אני לא יודעת אם זה עוד רלוונטי אבל אולי זה יעזור לכולם. בהצלחה!! :)
יש כאן קטע מהסרט "פורסט גאמפ" שיכול להמחיש את ההסתכלות על פצועי מלחמה, מדקה 57, בי זה ממש נגע.
וגם יש פה קטע ממכתב שכתבה אחות של פצוע צה"ל. ואני
למי מכם שיודע ולמי שאינו, משפחתי הרחבה מלווה מזה מספר שנים את אחינו היקר בהתמודדותו כהלום קרב.
לא זה המקום לפרט את הסבל היומיומי, את המחיר הכבד אותו אחי נאלץ לשלם בכל המישורים, כמו - פירוק המשפחה המתוקה אותה הקים בעמל רב, כאבי גוף ויסורי נפש . אך דומה שיותר מכל הכאב שצורב בתוכו הוא היותו שקוף לכלל המערכות הממלכתיות.
מילותיו ייטיבו לתאר את כאבו:
"...מה כל כך פוצע אותי???...
אולי חוסר ההתייחסות לגבורת הלוחמים שחיים פה ואותות הקרב חרותות בהם,
מי בבשרו ומי בנפשו.
אותם גיבורים, שקטיעות גופם ואף יותר מכך, צלקות נפשם – שקופות ונסתרות מעין כל.
בכל השנה
ובהקצנה, ביום הזיכרון לחבריהם.
אותם לוחמים חיים, הם חלק נכבד ממגש הכסף,
שאם ישימו לב, יראו את הלכלוך, שהצטבר עליו במהלך השנה האחרונה.
ואולי יבינו, שכמו שהוא נושא את כולם ביום-יום, גם אותו צריך לשאת במשך השנה,
או לפחות, לעמוד ולהצדיע,
יום אחד,
בעומק הכרה וכבוד."
עבורנו, המשפחות שחיות את תוצאות הפגיעה מדי יום ביומו, יוזמות אלו מהוות רוח גבית, מוראלית, להמשיך הלאה, לא להתעייף בסיפוק התמיכה והליווי הצמוד.
ימים אלה, תקופת החגים, הם ימים בהם הצרכים עולים הילוך. הכל הרבה יותר רגיש אצל הפגועים, במיוחד אצל אלו שמציאות החיים המשפחתית והאישית כבר לא תשוב לתום והשלווה בהן היתה טרם הפגיעה.
תמיד האמנו שאנשי אמת, אוהבי הארץ ואוהבי החיילים שבקרבנו לא ישקטו עד שההכרה הראויה לקורבנם תגיע.
וכדברי אחי: "מרגיש כמו תהליך היטהרות של מדינה שזנחה את טובי בניה ומחזירה את מידת ״טובה תחת טובה״. נראה עכשיו כמו תהליך חזרה בתשובה של העם."