פסוקו של יום
עזריה אריאל
(ט) שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאֹתָיו:
שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ - שירה - בפה, זמרה - בכלי נגינה (אבן עזרא).
שִׂיחוּ - זה לזה, זה יהיה נושא השיחה ביניכם (רד"ק ואלשיך).
"על ידי הסיפור בכוונת הלב את מעשי ה' הגדול, הנה על ידי כך יבוא התעוררות חדש בלב כל איש ויתלהב ויתעודד לעבוד ה' יתברך בשמחה ובטוב לבב לקבל עליו עול מלכות שמים מחדש, כמו שכתוב 'הודו לד' קראו בשמו כו' שיחו בכל נפלאותיו', על ידי כך: 'ישמח לב מבקשי ד'. דרשו ד' ועוזו בקשו פניו תמיד'". (תפארת שלמה, שביעי של פסח)
הלכה יומית
לא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך (רמ"א סימן א סעיף א).
אך לא יתקוטט עמהם, מפני שמדת העזות מגונה מאד ואין ראוי להשתמש ממנה כלל אפילו בעבודת ה' כי יקנה קנין בנפשו להיות עז אפילו שלא במקום עבודתו יתברך (רבי יוסף קארו, 'בית יוסף). וזה דווקא במצווה שהוא עושה לעצמו, אבל אם הוא נמצא במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות תקנות בענייני העיר ועל ידי זה יעבירו את העם מרצון ה', ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו, מצוה להתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל (חפץ חיים בביאור הלכה).
עזריה אריאל
(י) הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה':
הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ - "להתהלל" פירושו שהאדם נהיה מהולל (פועל =, כמו: "להתרחץ", "להתבגר"). מותר וראוי להתפאר בשייכותנו לעם ה' אשר שמו נקרא עלינו. "אם היה הפסוק 'הללו לשם קדשו' - היה משמע שמהללים לשמו; עתה, שהפסוק אומר 'התהללו', משמע: התהללו בעצמכם שבטחתם בשם קדשו" (רוקח, פירוש לסידור התפילה).
יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה' - השורש 'בקש' בתנ"ך הוא חיפוש ורצון במשהו, לא פניה למישהו בבקשה שיעשה משהו (בראשית פרק לז פסוק טו: "וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ". יהושע פרק ב פסוק כב: "וַיְבַקְשׁוּ הָרֹדְפִים בְּכָל הַדֶּרֶךְ וְלֹא מָצָאוּ"). ממילא, "בקשת ה'" איננה לבקש משהו מה', אלא "לחפש את ה'" על רקע של תחושת ריחוק.
"והגם שכל מבקש דבר לא ישמח בעוד שלא מצא את המבוקש, אם מצד שיש ספק אם ימצאהו, ואם מצד שעדן לא הגיע לתכלית מגמתו, והשמחה לא תהיה [אלא] רק עם השגת תכלית החפץ, בכל זאת לב מבקשי ה' ישמח, אם מפני שבודאי ישיגו מבוקשם, כי הוא נמצא למבקשיו, אם מצד שהבקשה בעצמה היא התכלית, כי ה' לא יושג לעולם, רק יבוקש תמיד, וזאת היא התכלית" (מלבי"ם).
הקשר בין חלקי הפסוק: על ידי 'גאוות היחידה' והבטחון העצמי של היודעים כי שם ה' נקרא עליהם, יתעודדו גם אלו המרגישים מרוחקים מה' יתברך.
(אחרי שלושה ימים, כשהמודל הובן, כולכם מוזמנים/מוזמנות לתרום: בחרו פסוק – כמה ימים מראש! – כתבו את פירושו הפשוט בשילוב רעיוני כזה או אחר, ושילחו אלי ואפרסם בשמכם/בשמכן)
הלכה יומית
מנהג טוב לומר מיד כשמתעוררים בבוקר "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך" (שימו לב לפיסוק! לא "בחמלה רבה", אלא כלשון הכתוב: "חדשים לבקרים רבה אמונתך". שמעתי הסבר: נתת לי אפשרות לקום הבוקר כי יש לך אמון בי וביכולתי לתקן בעולם).
מכיוון שאין בזה שם ה' מותר לומר זאת עוד לפני נטילת ידיים.
(משנה ברורה סימן א סק"ח)
רשימת ספרי יסוד בפסיקה וראשי תיבות נחוצים:
(אחזור על הרשימה בימים הקרובים עד ש'יפול האסימון'...)
1. משנה - סיכום התורה שבעל פה כפי שהועלה על הכתב על ידי רבי יהודה הנשיא (המאה ה-2 למניינם).
2. תלמוד בבלי - דיונים על המשנה, מדרשי אגדה, ועוד, שנערכו על ידי רב אשי ורבינא (המאה ה- 5). התקבל על ידי כלל ישראל כמקור מחייב לפסיקת ההלכה (רמב"ם, הקדמה למשנה תורה).
3. תלמוד ירושלמי - נכתב בארץ ישראל לפני חיתום התלמוד הבבלי.
4. רי"ף = רבי יצחק אלפסי (צפון אפריקה, לפני כאלף שנה). תמצת את מסקנת ההלכה מסוגיות הש"ס, מופיע בדפוסי התלמוד.
5. רמב"ם = רבי משה בן מימון (ספרד ומצרים, המאה ה- 12). בספרו 'משנה תורה' (המכונה גם 'היד החזקה') סיכם את כלל התורה שבעל פה בצורה בהירה, מפסוקי המקרא אל יסודות ההלכה ופרטיה (כולל נושאים שלא נוהגים בזמן הגלות, שהרי"ף לא עסק בהם).
6. רא"ש = רבנו אשר בן יחיאל (המאה ה- 13-14, התגורר באשכנז וברח לספרד). פסקי הלכותיו, שבהם התחשבות רבה בבעלי התוספות בצרפת ואשכנז, נדפסו גם הם עם התלמוד.
7. טור - אחד מ'ארבעה טורים' מאת רבי יעקב בן הרא"ש [רבי אשר הנ"ל]. ארבעת הטורים הם: אורח חיים - הלכות יום יום; יורה דעה - הלכות כשרות, טהרת המשפחה, ריבית, נדרים, אבלות, ועוד. אבן העזר - אישות ומשפחה. חושן משפט - דיני ממונות. מתמצת את הגמרא ודעות הראשונים ומכריע ביניהם, בעיקר על פי שיטת אביו הרא"ש.
8. ב"י = בית יוסף, פירוש על ה'טור' מאת רבי יוסף קארו (תורכיה וצפת, לפני כ- 500 שנה). הבית יוסף הרחיב את מקורות הטור בגמרא ובראשונים, והכריע את ההלכה במחלוקותיהם. בחר כעמודי התווך בפסיקה את הרי"ף הרא"ש והרמב"ם, ובמחלוקות ביניהם פסק כשניים מבין שלושתם (בדרך כלל הרמב"ם הלך בעקבות הרי"ף).
9. שו"ע = שולחן ערוך מאת רבי יוסף קארו, תמצית מספרו 'בית יוסף'.
10. רמ"א = רבי משה איסרליש (פולין, המאה ה- 16), שהוסיף את מנהגי האשכנזים כהערות על השולחן ערוך.
11. מג"א = מגן אברהם, מאת רבי אברהם גומבינר (פולין, המאה ה- 17). ביאור על השולחן ערוך.
12. ט"ז = טורי זהב, מאת רבי דוד סגל (פולין, המאה ה- 17). ביאור על השולחן ערוך.
13. הגר"א = הגאון רבי אליהו מוילנא (ליטא, המאה ה- 18). ביאור על השולחן ערוך.
14. מ"ב/משנ"ב = משנה ברורה, ביאור על השולחן ערוך מאת רבי ישראל מאיר הכהן מראדין הידוע בכינויו "החפץ חיים" (פולין, המאה ה- 19-20). ריכז את דעות האחרונים מאחרי השולחן ערוך והלאה, כגון המג"א והט"ז והגר"א, והכריע הלכה למעשה במחלוקות ביניהם. זהו ספר היסוד לפסקי האשכנזים כיום.
15. בה"ל = ביאור הלכה. הרחבות מאת החפץ חיים בנושאים שנדונו בקצרה במשנה ברורה.
16. שעה"צ = שער הציון, מאת החפץ חיים, ציוני מקורות לפסקיו במשנה ברורה.
17. ילקו"י = ילקוט יוסף, מאת הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א, מבוסס בעיקר על פסקי אביו, הרב עובדיה יוסף זצ"ל.
עזריה אריאל
(יא) דִּרְשׁוּ ה' וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:
דִּרְשׁוּ ה' - דרישת ה' היא הרצון להתקרב לה' ולהיות מודרך על פי רצונו. בהקשר של פרק זה, שנאמר בזמן העלאת ארון הברית לעיר דוד, המובן הוא קריאת עידוד לבקר באהל שבו הארון ווכינת ה', כמו: "כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" (דברים יב,ה), וברמב"ן שם: "וטעם לשכנו תדרשו - שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב".
וְעֻזּוֹ - המובן כאן הוא ארון הברית (המיוחס לרש"י; רד"ק; אבן עזרא שמות כה,כ), כמו: "קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ" (תהלים קלב, ח), "וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ... וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ" (תהלים עח,ס-סא). הארון נקרא "עוז" מאחר שבו לוחות הברית וספר התורה שכתב משה רבנו ("ה' עוז לעמו יתן"), וכן משום כוחו הגדול שהתגלה במעבר הירדן ובארץ פלישתים (רוקח, פירוש סידור התפילה).
בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד - התפללו לפניו, במקום שכינתו (רד"ק). ובמדרש 'שוחר טוב': "אמר ר' יוסי בן חלפתא לר' שמואל בריה [=בנו]: מבקש אתה לראות את השכינה בעולם הזה? עסוק בתורה בארץ ישראל, שנאמר דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד".
בעומק הדברים, בדרך החסידות: בדרך כלל האדם הפשוט רוצה רק את רחמי ה'. בקשת 'עוזו' וגבורתו ובקשת 'פניו', גילוי שכינה בהיר יותר, הוא מידת הצדיקים: "בדרך העולם, האדם אשר יחסר לו מאומה, הן בענין הבריאות או בפרנסה ח"ו, הוא שופך נפשו בתפלתו ותחינתו לפני בעל הרחמים. וכאשר נשלח עזרו מקודש להוושע - אז נחה ושקטה דעתו, כי איננו צריך להתפלל עוד על דבר זה. אמנם לא כן מי שהוא דואג על צער גלות השכינה ומצפה על גדלות הבורא ב"ה להרים עוזו ותפארתו, וכן להשגת הבורא ב"ה, שהוא אין סוף, צריך להתפלל על זה תמיד כי הוא בלי תכלית וסוף. וזהו שאמר הכתוב 'דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד', על זה תבקשו תמיד, כמו שכתוב 'וראית את אחורי ופני לא יראו'" (תפארת שלמה, בשלח).
הלכה יומית
שולחן ערוך סימן א סעיף ג
ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש.
[אולי בימינו היה כותב: ראוי לכל ירא שמים שיהא דואג לבניין בית המקדש...]
רשימת ספרי יסוד בפסיקה וראשי תיבות נחוצים:
(אחזור על הרשימה בימים הקרובים עד ש'יפול האסימון'...)
1. משנה - סיכום התורה שבעל פה כפי שהועלה על הכתב על ידי רבי יהודה הנשיא (המאה ה-2 למניינם).
2. תלמוד בבלי - דיונים על המשנה, מדרשי אגדה, ועוד, שנערכו על ידי רב אשי ורבינא (המאה ה- 5). התקבל על ידי כלל ישראל כמקור מחייב לפסיקת ההלכה (רמב"ם, הקדמה למשנה תורה).
3. תלמוד ירושלמי - נכתב בארץ ישראל לפני חיתום התלמוד הבבלי.
4. רי"ף = רבי יצחק אלפסי (צפון אפריקה, לפני כאלף שנה). תמצת את מסקנת ההלכה מסוגיות הש"ס, מופיע בדפוסי התלמוד.
5. רמב"ם = רבי משה בן מימון (ספרד ומצרים, המאה ה- 12). בספרו 'משנה תורה' (המכונה גם 'היד החזקה') סיכם את כלל התורה שבעל פה בצורה בהירה, מפסוקי המקרא אל יסודות ההלכה ופרטיה (כולל נושאים שלא נוהגים בזמן הגלות, שהרי"ף לא עסק בהם).
6. רא"ש = רבנו אשר בן יחיאל (המאה ה- 13-14, התגורר באשכנז וברח לספרד). פסקי הלכותיו, שבהם התחשבות רבה בבעלי התוספות בצרפת ואשכנז, נדפסו גם הם עם התלמוד.
7. טור - אחד מ'ארבעה טורים' מאת רבי יעקב בן הרא"ש [רבי אשר הנ"ל]. ארבעת הטורים הם: אורח חיים - הלכות יום יום; יורה דעה - הלכות כשרות, טהרת המשפחה, ריבית, נדרים, אבלות, ועוד. אבן העזר - אישות ומשפחה. חושן משפט - דיני ממונות. מתמצת את הגמרא ודעות הראשונים ומכריע ביניהם, בעיקר על פי שיטת אביו הרא"ש.
8. ב"י = בית יוסף, פירוש על ה'טור' מאת רבי יוסף קארו (תורכיה וצפת, לפני כ- 500 שנה). הבית יוסף הרחיב את מקורות הטור בגמרא ובראשונים, והכריע את ההלכה במחלוקותיהם. בחר כעמודי התווך בפסיקה את הרי"ף הרא"ש והרמב"ם, ובמחלוקות ביניהם פסק כשניים מבין שלושתם (בדרך כלל הרמב"ם הלך בעקבות הרי"ף).
9. שו"ע = שולחן ערוך מאת רבי יוסף קארו, תמצית מספרו 'בית יוסף'.
10. רמ"א = רבי משה איסרליש (פולין, המאה ה- 16), שהוסיף את מנהגי האשכנזים כהערות על השולחן ערוך.
11. מג"א = מגן אברהם, מאת רבי אברהם גומבינר (פולין, המאה ה- 17). ביאור על השולחן ערוך.
12. ט"ז = טורי זהב, מאת רבי דוד סגל (פולין, המאה ה- 17). ביאור על השולחן ערוך.
13. מ"ב/משנ"ב = משנה ברורה, ביאור על השולחן ערוך מאת רבי ישראל מאיר הכהן מראדין הידוע בכינויו "החפץ חיים" (פולין, המאה ה- 19-20). ריכז את דעות האחרונים מאחרי השולחן ערוך והלאה, כגון המג"א והט"ז, והכריע הלכה למעשה במחלוקות ביניהם. זהו ספר היסוד לפסקי האשכנזים כיום.
14. בה"ל = ביאור הלכה. הרחבות מאת החפץ חיים בנושאים שנדונו בקצרה במשנה ברורה.
15. שעה"צ = שער הציון, מאת החפץ חיים, ציוני מקורות לפסקיו במשנה ברורה.
16. ילקו"י = ילקוט יוסף, מאת הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א, מבוסס בעיקר על פסקי אביו, הרב עובדיה יוסף זצ"ל.
עזריה אריאל
(יב) זִכְרוּ נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיהוּ:
נִפְלְאֹתָיו - ניסים שנעשו לתכלית עצמם, כמו קריעת ים סוף.
מֹפְתָיו - ניסים שנעשו בתור הוכחה, כגון הפיכת המטה לנחש, כמו: "כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת" (שמות ז,ט), "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת" (דברים יג,ב).
וּמִשְׁפְּטֵי פִיהוּ - עונשים שנעשו לאחר התראה מפי ה', כמו עשר המכות. "משפטי פיהו - שהיה הוא יתברך במצרים אומר שלח עמי וכו' ואם אינך משלח הנני מביא מכה פלונית, וכן בכל מכה ומכה, ככל היוצא מפיו היה עושה, ואין לך השגחה גדולה מזו" (אלשיך).
הלכה יומית:
שו"ע סימן א סעיף ד:
טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות בלא כוונה.
מדובר על תחנונים שאינם חובה אלא רשות. בתפילות החובה, אי אפשר למשל להחליט שאומרים רק חלק מברכות קריאת שמע בשביל לומר אותן בכוונה.
רשימת ספרי יסוד בפסיקה וראשי תיבות נחוצים:
(אחזור על הרשימה בימים הקרובים עד ש'יפול האסימון'...)
1. משנה - סיכום התורה שבעל פה כפי שהועלה על הכתב על ידי רבי יהודה הנשיא (המאה ה-2 למניינם).
2. תלמוד בבלי - דיונים על המשנה, מדרשי אגדה, ועוד, שנערכו על ידי רב אשי ורבינא (המאה ה- 5). התקבל על ידי כלל ישראל כמקור מחייב לפסיקת ההלכה (רמב"ם, הקדמה למשנה תורה).
3. תלמוד ירושלמי - נכתב בארץ ישראל לפני חיתום התלמוד הבבלי.
4. רי"ף = רבי יצחק אלפסי (צפון אפריקה, לפני כאלף שנה). תמצת את מסקנת ההלכה מסוגיות הש"ס, מופיע בדפוסי התלמוד.
5. רמב"ם = רבי משה בן מימון (ספרד ומצרים, המאה ה- 12). בספרו 'משנה תורה' (המכונה גם 'היד החזקה') סיכם את כלל התורה שבעל פה בצורה בהירה, מפסוקי המקרא אל יסודות ההלכה ופרטיה (כולל נושאים שלא נוהגים בזמן הגלות, שהרי"ף לא עסק בהם).
6. רא"ש = רבנו אשר בן יחיאל (המאה ה- 13-14, התגורר באשכנז וברח לספרד). פסקי הלכותיו, שבהם התחשבות רבה בבעלי התוספות בצרפת ואשכנז, נדפסו גם הם עם התלמוד.
7. טור - אחד מ'ארבעה טורים' מאת רבי יעקב בן הרא"ש [רבי אשר הנ"ל]. ארבעת הטורים הם: אורח חיים - הלכות יום יום; יורה דעה - הלכות כשרות, טהרת המשפחה, ריבית, נדרים, אבלות, ועוד. אבן העזר - אישות ומשפחה. חושן משפט - דיני ממונות. מתמצת את הגמרא ודעות הראשונים ומכריע ביניהם, בעיקר על פי שיטת אביו הרא"ש.
8. ב"י = בית יוסף, פירוש על ה'טור' מאת רבי יוסף קארו (תורכיה וצפת, לפני כ- 500 שנה). הבית יוסף הרחיב את מקורות הטור בגמרא ובראשונים, והכריע את ההלכה במחלוקותיהם. בחר כעמודי התווך בפסיקה את הרי"ף הרא"ש והרמב"ם, ובמחלוקות ביניהם פסק כשניים מבין שלושתם (בדרך כלל הרמב"ם הלך בעקבות הרי"ף).
9. שו"ע = שולחן ערוך מאת רבי יוסף קארו, תמצית מספרו 'בית יוסף'.
10. רמ"א = רבי משה איסרליש (פולין, המאה ה- 16), שהוסיף את מנהגי האשכנזים כהערות על השולחן ערוך.
11. מג"א = מגן אברהם, מאת רבי אברהם גומבינר (פולין, המאה ה- 17). ביאור על השולחן ערוך.
12. ט"ז = טורי זהב, מאת רבי דוד סגל (פולין, המאה ה- 17). ביאור על השולחן ערוך.
13. הגר"א = הגאון רבי אליהו מוילנא (ליטא, המאה ה- 18). ביאור על השולחן ערוך.
14. מ"ב/משנ"ב = משנה ברורה, ביאור על השולחן ערוך מאת רבי ישראל מאיר הכהן מראדין הידוע בכינויו "החפץ חיים" (פולין, המאה ה- 19-20). ריכז את דעות האחרונים מאחרי השולחן ערוך והלאה, כגון המג"א והט"ז והגר"א, והכריע הלכה למעשה במחלוקות ביניהם. זהו ספר היסוד לפסקי האשכנזים כיום.
15. בה"ל = ביאור הלכה. הרחבות מאת החפץ חיים בנושאים שנדונו בקצרה במשנה ברורה.
16. שעה"צ = שער הציון, מאת החפץ חיים, ציוני מקורות לפסקיו במשנה ברורה.
17. ילקו"י = ילקוט יוסף, מאת הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א, מבוסס בעיקר על פסקי אביו, הרב עובדיה יוסף זצ"ל.
עזריה אריאל
(יג) זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו:
הפסוק אינו היגד בפני עצמו אלא מתקשר לפסוקים הקודמים: "ולמי אני אומר שיזכרו נפלאותיו? - לזרע ישראל עבדו, בני יעקב בחיריו" ('מחזור ויטרי' פט).
זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ - לפי הטעמים "זרע" מוטעם ב'יתיב' ואילו "ישראל עבדו" ב'מונח זקף-קטון'. המשמעות היא שצלע זו מחולקת: "זרע, ישראל עבדו", והמילה "עַבְדּוֹ" מוסבת על "ישראל" ולא על "זרע". אלמלא הטעמים היה אפשר להבין שהפסוק אומר "זרע ישראל - הם עבדו, בני יעקב - הם בחיריו", אבל לפי החלוקה הנ"ל הפסוק לא מציין כעת את היות עם ישראל עבדו של ה', אלא את היותנו נבחרים מכוח היותנו צאצאים לאבות שהיו עבדי ה'.
במקבילה בתהלים קה: "זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו" (ושם בולט יותר ש"עבדו" מתייחס לאברהם ולא לזרעו, בפסוק בהמשך הפרק: "כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ"). השמטת אברהם בפסוק בדברי הימים והחלפתו בישראל ממקדת את העניין בעם ישראל ובזכותו של יעקב אבינו ושוללת את שאר צאצאי אברהם (רד"ק).
הלכה יומית - בעקבות ההלכה של אתמול
נשאלתי מה המקור ל'אוקימתא' שעשיתי בדברי השולחן ערוך, לפיה המשפט "טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות בלא כוונה" מתייחס רק לדברים שהם רשות ולא חובה? ואם אכן כך, מה הדין בפסוקי דזמרא ו'קדושה דסדרא' ("ובא לציון")?
דברי השולחן ערוך בסעיף המדובר הם המשך לדבריו בסעיף ב: "המשכים להתחנן לפני בוראו יכוון לשעות שמשתנות המשמרות, שהן בשליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולסוף הלילה, שהתפלה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות רצויה". מדובר על תפילות מהסוג של תיקון חצות וכדומה, ועל זה אמר בסעיף ד "טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות בלא כוונה". זהו גם רצף הדברים במקורו בטור. בכל המקורות שראיתי שמביאים את המשפט הזה הוא מובא בהקשר זה של דברים שאינם חובה.
דוגמא יוצאת מן הכלל היא ההלכה שמי שמרגיש שהוא ממש לא מסוגל להתפלל כעת את תפילת שמונה עשרה בכוונה מותר לו להתפלל במקומה תפילה קצרה: שלוש ברכות ראשונות ואחרונות ובאמצבע ברכת "הביננו" (מודפסת ברינת ישראל. מדובר בימות הקיץ בלבד, כשלא מבקשים "ותן טל ומטר", ולא במוצאי שבת, שאומרים "אתה חוננתנו").
לגבי פסוקי דזמרא, יש בהם דירוג של חלקים חשובים יותר: ברכת "ברוך שאמר", הפרקים מ"אשרי" עד "כל הנשמה תהלל י-ה", ו"ישתבח". במה דברים אמורים? במי שמקדיש לפסוקי דזמרא את הזמן הסביר שאמור להספיק לכולם (עשר דקות), והוא אומר אותם לאט ובכוונה ומספיק רק את הרשימה הנ"ל.
לגבי קדושה דסדרא, היא מדין הגמרא וצריך לאומרה, ומי שאומר אותה לאט ובכוונה עד שהציבור מסיים שיר של יום/ פיטום הקטורת / עלינו לשבח - פטור ממה שהחמיץ.
כנ"ל בסליחות: מי שאומר אותן בכוונה ומקדיש לכך את מלוא הזמן שהציבור מקדיש - יכול להתפלל בקצב שלו ומה שהספיק - הספיק.
עזריה אריאל
בחזרה לסדר התפילה:
(יד) הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו:
הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ - המשגיח במיוחד עלינו. אבל בְּכָל הָאָרֶץ העולם כולו מִשְׁפָּטָיו ושליטתו (רד"ק).
ספר העיקרים מאמר ב פרק כז, בקיצורים
כבר נתבאר כי מה שיאמר בו 'הוא' כבר ידומה בו זולתיות בצד מה [=המילה "הוא" באה לשלול מחשבה דמיונית ומוטעית שאינו הוא אלא זולתו], כמו 'הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש', 'הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הצו', 'הוא אהרן ומשה וגו' הם המדברים אל פרעה מלך מצרים' וגו', כי בכל אלו כבר יחשב שהם אנשים אחרים זולת אותם שבאר אחרי כן. וכן 'הוא ה' אלהינו בכל הארץ משפטיו', לפי שכבר יהיה אפשר שידומה כי אלהי ישראל יש לו ממשלה מיוחדת כשאר השרים של מעלה המיוחדים לכל אומה ואומה, לכך באר שאינו כן אבל הוא יתברך שהוא אלהינו בכל הארץ משפטיו, כלומר יש לו ממשלה כוללת כל הארץ. וכן בכל מקום שיאמר 'הוא' יבוא לבאר שאין בו זולתיות כמו שהיה אפשר שידומה.
הלכה יומית
משנה ברורה סימן א ס"ק י, על דברי השו"ע "שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש" - "אבל התורה והתפלה יהיה בשמחה".