אובדן ההבחנה בין מיודע לבלתי מיודע בארמית "מזרחית" (בתלמוד הבבלי ומעט באונקלוס)

[אוריאל פרנק‎]

ראו תשובות פרופ' בר-אשר ופרופ' ברויאר 

From: אוריאל פרנק [mailto:frank...@gmail.com]
Sent: Sunday, March 17, 2019 7:00 PM

על 'היידוע המיותר', ושאר כינויים דאית ליה, דובר כאן:

https://groups.google.com/forum/#!topic/rohav-lashon/4EM2CJvIlzs

---------- Forwarded message ---------
מאת: יהודה גנוט <a268...@gmail.com>
‪Date: יום ג׳, 4 בפבר׳ 2020 ב-12:06‬

ר' צילום מ: פרשגן פר' משפטים הערה 127 

 .

 

[אוריאל פרנק‎]

אישא/אישתא:

בפרשת האזינו קראנו "כְּאִישָׁא", במקום כְּאִישָׁתָא [הצורה הרווחת בתרגום אונקלוס (63 תוצאות)]. 

צורה מקוצרת זו מופיעה 7 פעמים בת"א:   

1. תרגום אונקלוס בראשית ט"ו:י"ז 

וַהֲוָת שִׁמְשָׁא עַלַת וְקַבְלָא הֲוָה וְהָא תַנּוּר דְּתָנַן וּבָעוֹר דְּאִישָׁא עֲדָא בֵּין פַּלְגַּיָּא הָאִלֵּין.

2. תרגום אונקלוס שמות כ"ד:י"ז 

וְחֵיזוּ יְקָרָא דַּייָ כְּאִישָׁא אָכְלָא בְּרֵישׁ טוּרָא לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

3. תרגום אונקלוס ויקרא ט"ז:י"ב  

וְיִסַּב מְלֵי מַחְתִּיתָא גּוּמְרִין דְּאִישָׁא מֵעִלָּוֵי מַדְבְּחָא מִן קֳדָם יְיָ  

4. תרגום אונקלוס במדבר כ"א:כ"ח  

אֲרֵי קִדּוּם תַּקִּיף כְּאִישָׁא נְפַק מֵחֶשְׁבּוֹן עָבְדֵי קְרָבָא כְּשַׁלְהָבִיתָא מִקַּרְתָּא דְּסִיחוֹן  

5. תרגום אונקלוס דברים ד':כ"ד 

אֲרֵי יְיָ אֱלָהָךְ מֵימְרֵיהּ אִישָׁא אָכְלָא הוּא אֵל קַנָּא.

6. תרגום אונקלוס דברים ט':ג'  

וְתִדַּע יוֹמָא דֵין אֲרֵי יְיָ אֱלָהָךְ הוּא עָבַר קֳדָמָךְ מֵימְרֵיהּ אִישָׁא אָכְלָא הוּא יְשֵׁיצֵינוּן 

7. תרגום אונקלוס דברים ל"ב:כ"ב  

אֲרֵי קִדּוּם תַּקִּיף כְּאִישָׁא נְפַק מִן קֳדָמַי בִּרְגַז שֵׁיצִי עַד שְׁאוֹל אַרְעָיְתָא אֲסִיף אַרְעָא וַעֲלַלְתַּהּ שֵׁיצִי עַד סְיָפֵי טוּרַיָּא.

כנ"ל בדברי הרב פוזן (פרשגן - שמות, עמ' 422):

 מפי שני חכמי לשון למדתי שאין כאן הבדל משמעות אלא עירוב צורות של הארמית המזרחית השגורה בת"א לארמית המערבית השגורה בתרגומי ארץ ישראל והוא הטעם גם לחילוף בתרגומי איש [גבר/גברא] או אש [אישא/אישתא].

אם יש לכם מה להוסיף - אשמח לשמוע.

 

‫בתאריך יום ג׳, 4 בפבר׳ 2020 ב-23:28 מאת יהודה גנוט <‪a268...@gmail.com‬‏>:‬

מורינו בעל ה'מעט צרי' כתב:

עיין רש"י (שבת לו. ד"ה פתורה) שכתב, שהיו קורין לשולחן גדול 'פתורה', ולקטנה 'פתורתא' (ע"כ).   

לאור מה שהעלה הפרשגן וסגל הבלשנים צ"ל שאכן קראו כך, אבל לא מחמת ש"תא" הוא סימן להקטנה ומיעוט אלא סליינג בלבד.

אדרבה מזה שלאחר החורבן השתנה והפכו הכינויים, הרי שאין לך ראיה גדולה מזו שאין ביניהם כל הפרש!!!.

 

‫בתאריך יום ג׳, 4 בפבר׳ 2020 ב-16:14 מאת מלא <‪mal...@gmail.com‬‏>:‬

ברצוני להוסיף לדיון קטע מתוך 'מעט צרי' לאאמו"ר זצ"ל

בויקרא

פרק יב

ה) וְאִם־נְקֵבָ֣ה תֵלֵ֔ד וְטָמְאָ֥ה שְׁבֻעַ֖יִם כְּנִדָּתָ֑הּ וְשִׁשִּׁ֥ים יוֹם֙ וְשֵׁ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב עַל־דְּמֵ֥י טָהֳרָֽה: וְאִם נֻקְבְּתָא תְּלִיד וּתְהֵי מְסָאֲבָא אַרְבְּעַת עֲסַר כְּרִיחוּקַהּ וְשִׁתִּין וְשִׁתָּא יוֹמִין תִּתֵּיב עַל דַּם דְּכוּ:

נֻקְבְּתָא: בענין הוספת האותיות 'תָא' בסוף המלה, ע' יעב"ץ (לוח ארש ח"א שפט), שכתב שכך דרך הארמי, פעם מרחיב פעם מקצר. והרי הוא אומר 'וִיקָר שַׂגִּיא'(דניאל ב, ו), 'וִיקָרָא וְהַדְרָא' (שם ה, יח); 'דְּהַב' (שם ב, לב), 'דַּהֲבָא' (שם ב, לה); 'כְּסַף' (שם ב, לב), 'כַּסְפָּא' (שם ב, לה); 'נְחָשׁ' (שם ב, לב), 'נְחָשָׁא' (שם ב, לה); ועוד גדולה מזו שלפעמים מקצר שתי אותיות בשמות, ולפעמים מאריכם, כמו 'רְבוּ' (דניאל ד, לג), 'רְבוּתָא' (שם ה, יח); 'שָׂכְלְתָנוּ' (שם ה, יא), 'שֻׂכְלְתָנוּתָא' (אונקלוס שמות לו, א); 'מַלְכוּ'(דניאל ב, לט), ו'מַלְכוּתָא' (שם ב, לז); וכן בכל השמות כולם (ע"כ). אבל עכ"פ צריך כלל בזה. 

ושם יב, ו הוסיף:

עיין רש"י (שבת לו. ד"ה פתורה) שכתב, שהיו קורין לשולחן גדול 'פתורה', ולקטנה 'פתורתא' (ע"כ). 

משה אהרן לב 

 

‫בתאריך יום ג׳, 4 בפבר׳ 2020 ב-12:48 מאת אוריאל פרנק <‪frank...@gmail.com‬‏>:‬