אותיות שימוש קמוצות 17

[אוריאל פרנק‎]

דומני שבדיון הנ"ל טרם דננו בארמית:

האם גם בארמית יש לקמוץ ו' חיבור כמו בעברית.

באונקלוס לפי מהדורת "מקרא ותרגומו" מצאתי אי עקביות: 

• לפני שמות פרטיים: בקמצים כמו במקרא:  ברא' יא, כג: ומש; שם מו, כא: ובכר, וראש, וארד.
• אבל בפרשת מקץ: ברא' מא, יא: והוא - בשווא לעומת הקמץ שבמקרא.

מאי שנא?

שבוע טוב, 

אפ"ר

  

---------- Forwarded message ---------
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
‪Date: יום ב׳, 13 במאי 2019 ב-22:10‬
‪Subject: אותיות שימוש קמוצות 16‬
To:

יישר כח. 

ציפיות לחוד ומציאות לשונית לחוד. הרבה גורמים ללשון.

‫בתאריך יום א׳, 12 במאי 2019 ב-10:52 מאת ‪Israel Yedidya‬‏ <‪Israel....@biu.ac.il‬‏>:‬

בנוגע למאמר במענה לשון ששלח לנו אוריאל שבדעתו להציע שהניקוד הבסיסי של ואו החיבור הוא קמץ והופך לשוא עקב ריחוקו ממקום ההטעמה.

1. גם אם נקבל את הדברים המדקדקים בחרו להציג את הניקוד הבסיסי על פי הרוב.

2. אם כדברים האלו היינו מצפים לראות עוד קמצים. למשל ויהודה - להשאיר את הניקוד הבסיסי של ואו קמץ וישאר היוד בשוא שלו.

‫בתאריך יום ה׳, 9 במאי 2019 ב-20:14 מאת אוריאל פרנק <‪frank...@gmail.com‬‏>:‬

http://blog.maanelashon.org/2017/10/blog-post.html?m=1

-------- הודעה מקורית --------
מאת: Family Karasik <kar...@hotmail.com> 
תאריך: 12/05/2019 10:24 (GMT+02:00)  

והוא שונה מ"וגתר" (עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמַשׁ), כי...?
 

From: אליהוא שנון <fpz...@gmail.com>
Sent: Sunday, May 12, 2019 9:44:33 AM 

ופרץ מנוקד בקמץ, למען ההשוואה עם 'וזרח'. ראה בן-דוד.

אליהוא

 

בתאריך 9 במאי 2019 13:21,‏ "Israel Yedidya" <Israel....@biu.ac.il> כתב:

1. דוגמא יפה, אך האם היא תופעה חד פעמית או תופעה רחבה יותר? מהיוצא מן הכלל לא מביאים ראיה. הדוגמא שהבאתי במילת וָשבע יש 1 בז"ק והשאר - 7 במספר - בדרגות הפסקה נמוכות יותר.
2. תודה על ההבהרה. ועדיין לא הבנתי עד הסוף. למה לא יהיה ה”א הידיעה “הספציפי” שיתייחס אל המים המסויימים שנמצאים בכוס, המים החמים שבקומקום, בלא להתכוון למים בכללותן?

 
-----Original Message-----
From: Family Karasik <kar...@hotmail.com> 
Sent: Thursday, May 9, 2019 12:54 PM 

1.      
        להעיר מ“וּבְנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח”, שמקבל קמץ [במקום שורק] בגלל היות הטעמתו על ההברה הראשונה, למרות היותו מוטעם בטעם מחבר.
2.      
        בעניין “מים”, לא התכוונתי שא”א לומר “אחד מים”, אלא שא”א לספור אותו (בעברית: לכמת אותו) כלל.
        באנגלית זה נקרא uncountable nouns או mass noun, וההגדרה האקדמית היא: plurale tantum.
        אתה יכול ללכת לחנות או לשוק ולקנות שני בצלים או שלושה תפוחים אבל אינך יכול לקנות שני מים (תוכל לקנות שני ליטרים של מים או שלושה בקבוקים של מים, אבל לא תוכל לקנות שני מים).
        ולכן, כאשר תדבר אודות התפוח שקנית, תהיה כוונתך לתפוח מסוים [ה”א הידיעה “הספציפי”], לעומת זאת כאשר תתייחס אל המים, תהיה כוונתך למים בכללותן [למרות הה”א], אא”כ תדבר אודות הבקבוק. וק”ל.

מענדל. 

From: אליהוא שנון 
Sent: Thursday, May 9, 2019 10:54 AM 

א' הקמץ קשור בדרך כלל לצורת הפסק, 

וראו [כמובן כבר אמרתי בענין זה] את ישראל בן-דוד שיש לו פרק על זה.
ב' היידוע במילים כמו 'מים' נפוץ בעברית המקראית, אך מי ששמע את הרב יצחק פרנק שדבר לפני כשנתיים בנושא 'מוות וחיים ביד הלשון' בודאי יזכור שהכלל איננו כלל ברזל, ויש הרבה מילים כאלה במקרא שאין להם יידוע.


‫בתאריך יום ה׳, 9 במאי 2019 ב-3:57 מאת ‪Eliyahu Levin‬‏ <‪eliy...@gmail.com‬‏>:‬

        התנהגות אותיות 'ובכ"ל' לפני הברה מוטעמת עלתה אצלנו כמדומה. 
        יש תיאוריה שניקוד הקמץ הוא המקורי והשווא הוא המחליף 
        ניקוד הקמץ אופייני לזוגות כמו יומם ולילה קיץ וחורף 
        אבל לא רק. 
        יש צורות כמו בכם ככם לכם שרק הקמץ מופיע 
        וכן לָנו בָּנו   
        מופיע גם לפני צורת מקור כמו לשבת ללכת לבוא, או ציווי למשל קחנו וָבֹאָה בהפטרת מחר חדש 
        אליהו

        ‫בתאריך יום ד׳, 8 במאי 2019 ב-22:26 מאת ‪Israel Yedidya‬‏ <‪Israel....@biu.ac.il‬‏>:‬


                א. ואו החיבור הסמוכה להטעמה באה לפעמים בקמץ. לפעמים כן ולפעמים לא. למשל תמצא הרבה וָשֶבַע בקמץ גם במפסיקים בדרגה נמוכה כמו בשנת עשרים ושבע שנה לאסא. כך שגם אם נגיד שבא קמץ בגלל הפסק אס"ף (אחת ושש - אתנח, אחת ושבע - סו"פ) אפשר שרק בצירוף שגם בלעדם היה יכול לבוא בקמץ.

                בתיקון הגשם / הטל אנחנו אומרים לשבע וכו' בשוא.

                ב. לא ירדתי לסוף דעתך. א"א לומר אחד מים כי מים זה לשון רבים - אין למים לשון יחיד, ולא ברור לי מה ההבדל בין מים חיים ל-המים החיים, המים הזדונים?

                --
                ישראל ידידיה


                -----Original Message-----
                From: Family Karasik <kar...@hotmail.com> 
                Sent: Wednesday, May 8, 2019 11:59 AM 

                א) בעניין שינוי ניקוד התחילית לפני מילה שמוטעמת בהברתה הראשונה (בין מילה בת הברה אחת ובין מילה בת שתי הברות המוטעמת במלעיל), יש להעיר מנוסח התפילה ביוה"כ "אחת, אחת ואחת .. ושתים .. ושלוש..." המספרים שש ושבע מוטעמות בהברתן הראשונה, ולכן וא"ו החיבור שלהן בקמץ. כנ"ל גם בתפילות גשם/טל "לברכה ולא..." 
                המילים מות ושובע מוטעמות בהברתן הראשונה, ולכן הלמ"ד שלפניהן בקמץ/פתח.

                ב) בעניין "במים", יש להעיר שהמילה מים אינה ספירה (אי אפשר לומר אחד מים, או שני מים וכו'), ולכאורה שונה ה"א הידיעה במילים בלתי ספירות.
                [ולכן "במים רבים", "במים אדירים", "במים עזים" "במים חיים" - כולם בשבא. משא"כ "במים החיים" בפתח.
                ויש לעיין ביחזקאל טז,ד "ובמים לא רחצת למשעי" מדוע הוא בשבא.]



                -----Original Message-----
                From: Israel Yedidya
                Sent: Wednesday, May 8, 2019 3:11 AM 

 

                לא ראיתי את כל הדיון לגבי הפסק מאמר אבל לפו"ר שינוי הניקוד באס"ף (או בז"ק) הוא בראש בראשונה בהברה המוטעמת (ולפעמים גם בסמוכה לה) משא"כ שינוי רק באותיות השימוש שאינם מוטעמות.

                ועוד שהרבה "במים" פתוחים בטעם טרחא בגלל הפסק מאמר לדעת המלבים, למרות שרק מעטים הם המשנים ניקוד בטעם טרחא, הרבה פחות מז"ק. ואולי אפשר לישב בדוחק שמכיון דלא ברירה להו לרבנן על כל אחד "במים" שבטרחא שלא השתנה מחמת ההפסק, לא דרשו בו דבר. וצ"ע.
 

---------- Forwarded message ---------
מאת: טעמי תורה <tame...@gmail.com>
‪Date: יום ג׳, 7 במאי 2019 ב-23:46‬
‪Subject: מאמר מעניין על אותיות בכ"ל בראש מילה‬ 

[אוריאל פרנק‎]

‏---------- הודעה שהועברה ----------
מאת: "דוד מונק" <dow...@gmail.com>
תאריך: 19 בדצמ׳ 2020 11:39 אחה״צ
נושא: Re: [רוחב לשון] אותיות שימוש קמוצות 17
אל: "אוריאל פרנק" <frank...@gmail.com>
‏עותק:

ברשימת שמות יש כתבי יד של מקרא ותרגום יחד שלא העתיקו את התרגום עקב שויונו למקרא, וממילא משמע מהם שהניקוד שוה לגמרי למקרא, וכנראה מזה הגיע הטעות למהדורא שהזכרת שבפסוקים של שמות ניקד כבמקרא למרות ש"אני והוא" תורגם בשוא כניקודו בכתבי היד. אך אף לגבי שמות זכינו שבבראשית מ"ו י"ב (שגם שם במהדורא הנ"ל ניקד וָפרץ וָזרח כבמקרא) בכתב יד ותיקן 448 כן תורגם הפסוק בשלמותו ונוקד "וּפרץ וְזָרח" (זאת אומרת שהניקוד הבבלי המקורי היה "וְפַרַץ וְזָרַח") והוכרע הספק וכן יש לעשות בשאר המקומות בשוא.

(נראה שהניקוד במהדורא הנזכרת שוה בכל המקומות הנזכרים למנהג תימן, וזו אחת מטעיותיו שהעדיף את התימנים על כת"י ותיקן 448.)

‫בתאריך שבת, 19 בדצמ׳ 2020 ב-20:55 מאת אוריאל פרנק <‪frank...@gmail.com‬‏>:‬

--
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'רוחב לשון' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל rohav-lashon+unsubscribe@googlegroups.com.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/rohav-lashon/CAOYkKwFRUrhTCArT1%3DbRFEAUB4XyYia1KoGGrYeDRSaT%2B2cV3w%40mail.gmail.com.