לא נתעשר זה בטוח, אך סביר שגם לא נפסיד מזה.
אז שיהיה במזל
נורית שורק-איל, עורכת דין ונוטריון
קלינמן, גולדשטיין, נדלר ושות'- עו"ד
רח' מנחם בגין 7, רמת גן, 52681
בית גיבור ספורט, קומה 18
טל': 03-7549393 פקס: 03-7549390
קיבלתי את המייל הזה היום ואני פשוט מעבירה לכם הלאה, זה לא עולה כסף ובמקרה
הכי גרוע לא נפסיד, אז אני ממליצה להעביר ולו רק בשביל הספק הקל שאולי זה
יצליח...המייל הזה מסתובב בימים אלו בהולנד ובעוד ארצות, תרגמתי לנוחיותכם את
המייל מהולנדית לעברית.
אני עורכת דין ואני מכירה את החוק. זה אמיתי.AOL I ןintel לא יפרו את דברם
במיוחד לאור המשפטים בעקבות נזקים שנערכו לקולה ולפפסי קולה.
ביל גייטס עסוק כעת במשהו ענק שהוא מוכן לשתף אתכם ברווחים, אם לא תשתתפו
תתחרטו אחר כך קשות.
WINDoWS התוכנית הגדולה ביותר שמשתמשים בה, כעת מיקרוסופט וAOL
בודקים נסיון כעת ע"י העברת הודעה אלקטרונית זו כעת, אם תעבירו את ההודעה
הזו לכל אנשי הקשר שלכם , חברת מיקרוסופט ( בתנאי שאתם עובדים עם ווינדוס
מיקרוסופט) ולכל איש קשר אליו תעבירו את ההודעה תקבלו מהחברה 245 יורו!
לכל איש קשר שאנשיכם ישלחו אליו את ההודעה תקבלו על כך 243 יורו
ובדור השלישי תקבלו על כל איש 241 יורו ממיקרו סופט.
בתוך שבועיים תיצור אתכם חברת מיקרוספוט קשר בכדי לוודא את כתובתכם על מנת
להעביר את הצ'ק.
אני חשבתי שזו בדיחה או מכתב שרשרת, אך אכן אחרי שבועיים קיבלתי צ'ק בסך 248000
יורו
העבירו את הודעה הזו לפני שתקופת הנסיון תיגמר.
בזכותכם תוכלו לגרום לכך שאתם ואנשים רבים יקבלו 10000 ומעלה יורו דרככם.
--
חיים-טובים ומאושרים אביה
חי וקיים
אתה עומד, עיניך פתוחות לרווחה שותות בצמא את הסובב, אוזניך כאפרכסת מאזינות, קשובות לכל רחש. פיך פעור מבליע את האוויר אשר סביבך לתוכך, אפך משוחרר סופג את הריחות, ידיך פתוחות מזמינות, רוצות לקלוט אליהן עולם ומלואו, כל כולך חום ואהבה. אתה מרגיש קרוב לכל, רוצה להיות חלק מהאדמה, מהרוח, מהמים. לרוץ, לעוף, לזרום, להיות כמו האש. להיות חלק מהם להכיל אותם בתוכך, להתחבר, לתת את כל כולך ליקום, לחוש אותו. להקשיב להמית גלי הים, לקול ניפוץ רגבי האדמה בחום השמש היוקדת, השוקדת במלאכתה.
לחזור אל הארציות, אל הטבע, להרגיש אותו, להרגיש שנית. להתנתק מכל המכאניות, הרעש, הזיהום, מכל הזיוף, לשוב. לשוב לפשטות, לתמימות שחסרה וכה נצרכת. על-אף שאיננו מודעים לכך, בפנים מתחוללות פרצי סופות, שכמעט תולשות שלוותנו, המבקשות לפרוץ מן הנעדר לגילוי. ואתה כברגעי השקט על פני לוע הר געש טרם התפרצות תוכנו והשמדת כל העומד בדרכו.
נע ונד כשיכור הנך מהלך בנתיב חייך, נתקל וכמעט נופל מכל צומת ומחלף של לבטי החיים. ללא הבנה מי אתה, לאן ולמה אתה הולך בעצם. מכוח ההתמדה אתה ממשיך, משייט כמו כוכב שסטה מנתיבו, רק שאצלך הנתיב הוא בעצם הסטייה הגדולה של חייך. בלי כיוון או מטרה, ללא מדריך, מצפן או מפה. פוסע עוד ועוד, נשרט, נחבל, נופל אבל דבק בשגרה ללא הבנה והבחנה. התמדה נפלאה ומפליאה מאין כמותה.
עמוד לרגע קט, תניח יד על הלב, תחוש את פעימותיו, את מלחמתו הנצחית לחיות, להחיות אותך. כל כולו רק נתינה. תעצום עיניים, תאזין לנשימותיך. כל גופך פועל למען מטרה ברורה, חיים, החיים שלך. תנצל אותם הם יקרים פשוט אוצר שניתן לך, לעולם אל תשכח את זה. מתוך הכניסה פנימה, לתוכך, בקש את שליחותך, את המשעול העולה אל פסגת ייעודך. לכל אדם יש תפקיד ייחודי שעליו להשלים בעולם, "למען שמו באהבה". עליו למצוא אותו, או לגלות שהוא כבר ממלא אותו בלי משים לב עד כה. העיקר לא לשוטט לריק, לגדוש תוכן של עשיית טוב בתוחלת החיים, ולנצל כל רגע.
"כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא ברא אלא לכבודו".
בהצלחה!
עולם מתעלה
האם אנחנו מכירים את עצמנו באמת, האומנם יש לנו מודעות לכוחות נפשנו, לרצונות הכמוסים ביותר, וכן לפגמים שיש באישיותנו. המסוגלים אנו להבחין בין כמיהת הטוב לבין כוחות הרוע שיש בנו. האם חיים אנחנו באיזון ואחדות של חומר ורוח. מתי לאחרונה באמת האזנו לקול נשמתנו הזועקת במצוקותיה.
האדם מורכב מאין-ספור כוחות אשר נראים, במבט ראשון, מנוגדים, מתנגדים אחד לשני, מתנצחים לעד: אהבה ושנאה, כעס ושלווה, רצון לתת ורצון לקבל, שמחה ועצב, ענווה וגאווה, קודש וחול, שיתוף והסתגרות, זה לעומת זה. ובעצם במרכז כל הניגודים, הגורם החוצץ והמאחד זוהי מהותו, "ויפח באפיו נשמת חיים", כל כולו, חלק האלוקָ ממעל שבו. מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, נמצא בעולם החומר, אך נשמתו צמאה, כמהה, כל חיותה כל שאיפתה לעלות מעלה, מעל כל החיים והפרטיות שלהם, מעל הקטנות והכיליון בעולם חולף, "נפשנו חכתה לה'".
והאדם נתון בסד, בין כוחות אלו, כזוג בענבל, מטלטל הנה והנה, "נע ונד בארץ", לא כאן ולא שם. חפץ לברוח מהחומר, לשוב למציאות החיים לפני הנפילה, אך מאידך מודע לנפילת גופו, לחומריותו, לעפר מקורו ומקום כיליונו.
מלחמת עולמות מהפכת את בטנו, את לבו, כל כולו. חפץ בשלווה, באחדות, בחיים של אמת, אך נוחל מפלה אחר חברתה בכל שעל אשר פוסע הוא בנתיבי חייו. אט אט נגלית תורה לנפשו, תורת חיים, הלוקחת חול והופכתו לקודש, המטביעה חותם "קודש לה'" על כל חייו. הלוקחת עולם חומרי, גוף אנושי עם רצונות מגושמים, ומרימה אותם אל על. "בונים בחול ואחר-כך מקדשים" לא כמושג טכני אלא כדרך חיים, חיי עולם.
נפשו לפתע כבת מלך הרואה דמות דיוקן ביתה מולה, למרות גלותה, ואולי בגללה ובזכותה, מקבלת חיות ועוצמה ענקיים. "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא".
המצוות מחיות אותה, ואת האדם המאושר לגלות עצמו יחד איתה. מעין עולם הבא ממש, וממש כאן בעולם הזה,
מגלה הוא שאפשרי ושחובה עליו להפוך את הארץ לשמיים. להשיב את הרוח שתוריד את הגשם-הגשמיות, שתרומם הכל. כלקיחת קולמוס דיו ויריעת עור ועל-ידי יציקת התוכן לפתע יש מולו כתב מלא חיים ועומק. עולם שלם ניתן לרומם, חובה לרומם.
תפקיד האדם בכלל, ותפקיד היהודי בפרט לקחת עולם שלם, ודווקא מתוך החומר ולתוך החומר, לצקת ולגלות את האור. ו"לתקן עולם במלכות שדי", להשיב את המציאות למקורה, לבחינה של "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד".
שנזכה.
התבגרות
שט לו הדג במים, נהנה מצלילותם, גופו קליל כנוצה, עדין כמשי. אישוני עיניו חגים סביב, כה שלווים. סנפיריו דוחפים קדימה, מרעידים את קשקשיו המגיבים לתנועות גופו, כרקדני מחול מיומנים, עולים, יורדים. מראה עוצר נשימה, נפלא ומרגש כל פעם מחדש. שקט אין סופי, דממת עונג מלבד קול פעימת לבו ורעד קשקשיו, אשר צלילם רק מבליט את הדממה העוטפת.
שובבות לבו מעוררת בו רצון לעלות מעלה, להתקרב לשמש, לפני המים. סנפיריו מצייתים, מעלים גופו אל-על, חום שמש קיץ מלטפת גופו, מרגיעה, ממלאת שמחה עצומה. גופו משתעשע קדימה אחורה, מעלה מטה, ימין שמאל.
ולפתע כמתוך חלום יד אוחזת בו, עוקרת אותו משלוותו ומטילה אותו ליובש עולם חיצון, מחוץ לעולמו. גופו מפרפר, קופץ, מנסה לשוב, אך ללא הועיל. אט אט כוחו נחלש ובעיקר תעצומות נפשו, אמונתו בישועה דועכת. שוכב לו, דמעות עיניו זולגות, ייאוש וחולשה מציפים אותו, כמבקשים להחליש את מי חייו. לרגע, כוחו חוזר אליו, קופץ הוא פעם פעמיים, אך ללא הועיל ואז נודם ומתייאש, כממתין לסופו הקרב.
הדייג מביט בו בצער כרוצה לנחמו, שיבין שחייו ומותו לא היו לריק, שישנה מטרה גדולה לפעולות אלו, הנדמות כאכזריות, על-אף שאין הכל מובן לו.
כך פעמים גם האדם, רואה עצמו לעיתים רבות בחייו הצעירים כדג במים, הכל רגוע ושלו ואז הוא רוצה לעלות לעולם, לִגדול, להציב אתגרים ולהצליח בהם. בתחילה משלב הוא את שני העולמות בנועם ורוגע בחייו, אך לפתע נדמה לו שנעקר מעברו ושלוותו ומושלך הרחק ממקור חייו. חש הוא שמציאות חיצונית נכפתה עליו, חפץ הוא בחופש, לחזור, לשוב לילדותו ותום לבבו. נלחם, קופץ, בוכה, שוב ושוב, עד כלות הכוחות הנפשיים והגופניים, ללא מוכנות לוותר.
חשוב שהאדם ישאף ליותר, אך עליו להבין ולדעת שיש שלבים בחיים, וישנה יד מכוונת מעל, המייעדת לו ייעוד גדול יותר מהנדמה לו. דבר המוכרח להיות בדרך זו, דרך הנראית לעיניו הילדותיות כקשה ואכזרית, אך באמת היא מלאת חום ואהבה.
ברגעי מבחן, נשמתו של האדם כעובר ברחם הורתו, נתונה לחסדי נושאה. חפצה היא לשוב לצור חוצבה, להסתופף בצל קורתו, אך מסתפקת לעת עתה בשברירי חיות קדושה המתגלים בעולם. בצעד כושל, מהסס, חושש, יורדת הינה לעולמנו, לעולמו של האדם. נושאת תפילה זכה שיגן עליה, שישמור, שלא ינסה לדכאה.
אט אט האדם גדל ואיתו כל כוחות חייו, נפשו כמתבוננת מהצד, אך מקושרת לכל, מגלה את מציאות חייה. חשה את מלחמות היצר, את תאוות הגוף, את הצדדים הבהמיים המושכים מטה, המנסים טשטש קיומה, לשלוט בכיפה. אך במקביל, ואף מעל, את הקדושה, את עוז רוחה, את הנועם והטוהר שבאדם, וכן יודעת היא את כוחה והשפעתה.
ברגעי הנפילה מתמלאת היא ייסורים, נחבלת ונדחקת כמו אינה רצויה, כנשכחה מלב. מטלטלת, ללא מנוח, רוצה לפרוח לעילא, לנטוש גוף טרשים זה. אך יודעת בתוכיותה שזמניות זו בת חלוף, שרגעי המצוק מקריים, שעל-אף הישנותם אינם במהות משכנה. חפצה היא להעלות את האדם, להאיר ולהעיר, לקדם אותו, שישמע את קול צעקת דומייתה. וכך קורה, תשובה וחרטה כרטיית אומן, חובשות אותה מחדש. כסיכת שמן מרפא, מתמלאת עונג ונועם, מרגישה איך חבלים שנותקו שבים, נאגדים, אורגים אותה יחד עם האדם.
סולחת היא לו, מאמינה בו, מכירה היא את מצוקותיו וקשייו, אך בד בבד יודעת היא שתום ושלווה זו, שהאחדות הגדולה הנראית כעת, בן רגע יכולה להפוך לפרוד ושנאה. אך מאהבתה ותקוותה מוחלת לאדם, מנחמת ומחזקת, מוסיפה אורה וטוּב, אולם חוששת מהצפוי.
כל אדם באשר הוא אדם הוא "חלק אלוק ממעל", ובייחוד אנשי שלומנו, "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו", "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", "ישראל אשר בך אתפאר", קרובים כל-כך לקב"ה ושכינתיה בפנימיותם. אף שפעמים ברגעי משבר ומורך לבב, נופלים מטה מטה, עד אשר נדמה, לעיני בשר טרוטות, שקדושתם גלתה ושבה למקומה, שאין סיכוי לתיקון. אך האש בוערת בפנים, בלב כל יהודי יש לפחות ניצוץ של קדושה. אי שם עמוק, ישנו מקור חיות, אשר לו כבה, נשמתו היתה שבה למקורה.
צריך להאמין בראש ובראשונה בנו, בעצמנו, אפילו ברגעים הקשים ביותר, השפלים, שנדמים כשאול תחתיות ארץ, לדעת שיש תקווה והיא בתוכנו. צריך להוסיף חומרי בערה, להדליק מהגחלת שלהבת, מדורה ענקית. להתעלות, להתקרב, לשוב אל עצמנו, אל בורא עולם. וכך גם כלפי כל אדם, לעזור לו, להאמין בו, להחיות אותו, לסייע לו לגלות את החיות שבו.
"חיי עולם נטע בתוכנו".
מאת הספר "קול קורא במדבר" כ