים א ח, כז): "הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי?!". נבחן כיצד משולבים במשכן הנצחי והזמני, כהדרכה להשראת השכינה.
הארון - נצחיות התורה
הכלי הראשון שמוזכר בפירוט בניית המשכן הוא הארון, בו ישנו איסור ייחודי (כה, טו):
בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ.
לכלי המשכן היו "בדים", מוטות שעל ידם נשאו אותם במסעות במדבר, שהיו מוסרים בשעת החניה והקמת המשכן, שהרי אז הם אינם נצרכים ואף מפריעים לעבודה. אלא שלגבי הארון נאמר שאסור להסיר את בדיו לעולם אף בשעת החניה. הרלב"ג מסביר את טעם האיסור:
והיה זה כן מפני שהעדות הניתן בארון היה דבר שלם בעצמותו, והדבר השלם הוא מה שלא יחסר בו דבר, רצה השם... שימצא בו השלמות בארון... מבלי שיצטרך להביא בו דבר מחוץ.
בארון נתונה התורה שמבטאת את השלמות. התורה אינה צריכה עזרים חיצוניים אלא היא שלמה מצד עצמה, ולכן הארון שמסמל את התורה אינו יכול להיות כלי שצריך השלמה ותוספת חיצונית.
מדברי הרלב"ג עולה יסוד נוסף - השלמות של התורה מחייבת גם שהיא נצחית ואין בה שינויים במהלך הדורות. זהו העיקר התשיעי מי"ג העיקרים של הרמב"ם, כפי שהוא כותב בהלכות יסודי התורה (ט, א):
אם יעמוד איש... ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה, או לגרוע מצוה... הרי זה נביא שקר.
התורה ניתנה כתורה שלמה ונצחית. היא אינה זקוקה להתאמות או עידכונים, אלא רלוונטית לכל דור.
הכלים - המציאות המשתנה
האם משמעותה של אמירה זו היא שיש להתעלם מתמורות הזמן? הרמב"ם מסביר את הפתרון לבעיית הפער בין נצחיותה של התורה לשינויי הזמן (מורה הנבוכים ג, מא) בהבחנה בין רובד דאורייתא שבו הקב"ה אוסר להוסיף ולגרוע, לבין דיני דרבנן שנועדו לעשות את ההתאמות. חכמים מתקנים וגוזרים לפי מה שהשעה צריכה. אין זו תוספת ולא שינוי, שהרי הם אינם משנים את מצוות התורה עצמה. היא עומדת בנצחיותה כיסוד הכל. רק על גבי אותו יסוד קבוע ניתן למצוא את דרכי ההתמודדות לכל מצב מתחדש.
ניתן להמשיך כאן את דברי הרלב"ג ולומר שזה מקביל להבדלה שבין הארון לשאר הכלים בהם ישנם בדים שמוסרים ומותקנים על פי צורך השעה - בשעת המסע נוהגים באופן שמתאים למסע, ובשעת החניה ישנה הנהגה אחרת. מי שאינו מתאים את עצמו נוהג במצבים רבים בצורה שאינה מתאימה ורלוונטית. אבל כל זה יכול להתקיים רק משום שבתוך קודש הקודשים ישנו ארון יציב וקבוע שמבטא אמת שלמה שאינה תלויה בשינויי הנסיבות, ורק היא יכולה להאיר את הדרך להתמודדות עם כל שינויי הזמן. הכלים האחרים רק מאפשרים למצוא את הדרך הנכונה ליישם את האמיתות הנצחיות בתוך המציאות המשתנה.
הציווי על המקדש - נתון לשינויים?
פרשיית הפתיחה לציווי על המשכן והתרומות אליו מסתיימת בפסוק (כה, ט):
כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו, וְכֵן תַּעֲשׂוּ.
את הביטוי המסיים את הפסוק מסביר רש"י:
לדורות, אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים... כתבנית אלו תעשו אותם.
דברי רש"י מחזקים את נצחיות התורה, אלא שהם נתקלים בקושי ניכר כדברי הרמב"ן - על פי זה שלמה היה צריך לבנות את המקדש על פי המידות שבפרשיות המשכן, אבל הוא לא נהג כך - המזבח שעשה היה במידות שונות מאלו שנמסרו למשה, וכן ההיכל וקודש הקדשים ועוד ועוד כפי שמפורט בספר מלכים!
הירושלמי (מגילה א, א) לומד מהפסוק (דברי הימים א כח, יט): "הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית", שהדברים נמסרו לדוד על ידי שמואל ועל זה הסתמך שלמה. כך היה גם בבית שני שנבנה על פי נבואת חגי, זכריה ומלאכי, וכך יהיה בבית שלישי שייבנה על פי חזונו של יחזקאל. אלא שהחת"ם סופר מקשה שזה נוגד את עיקרון נצחיות התורה, שנביא שאומר שהקב"ה שלחו לשנות מצווה הוא נביא שקר! מה התיר לשלמה ולדוד לקבל את דברי שמואל ולבנות את המקדש בניגוד לציווי התורה?
לאור קושיות אלה מפרש החת"ם סופר (תורת משה כה, ט) שאין כוונת הציווי "וכן תעשו" שכל מקדש מעתה ייבנה על פי ההוראות שניתנו למשה, אלא שכשם שמשה קיבל הוראות מהקב"ה כיצד לבנות את המשכן, "כן תעשו - לדורות", בכל דור ייבנה המקדש על פי הוראות שיימסרו לנביא שבאותו הדור.
הארון - העוגן הקבוע
פרשנותו המבריקה של החת"ם סופר פותרת את הבעיה במובן ה"טכני" - התורה מחריגה את מצוות המשכן מעיקרון נצחיות התורה, ומוסרת את תוכנה לנביאי כל דור. אלא שבמובן המהותי יש להסביר - במה נשתנתה מצווה זו מכל המצוות ומדוע בה מופר עיקרון הנצחיות? נראה שאף כאן אנו מוצאים את אותה חלוקה שראינו בכלי המשכן בין הארון לשאר הכלים. הרמב"ם כותב בהלכות בית הבחירה (ד, א):
בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות. ויאשיהו המלך צוה וגנזו אותן במקום שבנה שלמה.
הארון המקורי שעשה בצלאל נגנז ובבית שני בו לא נמצא הארון לא בנו ארון חדש במקומו. הרמב"ם לא מנה את עשיית הארון כמצווה ואף לא הביא את הלכות בנייתו בהלכות בית הבחירה, שהרי הארון שבנה בצלאל נגנז וקיים לעולם ואין מצווה לעולם לעשות ארון אחר. הרמב"ם מציין שם שגם האורים והתומים נגנזו, אבל משלא מצאו אותם עשו אחרים במקומם להשלים שמונה בגדים של כהן גדול. מדוע לא עשו כך גם בארון? מאותה סיבה שראינו - הארון מסמל את התורה שאינה יכולה להיות מוחלפת.
כפי שראינו, שאר הכלים מסמלים את המצוות דרבנן בהן ניתן לתקן תקנות וגזירות על מנת לתת מענה לשינויי הזמן. לא רק החכמים נושאים בתפקיד של מתן מענה לשינויים, אלא גם הנביאים. אם כן, כפי שכתב הרמב"ם לגבי השילוב בין הדאורייתא הקבוע לרשות שנתנה התורה לחכמים, גם כאן הגדירה התורה שמבנה המקדש והכלים ישתנו ויותאמו לכל תקופה על פי מה שיימסר לנביאי אותו הזמן. וגם כאן - כל זאת רק סביב היסוד הקבוע והבלתי משתנה של הארון המסמל את נצחיותה של התורה.
וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם
הקב"ה מבקש (כה, ח):
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.
הקב"ה הוא אחד, נצחי, אינסופי ובלתי משתנה, אבל הוא מבקש לשכון בתוך כל אחד ואחד מישראל, בכל דור ובכל מקום. השכנת השכינה צריכה להתאים לאותם מקבלים משתנים, ולכן קבע הקב"ה שהיא תיעשה בדרך משולבת של גרעין נצחי קבוע וסביבו כלים משתנים. התורה והמצוות הן נצחיות, הן המהות של גילוי ה' בעולם. אבל אופן החיבור שלהם למציאות שבכל דור דורש כלים שונים ומותאמים. הנביאים והחכמים מופקדים על עיצובם של כלים אלה על מנת להנחיל את האמת הנצחית של התורה, דבר שבא לידי ביטוי במשכן ובמקדש הנבנים באופן משתנה סביב הארון הקבוע הנושא את התורה הנצחית.
כפי שבאר החת"ם סופר, סוד השכנת השכינה באופן נצחי מצוי דווקא ביכולת להשתמש בכלים המתאימים לכל דור: "וכן תעשו - לדורות".
שבת שלום,
שלומי
דבר התורה מוקדש לע"נ אביתר אביבי ז"ל