Fwd: סיפור לשבת חג שביעי של פסח, חג שמח ושבת שלום
אבי שפירא
מאת: הלכה יומית <kit...@shtaygen.co.il>
Date: יום ד׳, 31 במרץ 2021, 23:15
Subject: סיפור לשבת חג שביעי של פסח, חג שמח ושבת שלום
To:
שבת - חג שביעי של פסח
פוסע היה רבי יחזקאל לנדאו בעל "הנודע ביהודה" ורבה של פראג לאחר תפילת ערבית לעבר ביתו, ועיניו נתקלו בנער נוצרי הלבוש קרעים העומד בפינת הרחוב וממרר בבכי. נגש הרב אל הנער, ושאל: "מה לך כי תבכה, כלום יכול אני לעזור לך"?! סיפר הנער לרב: התייתמתי מאמי לפני כמה שנים ואבי האופה נישא לאישה רעה וחסרת לב. כל יום השכם בבוקר היא מעמיסה עלי סלים מלאים בכיכרות, ובערב חייב אני להביא את כסף הפדיון היומי. אם אינני מצליח למכור את כולם, אמי החורגת מכה אותי מכות נמרצות.
היום הצלחתי למכור את כל הכיכרות, אך כשנפניתי לשוב לביתי התברר לי לחרדתי כי כל הכסף אבד מכיסי, וכיצד אשוב כך הביתה?! ריחם הנודע ביהודה על הנער, הביאו אל ביתו, ולאחר שנתן לו לאכול ולשתות, נתן בידו שלושים זהובים כדמי הכיכרות, והנער שב לביתו שמח וטוב לב.
חלפו שנים, ובאחד השנים בליל שביעי של פסח בשעה שכל תושבי פראג וגם בני ביתו של הרב נמו את שנתם, ישב הרב והגה בתורה, לפתע נשמעו דפיקות חרישיות על דלת ביתו של הרב. כשפתח הרב את הדלת התגנב אל הבית איש נוצרי מגושם, שסגר מיד את הדלת מאחוריו.
בתחילה חשש הרב, אך הגוי פתח ואמר: ודאי הרב אינו זוכר אותי, אך אני הוא אותו נער שאיבד את כספו, והרב ברחמיו האכיל והשקה אותי בביתו ואף נתן לי את הכסף שאבד בשביל שלא אסבול מאמי החורגת, עכשיו באתי להשיב לרב כגמולו. כמו שהרב זוכר לאבא שלי יש מאפיה בעיר, ואתמול התאספו בביתנו כל בעלי המאפיות ורקמו מזימה להרעיל את כל יהודי פראג. מאחר ומחר בלילה נגמר חג הפסח שלכם וכל היהודים יוצאים אל הרחובות לקנות לחמים טריים, החליטו האופים לשים רעל בלחם ובכך להביא למותם של כל יהודי פראג, יעשה הרב כחוכמתו ויצילו את בני עדתו. סיים הגוי את דבריו, ונסתלק מהמקום.
נבהל הרב מהדברים, ולפתע עלה רעיון בראשו. למחרת בהוראת הרב נסגרו כל בתי הכנסיות שבעיר ויצא כרוז המבקש מכל תושבי העיר פראג לבוא ולהתפלל בבית הכנסת הראשי בו מתפלל רב העיר ה"נודע ביהודה", ובדעת הרב לדרוש דבר מה הנוגע ביסודות היהדות. לפני תפילת מוסף עלה הרב על הבמה כשמבטי כולם נשואות אליו, והחל לשאת את דברו: "רבותי, יודעים אתם כי למרבה הצער התורה הולכת ומשתכחת, המוחות אטומים והלבבות סתומים וגם גדולי הדור עלולים לפעמים לטעות. לדאבון לב - אמר הרב בקול רועד - מוכרח אני להודות שטעינו בחישוב החגים, ואני ובית דיני טעינו וכמעט והכשלנו את הרבים באכילת חמץ בפסח. בשנה זו הקדמנו בטעות את חג הפסח ביום אחד, ואם כן היום איננו היום האחרון של פסח אלא יש לחוג גם מחר את שביעי של פסח".
הקהל הוכה בתדהמה, אך איש לא העז לחלוק על דברי הרב וכך הוסיפו יום נוסף ללא אכילת חמץ. האופים הנוצרים שהכינו כמויות גדולות של לחם מתוך הכרתם את היהודים שמרבים לקנות במוצאי שביעי של פסח נדהמו כששמעו את ההפסד הגדול שהולכים הם להפסיד, ותבעו את הרב למשפט. בעומדו לפני השופט לאחר שנשמעו טענות האופים הציע הרב לאופים לאכול מהלחם שהכינו בכדי שלא ירעבו, מאחר והמשפט הולך להמשך זמן רב, וכמובן שאף אחד מהם לא טעם מהלחם. ואל אף הפצרות הרב אף אחד מהם לא אכל, ולתמיהת השופטים על התעקשות האופים ביקש הרב שיביאו כלב שיאכל מהכיכרות, שמיד לאחר שאכל מהם מת במוות קשה. או אז הבינו השופטים את מזימת האופים, והיהודים הופתעו מגדלות רבם ומחוכמתו.
בסוף ימיו סיפר הנודע ביהודה לבנו רבי שמואל את כל הסיפור וסיים: "לא חכמתי היא שעמדה לי, אלא מידת הרחמים שחמלתי על הנער הנוצרי בשעת צערו".
חג שמח ושבת שלום