ראיתי
סיפור יפה בספר "כתר שם טוב" בשם הבעש"ט הקדוש.
מסופר שם על
נפח זכוכית ידוע ומצליח שלקח לו לשוליה נער. הנער עם השנים למד
את העבודה ועלה על הנפח באיכות וביופי הכלים מהזכוכית שהוא הכין,
ואנשים מכל העיירות והכפרים היו מגיעים לנפח כדי לקנות את הסחורה
של הנער המוכשר. אחרי עבודה משותפת של כמה שנים ביחד, הזדקן הנפח
עד מאד , הפסיק לעבוד , ונפטר. הנער שכבר עמד ברשות עצמו המשיך
לעבוד ולייצר כלים מזכוכית , אך למרבה הפלא עבודותיו כבר לא היו
אותו דבר. אנשים לאט לאט הפסיקו לבוא והעסק צנח. בראותו כי הכלים
הם לא מה שהיו פעם, הלך להיוועץ בנפחי זכוכית אחרים כדי לראות
במה הוא טועה. כולם הסתכלו באופן עבודתו ואמרו כי אין הם רואים
שום פגם. הוא לא ידע מה לעשות אך החליט ללכת אל אחד הנפחים
הזקנים בכפר הסמוך. אותו נפח זקן ראה את עבודתו והסכים כי היא
מעולה, אך אז ביקש ממנו : "תראה לי איך אתה מדליק את האש". אמר
בליבו הנער : "מה הקשר? מה זה משנה איך מדליקים את האש? כל עוד
יש אש בוערת ואפשר לחמם את גלמי הזכוכית כדי לעשות מהם כלים, מה
כבר יכולה לשנות צורת ההדלקה?" אך הוא הראה לזקן איך הוא מדליק
את האש. "אווו ! " אמר הזקן , "עכשיו אני מבין, " אתה פשוט לא
יודע איך מדליקים נכון את האש".
בזה סיים הבעש"ט את סיפורו.
המסר המסתתר מאחורי סיפור זה הוא נוקב עד תהום תחתיות. יכולה
להיות עבודתו של האדם מדוייקת ונכונה, אך אם אין הוא יודע לחברה
אל הרובד העמוק והשורשי של ההוויה, יכול להיות שהיא לא תעלה יפה.
כולם יודעים לעבוד ולפעול על סמך הדלקת האש - הדלקת ההתלהבות
של איש חזק ומלהיב שבסביבתם, על ידי כוח הרבים והקהילה שהם
משתייכים אליה, אך האם כל אחד יודע להדליק את האש גם בעצמו? גם
כשהוא לבד? אם נדע לגעת במקור החיות , בחלק אלוק שנמצא עמוק בתוך
ליבנו , נוכל למצוא את האש ולהתעורר בכל מקום ומכל מצב.
שבוע
טוב רוני.
אנו
מקבלים בשמחה ובאהבה את ידידי כל הארגונים החברים ושולחים לכם את
מכתב התפוצה הדו שבועי המשותף שלנו עם קישור לאירועי השבוע
האחרון ועדכון לאירועי השבועיים הקרובים .
אם
אינכם מעונינים להמשיך לקבל מכתב תפוצה זה - נא לחצו על לחצן
"הסר מרשימת תפוצה" בתחתית העמוד
