Re: {מ. שכונות דמוקרטיות} חוזקה של דמוקרטיה שכונתית

[jacob gilat]

שלום טל,

 

אנחנו גרים בשכונת ילדותי באזור שבין איכילוב לעיריית תל אביב

רציתי לשתף אותך בלקחים משני תחומים בהם הייתי ועודני מעורב: שיפוץ בית הספר השכונתי ובעיות שונות עקב בנית מגדלים בשכונה וסביבה

 

בית הספר:

 

הדבר הראשון אליו שמתי לב בהכניסי את בני הבכור לכיתה א' בבית הספר השכונתי, היה מצבם הפיסי של הבנין והחצר, שלא השתנו לטובה מאז למדתי אני שם.

השכונה שינתה פניה בשנים האחרונות, ומשפחות עם ילדים עברו לגור בה במקום ותיקי השכונה, וכתוצאה מכך ניצל בית הספר היסודי השכונתי מסכנת סגירה וכיום הכיתות מלאות

כמה הורים אכפתיים שחלקם בעלי מקצוע בתחום הבניה התכנסו יחד עם המנהלת הטריה והנמרצת של בית הספר, ולאחר כמה שנים העמידה העירייה תקציב שהספיק לחלק מהצרכים.

דנו בסדר העדיפויות והוחלט כי העדיפות העליונה תהיה החלפת ריצוף החצר, שהיה רעוע ומסוכן.

לאחר השיפוץ החלקי המשכנו בניסיונותינו לגרד עודפי תקציב להצללת חלק מהחצר לפי תקן משרד החינוך, להצבת מתקני משחקים ולנטיעת עצים

בחלוף השנים התחלפו חלק מהפעילים, וכיום חלוקת העבודה היא איתור תקציב, תכנון בהתנדבות ע"י אדריכלית נוף המתמחה בתכנון חצרות בתי ספר, וסיכום עם המנהלת ועם אותו חלק מחברי ועד ההורים שהנושא מעניין אותם

אנו מוצאים עצמנו לעתים מותקפים בשאלות למה ואיך ומי החליט, ברוב המקרים מקימי המהומה אינם פונים ישירות אלינו או אל המנהלת לקבלת תשובה מסודרת

בסך הכל בשום מצב לא מתקבלת החלטה על ידי אדם יחיד וללא דיון, ואנו סבורים כי החלטותינו סבירות לפי כל קנה מידה ובהתחשב בדלות המשאבים

לעתים צריך לשלוח נציגות מצומצמת לדיון בעירייה, ומה שמסוכם שם הוא שיבוצע, לא ניתן לחזור לסבב שאלות אצל כל ההורים

ראה בסיפור הבא, איך יש אנשים שמביעים דעה נחרצת בכל עניין, אבל כאשר מבקשים מהם להשתתף בועד, הם נעלמים

יש לועד ההורים של בית הספר רשימת תפוצה מסודרת במייל של כל ההורים, ובתחומים אחרים, כגון גיוס הורים לפעילויות שונות, המערכת עובדת היטב

 

בעיות תנועה וחניה עקב בנית מגדלים בשכונה:

 

לאחרונה התעוררה השכונה למלחמה במצוקת החניה. כמה קבוצות שהחלו לפעול במקביל משתפות כעת פעולה במסגרת "ועד פעולה שכונתי".

כינסנו אסיפה של כל המעוניינים שלאחר כחצי שעה הפסיקה להיות יעילה מאחר וכל אחד רצה לומר מה דעתו הנחרצת.

בשלב זה הוצע כי ימשיכו לשאת דברים רק אותם אלה שמוכנים להשתתף בועד פעולה, ומוכנים להשקיע מזמנם בכך, ואכן רוב האנשים נשתתקו.

הוקם ועד פעולה אד-הוק ובו כמה פעילים, ואנו דנים בפעולות הנחוצות ומעדכנים במייל רשימת תפוצה של כ- 150 איש.

במקביל אנחנו פועלים ללא ליאות להרחבת רשימת התפוצה של התומכים בנו, גם אלה שאינם משתמשים באימייל

במאבקים קודמים נגד בנית המגדלים הותשנו מחוסר יכולת להמשיך ולשלם לעורכי הדין.

הפעם התחלנו עם מחאה ציבורית ועם עורכי דין מתנדבים.

 

משני סיפורים אלה למדתי כי פעילים עם ברק בעיניים ועם יכולת התמדה, חשובים יותר מעורכי דין עם שמות מפוצצים שינטשו אותנו ברגע שתיגמר היכולת לשלם להם

אנחנו לא כרישי נדל"ן ולא באנו לתקוע מגדל באמצע השכונה כדי לעשות סיבוב, כוחנו ביכולת ההתמדה ובאיכפתיות שלנו

ולעניין הדמוקרטיה, צריך להפריד בין בחירת ועד ובין עדכון שוטף של התושבים, לבין "רעש במערכת" מכל מיני מומחים מטעם עצמם

אין לי מנדט על השכל הישר, ולעתים אני עושה טעויות, ותמיד יהיה מישהו שיטען בדיעבד שהרעיונות שלו היו יכולים להיות יותר טובים

כולנו מתנדבים, ואין לנו הזמן הבלתי מוגבל להתווכח עם כל אחד

את הגיוון הראוי אנחנו מכניסים לוועד על ידי הזמנת חברים נוספים בעלי דעות אחרות ורקע מקצועי אחר

ועד הפעולה הנוכחי התחיל משלוש קבוצות שונות, דיירי רחובות שונים שרובם לא הכירו זה את זה מקודם, וכעת אנחנו עובדים במשותף

 

לענין תשתית דמוקרטית בשכונה, כולנו טרודים בדאגות היומיום, וזכורים לי מקרים בהם אי אפשר היה לגייס פעילים למחאה נגד כל מיני עוולות, כיוון שהחרב לא היתה מונחת על הצוואר.

את בעיות החניה עקב הקמת המגדלים צפינו שנים מראש אולם להגשת התנגדויות לועדה המחוזית בקושי גייסנו כמה עשרות אנשים, ומהם בודדים הסכימו להשתתף בהוצאות הנלוות.

כעת אנו חיים את מצוקת החניה ו"קל יותר" לאסוף חתימות

שים לב גם כי אנשים עוברים דירה פעם בכמה שנים, ילדיהם עוברים לבתי ספר אחרים עם בעיות אחרות, וקשה לשמור על רציפות הקשר עם כולם לאורך זמן

 

 יעקב

---

From: Tal Yaron <tal....@gmail.com>
To: neighborhood...@googlegroups.com
Sent: Wednesday, May 6, 2009 9:13:12 AM
Subject: {מ. שכונות דמוקרטיות} חוזקה של דמוקרטיה שכונתית

יעקב בוקר טוב,

כיום אנו רואים לא פעם שמאבקים שכונתיים מנוהלים על ידי כמה בודדים, המשוגעים לעניין, וכל השאר נרתמים במידה מועטה. התהליך הזה של עבודה של בודדים, הפועלים מול השכונה הוא ידוע. יש לו יתרונות מסויימים, בכך שהפעולות נעשות מהר. הבעיה היא שחלק גדול לא באמת מרגיש מעורב ושייך למאבק. לכן הרבה יותר קשה לגייס את התושבים בטווח הארוך, ובמאבקים ארוכים. בנושף על כך,  עם הזמן נוצרת מתיחות בקרב אנשים שאינם פעילים, כיוון שהם חושבים שההחלטות של של הקבוצה הקטנה אינה תואמת את רצונם. זאת אחת הסיבות שחשוב לפתח תשתית דמוקרטית בשכונה.

מה אתה חושב על הנושא הזה? כהאם הוא נראה לך?

להתראות,
טל

--
חבר בתנועה לדמוקרטיה ישירה (http://kol1.org)

[Tal Yaron]

יעקב, יופי של פעולות. בעייני זה מקסים.

הדברים שאני מציע נובעים מהניסיון שלי, מידע שנרכש באירגונים בעולם, ובכלל מהבנה בטבע האדם.
אתם יכולי להוסיף מהידע שלכם (אני מתכוון לכל המחוברים לקבוצה). ביחד, מהניסיון של כולנו לאט לאט נלמד איך לנהל את השוכנות שלנו בהצלחה גדולה יותר ובאופן דמוקרטי (שלדעתי יביא בסופו של דבר יותר פעילות).

אני נוגע לכמה עניינים שהעלת בשני המיקרים השונים:

קודם כל אני רואה שהיית מעורב בשני מהלכים ארוכי טווח והתמדת בהם, כך שמגיע כול הכבוד אמיתי. אני מניח שזה דרש הרבה הקרבה.

נושא ההירתמות למאבקים של הציבור הרחב - רוב בני האדם אינם מעונינים לנהל את חייהם סביב מאבק. הרוב המוחלט מעדיף את השלווה על פני המאבק. במקרה הטוב תהיה קבוצה שתהיה מוכנה לחתום. מיעוט יהיה גם מוכן להשקיע מאמץ מסויים. זאת הסיבה שעיקר הפעילות צריך להתנהל סביב פעילות חברתית שמחוברת לערכים ולרצונות של האנשים. אני מבין שהמאבק בקריית ספר נוהל בדיוק סביב העניין הזה. כדי שהרבה אנשים יגיעו, החבר'ה אירגנו כל הזמן מופעים, אירועי תרבות וכיוב' (תמיד היה איזה הפנינג בימי שישי). כך הם הצליחו למשוך לאורך תקופה מאד, מאבק מלווה בציבור יחסית גדול.

ברור כי לא כל אחד יכול לארגן אירועים כל הזמן. לכן יש צורך להרחיב לאט לאט את מעגל הפעילות בשכונה (ולא רק סביב מאבקים, אלא כדי להגדיל את החיבור הקהילתי בשכונה), במהלך השגרה. אם יתארגן צוות שיארגן את השכונה, הוא יכול לזמן אנשים מהשכונה שאוהבים לארגן ארועי תרבות (כמעט תמיד יש כאלו), והם ידאגן לצד התרבותי, לשיעורים ששכנים יעבירו בהתנדבות, וכיוב'.

אתה אומר שכולכם אנשים עסוקים. אבל לאורך זמן, כאשר העומס מתחלק על הרבה אנשים, יש פחות עבודה. וחוץ מזה אתם לא רק מנהלים מאבק, אתם יוצרים שכונה חיובית שכיף לחיות בה. האם לא שווה לעבוד בשביל זה?

דיון עם "מומחים מטעם עצמם"

אוי, כמה שאני מכיר את התופעה הזאת :-)
קבלת החלטות בקונצנזוס או לפחות ברוב, היא תהליך שמאפשר לקבוצה להרחיב את האנשים המצטרפים אליה לאורך זמן, ומקטינה את החיכוחים. הבעיה היא שניהול דיון דורש מיומנות לא פשוטה, אחרת הוא הופך להיות דיון עקר.

הנה כמה עצות שיכולות לסייע:

1. חלקו את הזמן שווה בין כל אלו שרוצים לדבר (וגם השאירו עוד זמן למקרה שמישהו ירצה להתעורר ולהביע את דעתו). דאגו שיש מנהל שיחה, שיקצה לכל אחד את הזמן המגיע לו. כך תמנעו תופעה של השתלטות שיחה. ניתן אחרי כל נאום לאסוף את מידת התמיכה שכל אחד מרגיש כלפי דברי הדובר (למשל כמה אנשים תומכים ברעיון). דרך נחמדה לעשות זאת תוך כדי שיחה היא על ידי ניעור ידיים (נדמה לי שראית את זה באי-כנס). כך תתבצע הצבעה ספונטנית על מידת שביעות הרצון מכל הצעה. אם חייבים להצביע עוד באותו הערב, אזי אוספים את שתי ההצעות שקיבלו הכי הרבה תמיכה, כל בעל הצעה שנבחרה מגדיר את ההצעה שלו בשלושים שניות וכולם מצביעים על איזו הצעה הולכים.
2. אם רואים שיש הרבה כאלו שמציעים אבל לא לוקחים יוזמה, אפשר להתנות את קבלת ההצעה בכך שמציע ההצעה גם יקח חלק בהנעת הפתרון.
3. חלק גדול מ"המומחים", "הדמגוגים", "משתלטי השיחה" סובלים מבעיות אגו. אנשים כאלו מחפשים אהבה. אנא השתדלו להעריך ולאהוב כל אחד על תכונותיו והדברים החיובים שבו, והמנעו משפיטתו על תכונותיו הרעות. כך תקבלו גם פחות הפרעות, וגם שכונה שיותר כיף לחיות בה.

ניהול רשימות דוא"ל

משימה בפני עצמה. אני מציע שנתמקד כרגע בשתי הנקודות לעיל, ואמור לי מה דעתך עליהם.

להתראות,
טל

1. 
   

2009/5/6 jacob gilat <jacob...@yahoo.com>